מ.י. פרקליטות אשקלון נ' נירושיקה

גזר דין

הנאשמת, אזרחית סרי לנקה ילידת 1971, הורשעה על פי הודאתה בעובדות כתב אישום מתוקן, לאחר הסדר טיעון - בעבירה של התעללות בחסרת ישע, עבירה לפי סעיף 368ג' רישא לחוק העונשין תשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שימשה הנאשמת – בעלת רישיון עבודה בישראל כמטפלת סיעודית צמודה של אישה קשישה חסרת ישע וחולה הסובלת מחרשות, עוורון, אלצהיימר ועוד ונזקקה לטיפול והשגחה צמודים (להלן: "הקשישה").

על פי הודאתה של הנאשמת, בין התאריכים 18/12/09 ועד ליום 21/12/09 התעללה בקשישה באופן שלהלן: בשתי הזדמנויות לפתה את הקשישה בצווארה סתמה את פיה ואפה במגבת למספר שניות, במספר הזדמנויות דחפה את הקשישה לכיסא תוך גרימת טלטולה ודחפה לפיה מזרק גדול עמוס במזון בחוזקה תוך תפיסת ידיה בכדי שלא תתנגד. כן ניקתה הנאשמת את פיה של הקשישה תוך תפיסת עורפה והצמידה את המגבת אל פיה ואפה בחוזקה למספר שניות ועוד וכן במספר הזדמנויות, הכתה הנאשמת את הקשישה בגופה באמצעות מטפחת הקשישה ובאחד המקרים אף עיקמה את ידה.

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש כי מדובר במעשים בזויים ושפלים שתועדו במצלמה ואשר הצפייה בהם קשה ומדברת בעד עצמה. כמו כן, טענה כי על בית המשפט, בגוזרו את העונש, להעביר מסר שירתיע עובדים זרים המטפלים בקשישים ושימנע הישנותם של מעשים כגון אלה בעתיד, וזאת במיוחד לאור העובדה שבמעשים אלה קיימת חומרה יתרה בשל חוסר השוויון הקיים בין המטפל לחסר הישע שאינו יכול להגן על עצמו ולמעשה נתון לחסדיו של המטפל. עוד צויין, כי המחוקק התייחס בחומרה למעשי התעללות בקשישים, תופעה שהתרחבה לאחרונה לעמדת המאשימה, וביטוי לכך ניתן למצוא בעונש הכבד המקסימלי הקבוע לצידה של העברה- תשע שנות מאסר.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשמת עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה שלא תפחת משנתיים, מאסר על תנאי, פיצוי למשפחת הקורבן וקנס סמלי.

כראיות המאשימה לעונש העידו בפני בנה ובתה של הקשישה בנוגע למצבה הקשה ואודות ההדרדרות שחלה במצבה בתקופה בה טיפלה בה הנאשמת וכן הובאו מפיהם רקע ונסיבות.

הסנגור מנגד, אישר כי אמנם, אין להקל ראש במעשים בהם הודתה הנאשמת, אך עתר להתחשב בנסיבות עבודתה שחייבו עבודה קשה וסזיפית 24 שעות ביממה וכן כי רוב התקופה בה עבדה הנאשמת (כ-11 חודש) היא טיפלה בקשישה לדבריה, במסירות רבה, ללא כל כוונה להזיק לה או לפגוע בה במזיד וייתכן שהיה צורך להדריכה אותה באופן נקודתי באשר למשל לאופי ההאכלה של הקשישה, כמו כן, צויינו נסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת ונטען כי זו חסרת כל, יתומה, והנמצאת במצב נפשי קשה בשל מעצרה.

לכן, עתר הסנגור להטיל על הנאשמת עונש מינימלי ולהסתפק בתקופת מעצרה, שהרי עם ריצוי עונשה העתידי תגורש מן הארץ. כמו כן ביקש כי לאור העובדה שהנאשמת חסרת כל שלא להטיל עליה קנס או פיצוי בין היתר.

הנאשמת עצמה, התנצלה על המעשים שביצעה וביקשה לציין כי עבדה קשה ובמסירות.

פסיקת בתי המשפט, שניתנה בנוגע לעברות ההתעללות כלפי קשישים מדגישה את הצורך בענישה מרתיעה על רקע היות הקשיש חסר הישע נתון בערוב ימיו לחסדיו של מטפלו ותלוי בו באופן מוחלט הגם שאותם מקרים מתייחסים לעבירות בהן הנאשמים היכו מכות של ממש שגרמו לחבלות קשות לחסר הישע שלא כבמקרה דנן (ראו לדוגמא: ת.פ (ת"א) 40205/07 מדנ"י נ' מיכאל בן אילריון ורטיק וכן ת.פ (ת"א) 40020/08 מדנ"י נ' לקווה ראמד)

לא אכביר במילים באשר לכיעור מעשיה של הנאשמת כלפי הקשישה חסרת הישע - מעשים המדברים בעד עצמם, ואכן יש להביא במסגרת שיקולי הענישה לחומרה את אשר היטיבה לבטא ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש. מנגד, יש להביא לידי ביטוי בגזר הדין את נסיבותיה האישיות של הנאשמת, את ההודיה ונטילת האחריות והחרטה שהביעה – הגם שבשפה רפה. בתוך כך אביא בחשבון כי הנאשמת ערירית בישראל, ללא סביבה משפחתית או חברתית תומכת, למעט נציג השגרירות שטרח להתייצב לדיונים וכן סייע בתרגום הדיונים מסינהליסית לאנגלית.

יוער כי חשיפת עבירות ממן הסוג בהן הורשעה הנאשמת אינו קל לגילוי משום שהן נעברות במעמד המטפל והמטופל בלבד וכמו במקרה דנן – נתגלו העבירות רק לאחר שתועדו במצלמה נסתרת משנתעורר חשדם של בני המשפחה. הסתפקות בתקופת מעצרה של הנאשמת (כ-5 חודשים) כעתירת הסנגור, לא תבטא מסר תקיף וענישה רופסת לא תוביל להגנה ראויה על שלומם של קשישים חסרי ישע הנתונים לחסדיהם של מטפליהם ככל שתוטל ענישה רופסת. אף הגירוש הצפוי מן הארץ בתום תקופת המאסר אין בו לבדו כדי להרתיע.

לכן בהביאי את השיקולים לחומרא ולקולא ומבלי להתעלם כאמור מן הנסיבות האישיות כפי שפורטו ומאופי המעשים עליהם נדונה היום הנאשמת, הנני דנה את הנאשמת ל-30 חודשים מאסר, מהם 19 בפועל והיתרה על תנאי שלמשך שנתיים מיום השחרור לא תעבור עבירה בה הורשעה.

מצאתי לנכון, נוכח גירושה לאחר ריצוי המאסר הצפוי לאחר ריצוי המאסר – שלא להשית רכיב ענישה כספי. המאסר ימנה מיום המעצר קרי: 23.12.09.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום ט"ו אייר תש"ע, 29/04/2010 במעמד הנוכחים.

דינה כהן, סגנית נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: