מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' בר חמא

בפני:

כב' השופט גד גדעון

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק, מן העבירות המיוחסות לו בשני האישומים.

1.כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה, ע"פ סעיף 348 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בשני מועדים שונים.

2.הנאשם, יליד שנת 1950, עבד במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, בתפקיד ניהולי במפעלי ים המלח, ואילו המתלוננת, מ.ד. (להלן: "המתלוננת", או "מ"), ילידת 1984, עבדה במקום כעובדת ניקיון, והועסקה ע"י חברה קבלנית, החל מחודש מאי 2004. לטענת המאשימה, פגש הנאשם במתלוננת במקום עבודה, טרם האירוע המפורט באישום הראשון.

במסגרת האישום הראשון נטען: "במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, בסמוך לחודשים נובמבר-דצמבר 2004, בשעות אחר הצהריים, הגיעה המתלוננת לקומה הראשונה בה עבד הנאשם וחיפשה אדם שייעץ לה לגבי רכישת מחשב. הנאשם הבחין במתלוננת וזימן אותה להיכנס למשרדו.

הנאשם והמתלוננת ניהלו שיחה ובסיומה קמה המתלוננת ממקום מושבה ופנתה לעבר דלת היציאה ממשרדו של הנאשם. הנאשם, קם ממקומו, תפס את המתלוננת בשתי ידיו בכתפיה, הצמיד אותה אליו ואמר לה כי מאז ראה אותה לראשונה הוא לא מפסיק לחשוב עליה, גם כשהוא עם אשתו. הנאשם חיבק את המתלוננת ובלא הסכמתה החל לנשקה בצווארה. לאחר מכן שאל אותה הנאשם אם נוח לה עם מעשיו, והמתלוננת השיבה שלא. למרות זאת המשיך הנאשם לנשק את המתלוננת בצווארה. לאחר האמור, אמר הנאשם למתלוננת כי היא יכולה ללכת, והמתלוננת עזבה את משרדו".

במסגרת האישום השני נטען: "כשבועיים לאחר האירוע המתואר באישום הראשון, בתחילת חודש דצמבר 2004, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, סמוך לשעה 19:30 בערב, ניקתה המתלוננת את הקומה השנייה בבניין בו עבד הנאשם, והנאשם עלה לקומה השנייה.

המתלוננת ירדה לכיוון המדרגות המקשרות בין הקומה השנייה לקומה הראשונה על מנת לנקותן, והנאשם ירד אחריה במדרגות כשגבה של המתלוננת מופנה אליו. הנאשם אחז במתלוננת מאחור בשתי ידיו ונשק לה בצווארה בלא הסכמתה. כתוצאה מכך המתלוננת נבהלה מאוד ופלטה צעקה, והנאשם עזב את המקום".

3.הנאשם כפר במיוחס לו.

לעניין האישום הראשון, טען כי המתלוננת, היא אשר הגיעה מיוזמתה למשרדו. לטענתו, שוחח עם המתלוננת, אשר סיפרה לו על קשיים שחוותה. לאחר מכן, במהלך יציאתה ממשרדו, התעכבה ליד דלת המשרד. הנאשם קם, ואמר למתלוננת, כי הוא יוצא להביא כוס מים, וזאת, על מנת לגרום ליציאתה מהמשרד. אז, הפנתה אליו המתלוננת את לחיה, ונראתה כמי שמבקשת עידוד, והנאשם, נשק לה על לחיה מתוך אמפתיה. אז חייכה המתלוננת, ויצאה מהמשרד.

באשר לאישום השני, מכחיש הנאשם את האירוע כולו, וטוען כי לא התרחש.

4.למאשימה העידו: המתלוננת; גב' נילי עזריאל, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית, כאחראית על טיפול בתלונות על הטרדה מינית במפעלי ים המלח; גב' בטי גולן, אשר עבדה גם היא בתקופה האמורה בכתב האישום, כעובדת ניקיון במפעלי ים המלח, והועסקה ע"י אותה חברה קבלנית שהעסיקה גם את המתלוננת. העדה הוכרזה עדה עוינת, במהלך חקירתה; מר חנן לוק, אשר היה חברהּ – בן זוגה של המתלוננת, בתקופה בה אירעו לכאורה האירועים האמורים בכתב האישום.

המאשימה הגישה כמוצגים מטעמה, שלוש הודעות שמסרה המתלוננת במשטרה - הודעה אחת נמסרה בנקודת המשטרה במצפה רמון (ת/1), ושתי הודעות נמסרו בתחנת ערד (ת/2 ו-ת/3), הודעת הנאשם במשטרה (ת/4), זכ"ד (מיום 12.4.05), המתעד סירוב של העדה, גב' גולן, להתייצב לחקירה (ת/5), וכן תרשומות מראיונות שערכה הגב' נילי עזריאל עם העדה, גב' בטי גולן (ת/6), ועם הנאשם (ת/8), וכן מסמך בחתימת ידה של המתלוננת, ובו פרטי המתלוננת והנאשם (ת/7).

לנאשם העידו: הנאשם עצמו; גב' גלינה קפית, אשר בתקופה האמורה בכתב האישום, הועסקה ע"י החברה הקבלנית כאחראית על עובדות הניקיון.

הנאשם הגיש כמוצגים מטעמו, את תרשומת הראיון שערכה הגב' עזריאל עם המתלוננת (נ/1), הודעת הגב' גולן במשטרה (נ/2), פרוטוקול הדיון בתביעת המתלוננת נגד הנאשם בבית הדין לעבודה, במסגרתו נדחתה התביעה בהסכמה ללא צו להוצאות (נ/3), וכן מכתב ששלחה המתלוננת ביום 24.9.07 אל פרקליטת המחוז, בו נאמר, כי הגיעה עם הנאשם להסדר לשביעות רצונה, במסגרת התביעה, וכי איננה מעוניינת בהגשת כתב אישום נגד הנאשם, והביעה רצונה כי התיק נגדו ייסגר (לא סומן).

5.גרסת המתלוננת:

תיעוד כתוב ראשון לגרסת המתלוננת, הינו תרשומת מהראיון שערכה הגב' נילי עזריאל למתלוננת, ביום 12.12.04 (נ/1. תאריך הראיון מתועד בת/7).

מן התרשומת עולה, כי הנאשם פגש במתלוננת במקרה, שאל אותה מספר שאלות, ובהמשך הזמינה למשרדו, על מנת שלא להמשיך את השיחה במסדרון. הפגישה נמשכה במשרד, כאשר הנאשם והמתלוננת שוחחו שיחת הכרות קלה. המפגש השני בין הנאשם למתלוננת התרחש כאשר המתלוננת ירדה לקומה הראשונה (בה נמצא משרדו של הנאשם), על מנת לקחת מטאטא. הנאשם הזמינה למשרדו, וביקש לסגור את הדלת, אך המתלוננת ביקשה להותיר את הדלת פתוחה. הנאשם סיפר למתלוננת "...שהוא חושב עליה כל הזמן גם כשהוא נמצא עם אשתו". המתלוננת נדהמה, ושאלה אם הנאשם נשוי, והנאשם השיב "...שכן אבל זה לא משנה". המתלוננת התנצלה, והסבירה שחונכה אחרת, הנאשם השיב "כשתגדלי תביני יותר את עוד קטנה". המתלוננת אמרה, שעליה לשוב לעבודה, ואז, הנאשם "...מתקרב אליה, מחבק אותה בחוזקה, מנשק אותה ושואל: "האם זה מפריע לך?"... עונה "קצת"... יוצאת מחדרו ופורצת בבכי...". בהמשך נכתב, כי המתלוננת פגשה חברה לעבודה, וסיפרה לה "הכל", ולאחר מכן נעדרה מעבודתה למשך שלושה ימים. כמו כן, נכתב כי המתלוננת סיפרה על הדברים באותו ערב, לחברתה, שהינה שוטרת. החברה ניסתה לשכנע את המתלוננת להגיש תלונה במשטרה, והמתלוננת "...פחדה שהסיפור יתפרסם והעדיפה שלא לספר".