מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' ז'אן

גזר דין

ביום 5.3.2006, בשעה 03:00 לפנות בוקר, באשדוד, בחניית החוף, השוממת מאדם ומרכב, ישבו המתלוננת ר' והמתלונן ת', שניהם בני המגזר החרדי, ברכבו של המתלונן. היה זה שבוע ימים לפני מועד חתונתם של בני הזוג, ומכוח מצוות הדת, הייתה זו פגישתם האחרונה, בטרם עתידים הם להיפגש, רק ביום כלולותיהם. לפתע הגיע הנאשם למקום, ברכבו, כשעימו שניים מחבריו. היה זה לאחר שהנאשם שתה שתייה חריפה, בעקבות בילוי עם חבריו בפאב בראשל"צ. הנאשם, שלא היה למתלוננים כל היכרות מוקדמת עימו, עצר את רכבו מאחורי רכבו של המתלונן, ויצא מהרכב עם אחד מחבריו, כשהוא מחזיק בידו סכין יפנית פתוחה. הנאשם איים על המתלונן שיפתח את דלת הרכב, כשהוא מכה בידו על השמשה. לטענת הנאשם סבר בטעות כי חברתו היא היושבת ברכב, אולם נקבע כי גירסה זו הנאשם, כמו כלל עדותו, אינה אמינה. משסרב המתלונן לדרישתו, החל הנאשם לבעוט ולהלום ברכבו של המתלונן, ואיים עליו שאם לא יפתח, ישבור את החלונות וירצח אותו, כשהוא מנופף בסכין לעברו. המתלונן הניע את רכבו ונמלט מהמקום בנסיעה מבוהלת, תוך עליה על אבן שפה. הנאשם החל לדלוק עם רכבו בעקבות רכבם של המתלוננים, בנסיעה בכביש המקביל לשפת הים; הנאשם הגיע במקביל לרכבו של המתלונן, והיטה את רכבו לעבר הרכב עד שהמתלונן נאלץ לסטות לעבר שולי הכביש, ולבלום את רכבו כדי למנוע התנגשות עם רכבו של הנאשם אשר חסם את דרכו. בניסיונו להימלט, נאלץ המתלונן לנסוע באחת הכיכרות נגד כיוון התנועה והנאשם המשיך לנסוע בעקבותיו, אף הוא בניגוד לכיוון התנועה, עד שהצליח לעקוף את רכבו של המתלונן ולעצור לפניו. המתלונן נאלץ לבלום פעם נוספת את רכבו כדי למנוע התנגשות, ואז החל לנסוע לאחור כדי להימלט מהנאשם. כתגובה הסיע הנאשם את רכבו במהירות לאחור עד שהתנגש ברכבו של המתלונן מצידו השמאלי. המתלונן שב וניסה להימלט - והנאשם בעקבותיו. שוטרים בניידת שיטור, שהוזעקו למקום על ידי המתלוננים המבועתים – המתלוננת הייתה במצב של היסטריה – דרשו מהנאשם לעצור את רכבו כשהם מפעילים מערכת כריזה, אור כחול מהבהב וסירנה; הנאשם התעלם תחילה מהוראות השוטרים, והמשיך לדלוק אחרי המתלוננים כשהוא מנסה לדחוק את רכבם לשולי הכביש ולעקפו. לבסוף עצר הנאשם את רכבו, לאחר שהשוטרים נסעו במקביל לרכבו ודחקו אותו לשוליים. עקב מעלליו של הנאשם נגרם נזק לרכבו של המתלונן, וכן נזק לרכבו שלו.

נוכח האמור, הורשע הנאשם בעבירות של החזקת סכין, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: החוק), איומים לפי סעיף 192 לחוק, חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413 ה לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקיד, לפי סעיף 275 לחוק, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 (2) לחוק. (אישום ראשון).

הנאשם הובא על ידי השוטרים לתחנת המשטרה באשדוד, שם נתבקש למסור את הטלפון הנייד שלו לידי שוטר, לאחר שעשה שימוש תכוף בטלפון ונוצר חשש לשיבוש ראיות, אך הוא סרב לכך. השוטרים ניסו לקחת את הטלפון מהנאשם אולם זה התנגד, ואלה נקטו בכוח וכבלו אותו. בתגובה איים הנאשם על קצין משטרה ושוטר, כי יפגע בהם באמצעות רימון, באמרו כי "האחרון מהשוטרים שהרים עליו ידיים, אני זרקתי עליו רימון לבית שלו ושאף אחד לו מפחיד אותי, ושאנחנו עוד נשלם על זה". מאוחר יותר התנצל, וטען כי היה "שיכור ועצבני".

בגין אישום זה, הורשע הנאשם בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקיד לפי סעיף 275 לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק (אישום שני).

מסתבר כי איומיו של הנאשם כלפי השוטרים, בהם הזכיר עימות קודם עם שוטרים, לא היו איומים בטלים, שאין לקחתם ברצינות. ביום 13.7.2003 נדון הנאשם בפני בית משפט זה (פח 979/00), בדעת רוב, לעונש של 30 חודשי מאסר, וכן לעונש של מאסר מותנה בן 18 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור כל עבירת נשק או כל עבירת אלימות, שהיא פשע. (דעת המיעוט הייתה שיש מקום להטלת ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל), בעקבות הרשעתו בשתי עבירות של ניסיון להרוס נכס בחומר נפץ ושתי עבירות בנשק. על פי העובדות בהן הודה השליך הנאשם ואדם נוסף, בשתי הזדמנויות נפרדות, במהלך חודש דצמבר 1999, שני רימוני רסס- האחד, לעבר חניית תחנת משטרת מרחב לכיש, והשני לעבר חניית דיסקוטק באשקלון, באירוע הראשון, נגרמו נזקים למבנה תחנת המשטרה, וכן לציוד ולכלי רכב. במקרה השני, נגרמו פגיעות רסס בכלי רכב ליד הדיסקוטק. הנאשם פעל בשני המקרים על פי מצוות עבריין שהורה לו ולחברו להשליך הרימונים.

בנוסף, הורשע הנאשם ביום 14.7.2003, בבית משפט השלום באשקלון (פ 5190/01), בעבירות של החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, והחזקת סכין שלא כדין, שבוצעו בחודש ינואר 2001. הנאשם נדון לעונש של 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בחופף לעונש שהוטל בתיק 979/00 הנ"ל, וכן לשישה חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים, מיום מתן גזר הדין, שלא יעבור עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים, או עבירה של החזקת סכין. בנוסף, חוייב הנאשם בחתימה על התחייבות כספית בסך של 6000 ₪, שלא יעבור אחת מעבירות אלה, תוך שלוש שנים. בגזר הדין צויין כי הדיונים נדחו שוב ושוב, נוכח כוונת הנאשם, שלא מומשה משום מה, לצרף את תיק בית משפט השלום לתיק המחוזי.

הנאשם החל לרצות עונשי המאסר שהוטלו עליו, ביום 17.8.2003. אין חולק כי שני המאסרים המותנים לעיל הינם בני הפעלה נוכח הרשעתו של הנאשם.

עוד יצויין כי לנאשם 15 הרשעות תעבורה, מאז שנת 1998, בין היתר, בגין עבירות של נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה; בעת שרישיון הנהיגה אינו תקף; אי מילוי הגבלות המצויינות ברישיון רכב; אי ציות לתמרור; נהיגה במהירות העולה על המותר; נהיגה ללא חגורת בטיחות, ועבירות אחרות.

מתסקיר שירות המבחן מיום 28.12.2009, עולה כי הנאשם, יליד 1981, נשוי, כיום הינו אב לתינוקת. הנאשם סיים 8 שנות לימוד, ולא התגייס לצה"ל בשל רקעו הפלילי. לדבריו הוא עוזר לאביו, כנהג מונית ובחנויות מזון. הנאשם עשה מאמץ לשכנע את שירות המבחן כי הוא משתדל לנהל אורח חיים תקין, ועבר שינוי באורחות חייו.

שירות המבחן התרשם אחרת. צויין כי למרות הצהרותיו של הנאשם עדיין "מתקיימים בו דפוסים עבריינים מופנמים, הוא התקשה לבחון אלטרנטיבות להתנהגותו, ביטא עמדות קורבניות...צמצם וטשטש משמעותם של חלקים בלתי מקדמים בהתנהלותו". הוא טען כי ביצע את מעשיו תחת השפעת אלכוהול, ו"נהג באלימות כלפי בעל הרכב", "בלהט רגשות הקנאה שגאו בו", נוכח הסברה המוטעית, כי חברתו היא היושבת ברכב ומסתתרת מפניו. עם זאת, צויין בתסקיר, כי "התקשה להתבונן בצורה ביקורתית על מאפייני מהלכיו, באירוע העבירה." נוכח האמור, ולנוכח התרשמות שירות המבחן כי הנאשם "עדיין מחזיק בנורמות תפקוד עברייניות", מעריך שירות המבחן כי הנאשם אינו רואה בשירות המבחן "גורם אשר יש בו כדי לסייע לו לערוך שינוי ממשי במאפייני התנהגותו", ולפיכך נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם.

לא למותר לציין כי במסגרת תיק 979/00, כעולה מגזר הדין, הגיע שירות המבחן באותם ימים, למסקנות דומות, לפיהן, על אף הצהרותיו של הנאשם לערוך שינוי באורח חייו, מתקשה הוא להינתק "מעמדות שוליות המופנמות בו", והוא דחה כל הצעה שיקומית. יצויין כי ב"כ הנאשם הציג שני תסקירי מעצר מיום 27.9.2006 ו- 12.4.2007 (נ/5) מהם עולה כי נוכח דרך מילוי התנאים המגבילים על ידי הנאשם באותם ימים, והשתתפותו הפעילה במפגשים קבוצתיים, מתרשם שירות המבחן כי הנאשם "החל בשינוי דפוסי התנהגותו" ויש לשקול אפשרות ליציאה לעבודה ולביטול איזוק אלקטרוני.

ביום 18.12.2009 נפצע הנאשם בצורה קשה בבטנו ובחזהו מדקירת סכין, בעת בילוי במועדון כלשהו באשקלון. לטענת הנאשם אינו יודע מה היה הרקע לדקירתו, וכי לא היה מעורב כלל באירוע האלים. על פי תעודות שחרור מבית החולים ברזילי באשקלון וסורוקה בבאר שבע, נגרם לנאשם קרע בחדר הימני בליבו, והקרע נתפר בניתוח "לב פתוח" בבית החולים באשקלון, וביום 23.12.2009 נזקק לטיפול כירורגי משלים בליבו בבית החולים סורוקה. (מסמכים רפואיים, נ/4). על פי סיכום אישפוז מחודש יוני 2010, עולה כי מצבו הכללי של הנאשם טוב, ולא נמצא באיזור החזה "ממצא פתלוגי גס", או נזק הפוגע בתפקוד הלב. במהלך התקופה פנה הנאשם מספר פעמים לעזרה רפואית, בשל תלונות על מיחושים והתעלפות. בחוות דעתו של הקרדיולוג ד"ר ברודקין שהוגשה מטעם הנאשם, צויין כי "למרות ההצלחה בטיפול הקרדיולוגי הנאשם נמצא בדיכאון, לא יצא מהבית סובל מהתקפי חרדה" ונזקק לייעוץ פסיכיאטרי. יצויין כי לא הוצגה כל חוות דעת רפואית הנוגעת למצבו הנפשי של הנאשם.

ביום 9.5.2010, היה הנאשם מעורב בתאונת דרכים, בעת נהיגת רכב, ונגרמה לו "חבלת ראש, ללא שברים או איבוד הכרה". (סיכום אשפוז מיום 24.6.2010, שנערך במחלקה הפנימית בבית החולים באשקלון; חוות דעת של ד"ר בורודקין מיום 13.6.2010).

מטעם ההגנה העידו אימו של הנאשם הגב' שושנה ג'אן, ואשתו של הנאשם, הגב' שירן ג'אן. לדברי האם ניסה הנאשם לפתוח "דף חדש" אחרי שיחרורו ממאסר, לאחר שבעבר "נגרר לפשע" בעקבות השפעה שלילית. בעקבות אירוע הדקירה הקשה שעבר, סובל הנאשם מחולשה וסחרחורות ונזקק לתמיכת בני המשפחה. אשתו של הנאשם עתרה להתחשבות בנאשם, המנסה לשקם חייו, ומתמסר למשפחתו ולבתו הקטינה הנזקקת לאביה.

ב"כ המאשימה, עו"ד סעדון, טען כי יש להחמיר עם הנאשם, נוכח היטפלותו למתלוננים וסיכון חייהם, כמתואר, והנזק הנפשי, בצד הנזק הרכושי, שנגרם למתלוננים נוכח האירועים הטראומטיים אותם חוו בשל התנהגות הנאשם, שבוע לפני מועד נישואיהם; הנאשם נהג בשכרות, איים בסכינו, והלם על רכבם של המתלוננים. הוא ניהל מרדף תוך סיכון חיי המתלוננים, שהיה משולב בנסיון ל"הורידם" לשוליים בניגוח ברכבם. הנאשם לא חדל מהתנהגותו עד שהגיעה ניידת למקום. עוד נטען, כי יש לזקוף לחובת הנאשם את עברו השלילי, והפרת העונשים המותנים. עוד טוענת התביעה כי הבעת החרטה שהביע הנאשם במסגרת התסקיר נוגדת את דרך ניהול המשפט וביזבוז זמנו של בהמ"ש. הנאשם היה נתון במעצר מיום 5.3.2006 עד יום 3.4.2006, מאז הוא נתון בתנאים מגבילים, שהוקלו מעת לעת. מצבו הרפואי של הנאשם אינו מצדיק הקלה משמעותית, ושב"ס ערוך לתת כל מענה רפואי שהנאשם יידרש לו. נוכח האמור עותרת התביעה להטלת מאסר משמעותי, הפעלת העונשים המותנים במצטבר למאסר, וכן הטלת קנס ופיצויים.

ב"כ הנאשם, עו"ד אוזן, סבור כי יש מקום להארכת המאסרים המותנים, ולהימנעות ממאסרו הממשי של הנאשם. נטען כי נסיבות נהיגתו של הנאשם במהלך המרדף אחר המתלוננים אינן מן החמורות בתיקים מסוג זה, ובעניין זה מפנה הסניגור למקרים אחרים, וכן לעובדות שנגולו בתיק 8070/07 (מ"י נ. ברדיצ'בסקי אלכסיי) שנדון בבית משפט זה, בו הוטל על נאשם עונש מאסר בעבודות שירות, בנסיבות אירוע דומות של מרדף דרכים אלים, אחר נהגי שני כלי רכב.

הנאשם מנהל מערכת יחסי משפחה תקינים במהלך השנים האחרונות; אורח חייו נורמטיבי; הוא בחר בדרך של שיקום, והקים בית ועסק. מעצרו הרתיע אותו מלחזור לסורו, ויש חשש כי אם ייכלא, יתדרדר לדרך רעה. הנאשם הקפיד למלא אחר התנאים המגבילים; נתון באיזוק אלקטרוני, התאפשר לו לצאת לעבודה והוא עמד בפיקוח שירות המבחן בהצלחה. בדיקות שתן שמסר הנאשם היו נקיות. נוכח מה שצוין בעבר בתסקירי המעצר, סבור הסניגור כי הנאמר בתסקיר האחרון אינו משקף את התנהלותו ודרכו של הנאשם, ולא ברור מדוע נקבע בתסקיר כי בנאשם מופנמים דפוסים עבריינים. הנאשם עבר אירוע פציעה קשה, כאשר הגיע באופן תמים לבילוי במועדון. הוא נדקר בליבו, עבר שני ניתוח לב פתוחים ולדברי אימו היה על סף חיים ומוות. לאחרונה עבר תאונת דרכים שלא באשמתו לאחר שנפגע מכלי רכב. יש באירועים קשים אלה כדי להשליך על חייו ומצבו הנפשי היום. נוכח האמור, נטען כי מתקיימים שיקולים נכבדים שיש בהם כדי להטות את הכף להמשך שיקומו של הנאשם, תוך הימנעות משליחתו למאסר.

הנאשם הביע חרטה, ולדבריו נהג "בטפשות" במהלך האירועים נשוא כתב האישום. הנאשם עתר כי לא יישלח למאסר ויתאפשר לו לנהל חיי משפחה ולגדל את בתו.

דיון והכרעה