מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' זינו

החלטה

ב"כ המדינה הציג בפניי מסמך, אשר נושא כותרת "בקשה לתיקון כתב אישום". מסמך זה נושא חותמת "נתקבל" של מזכירות ביהמ"ש מיום 18.2.09.

קראתי את כל תיק ביהמ"ש פעמיים לצורך מתן החלטה בתיק זה, ולא מצאתי מסמך כזה בתיק ביהמ"ש, כמו כן, לא מצאתי החלטה של ביהמ"ש, אשר מתייחסת לבקשה לתיקון כתב אישום.

מעבר לכך, לא מצאתי בתיק ביהמ"ש תשובה מחודשת או נוספת של הנאשם לכתב האישום המתוקן, אותו הציג התובע.

כל שבפניי הוא פרוטוקול ביהמ"ש מיום 14.7.08, בו מודיע ב"כ המדינה לביהמ"ש, כי ביהמ"ש מתבקש להתעלם מכתב האישום המתוקן המצוי בתיק ביהמ"ש, ולאחר מכן, נרשמה תשובת הנאשם (ביום 14.7.08), לכתב האישום המקורי.

אין אני יכול להתווכח עם העובדה, כי בידי הצדדים בקשה לתיקון כתב אישום מיום 18.2.09.

אני גם משוכנע, כי עמדתו של ב"כ הנאשם, לפיה ביהמ"ש התייחס למסמך זה, אינה הדמיון שלו. יחד עם זאת, כל שבפניי הוא תיק ביהמ"ש והמסמכים שבו, והפרוטוקולים שבו, ולכן הכרעת הדין ניתנה בהתאם לנתונים שבפניי.

לאחר שקראתי את המסמך שהציג ב"כ המדינה, סברתי, כי יש מקום לבדוק האם יש צורך בתיקון הכרעת הדין שניתנה על בסיס כתב האישום המקורי.

לאחר שקראתי את סעיף 2 בבקשה לתיקון כתב האישום, אשר מתייחס לתוכן התיקון המבוקש, וגם בהנחה, שכתב אישום זה היה מהווה את הבסיס להכרעת הדין, הרי שאין אני רואה במצב המתואר, משום כל צורך לשנות את הכרעת הדין שניתנה והוקראה היום.

עליי להבהיר מספר נתונים כדי להשלים את התמונה:

1.חוות דעתו של ד"ר איתמר שרון, הגיעה לשתי מסקנות אפשריות כפי שתואר בהכרעת הדין.

אחת המסקנות קובעת באופן מפורש, כי הנקר אירע על הכביש עוד לפני אירוע אבדן השליטה.

ד"ר שרון ביסס מסקנה זו בהסבר, כפי שתואר בהכרעת הדין וכפי שתואר בחוות דעתו.

2.חוות הדעת של מר מרציאנו ושל מר נועם בגיינסקי, סתרו אמנם את חוות דעתו של ד"ר איתמר שרון, אולם, עם כל הכבוד בחוות דעתם, לא ניתן להשוות את מומחיותו הספציפית של ד"ר שרון בנושא הצמיגים, עם מומחיותם הכללית של שני מומחים אלו בחקר תאונות דרכים, ולאו דווקא בנושא צמיגים באופן ספציפי.

אשר על כן, גם אם עמדת המדינה ביחס למועד הכשל בצמיג היתה שונה, בהתאם למה שהציג בפניי היום התובע, אין לכך כל נפקות בעיניי, שכן אני סבור, כי כל ספק חייב לפעול לטובת נאשם, ומשעמדתו של ד"ר שרון ביחס לכשל בצמיג לפני אבדן השליטה, היא אפשרות סבירה שתיתכן, ומשאפשרות זו מובעת ע"י מומחה שמקצועיותו אינה מוטלת בעיניי בספק, הרי שיש חובה בעיניי להנות מספק זה את הנאשם, ולכן מובהר בזאת, למען הסר ספק, כי גם אם היה בפניי הנוסח המתואר בבקשה לתיקון כתב אישום ביחס לעובדה מס' 4 בכתב האישום, הרי שהייתי קובע כי במקרה זה, אפשרות הכשל בצמיג לפני אירוע אבדן השליטה, היא סבירה, ולפיכך על הנאשם ליהנות מן הספק בנקודה עובדתית זו.

3.לאור הבהרתי לעיל, ואף ששוב אני מדגיש, כי לא מצאתי בתיקו של הנאשם החלטה על תיקון כתב האישום, ועל אף הבהרת המדינה, ומאחר והנאשם התגונן חלק ניכר מניהול התיק ביחס לשאלת המהירות שיוחסה לו בכתב האישום (כפי שמופיע גם בנוסח המתוקן של כתב האישום עליו הצביע התובע), הרי שלא יכולה להישמע טענה מצד ההגנה, כי הנאשם הורשע על סמך עובדות שלא היו ידועות לו, או כי קופחה הגנתו בנקודה זו.

ההפך הוא הנכון. הלכה למעשה, קיבל ביהמ"ש בסופו של יום את טענת ההגנה, לפיה הנקר בצמיג התרחש על הכביש, בין אם המדינה הסכימה לכך מראש ובין אם לאו.

הנאשם הורשע כפי שהוסבר בהרחבה בהכרעת הדין, כתוצאה מהמהירות בה נהג בשטח עירוני, ובהתאם ליישום של הלכת ליכטנשטיין כלפיו.

לאור ההבהרה לעיל, אני סבור כי אין הצדקה לשינוי בהכרעת הדין, והיא תישאר כפי שניתנה.

למען הסדר הטוב, אני מצרף לתיק ביהמ"ש כמסמך שיסומן ת/42, את המסמכים שהגיש לעיוני היום התובע.