מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' טוויל

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו ביום 11/2/10 לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, עבירות בניגוד לסעיפים 335+333(א)(1) ו- 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

במסגרת הסדר הטיעון באשר לעונש, התביעה הגבילה עצמה ל- 5 שנות מאסר לריצוי בפועל, הכולל הפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים מת.פ. 1577/06 כך שחציו יופעל בחופף וחציו יופעל במצטבר ובניכוי ימי מעצרו. מלבד זאת, הוסכם במסגרת הסדר הטיעון שיושת על הנאשם גם מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. ההגנה ביקשה לטעון כראות עיניה בעניין העונש.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 31/7/09 סמוך לשעה 04:00 הנאשם היה ב"פיצוציית גיל" באשקלון. בין הנאשם לבין דימיטרי קדיוליץ (להלן: "המתלונן") נתגלע ויכוח עז אשר נפסק רק לאחר שמספר צעירות שהיו במקום הפרידו ביניהם. הנאשם עזב את הפיצוצייה ונסע מהמקום בעוד המתלונן נשאר במקום. לאחר כחצי שעה שב הנאשם ברכבו לפיצוצייה וביקש מהמתלונן ללכת עימו הצידה על מנת לשוחח. הנאשם התרחק עם המתלונן לאזור שאינו הומה אדם ושלף סכין. המתלונן הבחין בסכין והחל לברוח תוך שהוא צועק לעזרה והנאשם דלק אחריו, הדביקו ודקר אותו מספר דקירות בחזהו ובמותן. המתלונן הגיע פצוע ומדמם עד לפיצוצייה שם התמוטט ופונה באמבולנס לבית החולים. הנאשם נמלט מן המקום ברכב. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן מספר פצעי דקירה בחזה ובמותן והוא אושפז בבית החולים לחמישה ימים ונזקק לטיפול רפואי שכלל, בין השאר, הכנסת נקז לחזהו.

על אף הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, נותרה מחלוקת בשאלה האם הנאשם חזר לזירת האירוע כשהוא מתכוון לדקור את המתלונן, כפי שטוענת התביעה או שמא הגיע למקום ללא כוונה לדקור אותו וכוונה זו התפתחה אצלו בשל דברים שאירעו בזירה, כפי שטוען הנאשם. הצדדים הסכימו, כי הואיל והנאשם מודה בכל העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, והגם שהוא מוסיף את טענתו הנ"ל, לא יבוטל הסדר הטיעון, שכן אפילו לפי גרסתו, העובדות בהן הוא מודה מספיקות להרשעה בעבירות בהן הורשע. הצדדים הסכימו בהמשך לאמור, שההרשעה תיוותר על כנה, הנאשם יעיד בנוגע לגרסתו זו במסגרת הראיות לעונש, ובית המשפט יחליט במחלוקת במסגרת גזר הדין ויתייחס למחלוקת הנ"ל כאל עובדה הרלוונטית לשאלת הענישה.

הנאשם העיד בשאלה זו ביום 20/5/10, כי בתחילת האירוע, המתלונן קילל אותו, הכניס יד למכנסיו והוציאה כאילו יש לו משהו מאיים בכיס ועל כן הנאשם ברח מהמקום. לאחר מכן, הנאשם שב עם סכין וזאת לטענתו, על מנת לדבר עם המתלונן ו"לסגור עניינים שלא יבוא יום למחרת וירצה לעשות איזה משהו" (עמ' 13 שורה 19 לפרוטוקול) והוסיף "שלא יקרה מצב שמחר אני אבוא ואז הוא יהיה מסוכן אלי" (שם, שורה 30) ואחר כך הוסיף "לתחושת ביטחון" (עמ' 15 שורה 20 לפרוטוקול). לטענתו, כשהוא שב למקום הוא אמר למתלונן לבוא הצידה לדבר ותוך כדי שהוא מלווה אותו, המתלונן תפס בקבוק בירה בידו ונעשה אגרסיבי, החל לקלל, הנאשם הרגיש, כי המתלונן עומד להתפרץ עליו בכל רגע, כך לטענתו, ועל כן דקר אותו.

התחושה מדברי הנאשם עצמו היא שהוא רצה "להקדים תרופה למכה" ובמקום לחכות שאולי יבוא יום והמתלונן יתקוף אותו, הוא תקף את המתלונן עוד באותו הלילה ובכך שם קץ לסכסוך הקצר ביניהם.

הנאשם הסתבך בשקרים לאורך כל אמרותיו ועדותו, סתר עצמו ושינה גרסאות למכביר. גם עתה לאחר שכבר הודה בכתב האישום המתוקן, העלה גרסאות שאין להם זכר באמרותיו או בכתב האישום המתוקן. כך למשל, למרות שהודה בעובדות סעיף 2 לכתב האישום, לפיו בשלב הראשון הוויכוח הופסק רק לאחר שבנות שהיו במקום הפרידו בין השניים, טען בעדותו, כי עזב מיוזמתו, וליתר דיוק, ברח מהמקום בשל חששו מהמתלונן.

הנאשם טען בעדותו שעל אף שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הוא טוען עתה, כי המתלונן לא זעק לעזרה והוא לא ראה את הסכין וניסה לברוח, אלא המתלונן עמד מולו, התחיל להתפרץ ואז הנאשם הוציא סכין ודקר אותו והוא, המתלונן, ניסה לברוח לאחר שהוא נדקר, אז הנאשם רץ אחריו ודקר אותו פעם נוספת. הנאשם המשיך לטעון כך גם לאחר שעומת עם דו"ח הפרמדיק בדבר הדקירות בגבו של המתלונן. הנאשם נשאל מדוע לא פנה למשטרה אם הרגיש מפוחד ומאויים מהמתלונן, לכך השיב, כי לא חשב אף פעם ללכת למשטרה. אפילו לדבריו, הנאשם לא ראה במשטרה כלי לפתרון הסכסוך או אפשרות לכך שתגן עליו, אלא החליט לבחור בדרך "פתרון סכסוכים" אלימה ובלקיחת החוק לידיו. מהתנהגותו של הנאשם, עת חזר לזירת האירוע מצויד בסכין, ניתן ללמוד, כי הוא חשב לעשות בה שימוש עברייני.

לא רק שהחזקת סכין בנסיבות שהוחזקה ע"י הנאשם היא עבירה חמורה בפני עצמה, אלא שגם קמה חזקה עובדתית מאחר והגיע עימה לזירת העבירה, לאחר שהיה שם סכסוך, כי לא כך סתם היתה הסכין בכיסו בשעת לילה מאוחרת או בפרפראזה על דבריו של אנטון צ'כוב (שדיבר על אקדח), סכין המצויה בנסיבות אלה בכיסו של הנאשם במערכה הראשונה - חזקה שיעשה בה שימוש במערכה האחרונה.

לו הנאשם רק רצה להגן על עצמו ולהקנות לעצמו תחושת ביטחון, הוא לא היה חוזר לזירה ומחפש את המתלונן ויוזם את המפגש עימו, ואילו באמת רצה להימנע ממצב בו הוא מסכן עצמו, היה עליו מלכתחילה להימנע מלהגיע למקום היות והוא יודע, כי המתלונן נוהג להגיע לשם וזאת על פי דברי חברו שעובד במקום. מלבד האמור, לא תוארו חילופי דברים בין הנאשם, לאחר שחזר לזירה, לבין המתלונן שהצריכו מהנאשם לבקש מהמתלונן לבוא הצידה, כך שגרסת הנאשם שלא החליט מראש לדקור את המתלונן, גם אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם העובדות כהווייתן.

לו הנאשם באמת חשש מהמתלונן לא היתה לו סיבה לבקש ממנו ללכת הצידה למקום בו יהיו רק שניהם, אלא ההפך הוא הנכון. עדיף היה לו לשוחח עימו במקום בו רואים אותם אנשים נוספים, בעיקר כשחברו של המתלונן שעבד בפיצוציה יכול היה לעמוד לצידו. בקשתו זו של הנאשם נעוצה בכך שהחליט לדקור את המתלונן ורצה לעשות זאת במקום שאינו הומה אדם.

מיקום חלק מהדקירות בגבו של הנאשם, אף הוא מלמד שהנאשם היה להוט להשלים את המטרה לשמה חזר לזירה והיא לדקור את הנאשם.

לאור כל האמור, כמו גם לאור התרשמותי מעדותו, אני דוחה את גרסת הנאשם ומקבל את גרסת התביעה למחלוקת הנ"ל. אני קובע, כי הנאשם לא ניצל את לכתו מהזירה כדי להירגע וחפש אחר פיתרון לא אלים לסכסוך, אלא הוא בחר לחזור לזירה עם סכין כדי לדקור את המתלונן.

שירות המבחן למבוגרים הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם ביום 25/3/10 ממנו עולה, כי הנאשם בן 21, רווק, מתגורר באשקלון, כיום גר בבית סבתו לשם שוחרר בערובה באיזוק אלקטרוני. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, שירת במשך כחודש בצבא ושוחרר בגין אי התאמה למסגרת. הנאשם עבד במשך כשנתיים כחשמלאי בחברת "לידור תקשורת" ועל פי אישור שהוצג בפני השירות, השירות התרשם שהנאשם הוא עובד מסור שמפגין חריצות ואכפתיות למקום עבודתו. הנאשם התחיל ללמוד בבית ספר להנדסאים במכללה האקדמית באשקלון, אך הפסיק את לימודיו בשל הליך משפטי קודם בו היה מצוי. הנאשם תיאר, כי גדל בבית בו היה עד לאלימות פיזית מצד האב כלפי האם וכן תיאר אירועי אלימות כלפיו. השירות התרשם שלנאשם נטייה להתנהגות אימפולסיבית על רקע קשייו להתמודד עם תחושות של תסכול והשפלה. הנאשם הודה בביצוע העבירה בפני השירות והצטער על מעשיו. לדבריו, התנהגותו המתוארת בכתב האישום נבעה מתחושות של השפלה ותסכול בשל התנהגותו התוקפנית של המתלונן כלפיו. לדבריו, הוא לא התכוון לפגוע בו בסכין, אלא הוא השתמש בה בשל פחדו שהמתלונן יפגע בו. השירות סבר, כי יתכן והנאשם יוכל להסתייע במערך טיפולי בשירות המבחן, לאור האמור ועל מנת לבחון את התאמתו לשילוב במסגרת טיפולית ביקש השירות דחייה של שלושה חודשים שבסופה יוגש תסקיר משלים אודותיו.

בהחלטה מיום 20/5/10 דחיתי את בקשת שירות המבחן לדחייה בת שלושה חודשים והוריתי לשירות להגיש תסקיר סופי ובו המלצות לעניין העונש עד לשמיעת הטיעונים לעונש ביום 20/6/10.

שירות המבחן הגיש תסקיר משלים בעניינו של הנאשם ממנו עולה, כי הנאשם שולב בסדנא שמטרתה בדיקת התאמה לטיפול וקביעת יעדי טיפול. בסדנא חזר וביטא עמדה לפיה הוא נוטה להתנהגות אימפולסיבית וביטא רצון להבין את התנהגותו בעת ביצוע העבירה. בשיחה עם אם הנאשם, זו מסרה, כי הנאשם ערך שינוי חיובי ומשמעותי מאז ביצוע העבירה ויש לו שאיפות נורמטיביות לעתיד ללמוד ולעבוד.

השירות לקח בחשבון שיקוליו את אופי העבירה ואת ההערכה, כי בבסיס העבירה עמדו תחושת פגיעות וצורך בתגובה כוחנית כדרך להגן על עצמו מפני מה שהנאשם תפס כמצב של חולשה. הנאשם עדיין מתקשה לראות את החלקים הכוחניים בהתנהגותו ועל כן ולאור כל האמור, השירות לא בא בהמלצה טיפולית וביקש ובמידה וייגזר מאסר בפועל, שבית המשפט יקח בחשבון את גילו הצעיר ואת שאיפותיו לעתיד.

לנאשם שלוש הרשעות קודמות בעבירות הפרת הוראה חוקית, 5 עבירות של פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה, 4 עבירות של היזק לרכוש במזיד, איומים, תקיפה סתם, התנהגות פרועה במקום ציבורי והפרעת שוטר במילוי תפקידו.

הנאשם ביצע את העבירות שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן שישה חודשים מת.פ. 1577/06 של בית משפט השלום באשקלון מיום 19/11/08, בו הורשע בעבירות של פריצה לבנין, היזק לרכוש במזיד, איומים, תקיפה סתם והתנהגות פרועה במקום ציבורי. כמו כן, באותו גזר דין הוטלה על הנאשם התחייבות כספית בסך 5,000 ₪ שלא יעבור תוך שנתיים את העבירות בהן הורשע. בנוסף באותו תיק הנאשם הועמד בפיקוח שירות המבחן למשך שנה, דהיינו הוא ביצע את העבירות בתיק שבפני בתוך תקופת המבחן.