מ.י. פקיד שומה חקירות חיפה והצפון נ' עפר מרינברג (עבודות קבלניות ופיתוח) בע" ואח'

גזר דין

במסגרת ת.פ. 5329/06 בית משפט השלום נתניה הורשעה נאשמת 1 על פי הודאתה ב-3 עבירות שבכתב האישום המתוקן שעניינן אי הגשת דו"ח במועד – עבירות לפי סעיף 216(4) וסעיף 224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן :"הפקודה") – הכל כמפורט באישום השני לכתב האישום המתוקן.נאשם 2 הורשע עפ"י הודאתו ב- 3 עבירות שעניינן אי הגשת דו"ח במועד – עבירות לפי סעיף 216(4) וסעיף 224א לפקודה כמפורט באישום השני לכתב האישום המתוקן וכן ב-2 עבירות שעניינן אי הגשת דו"ח במועד - עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה – הכל כמפורט באישום השלישי לכתב האישום המתוקן.ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש, אשר הוגשו בכתב, ציינה כי המחדלים נשוא כתב האישום הוסרו במהלך שנת 2008. הוסיפה ב"כ המאשימה בטיעוניה כי לנאשמים הרשעה קודמת בת.פ. 3782/02 בית משפט שלום חדרה מיום 14.2.05 במסגרתה הוטלו על נאשם 2 , בין היתר, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על עבירות לפי סעיפים 216(4) ו- 224א לפקודה.המאשימה ציינה כי עבירות שעניינן אי הגשת דוחות שנתיים הן עבירות נמשכות, ולפיכך הן נעברו בתקופת תחילתו של עונש המאסר על תנאי שהוטל על נאשם 2 ומכאן שחלה חובת הפעלת עונש המאסר על תנאי של 8 חודשים שתלוי ועומד נגד נאשם 2 בת.פ.3782/02 בית משפט שלום חדרה מיום 14.2.05. המאשימה טענה כי בהתאם לר"ע 122/88 עלפי נ' מדינת ישראל נקבע כי העבירה של אי הגשת דו"ח שנתי הינה עבירה נמשכת ולפיכך גם עבירה שתחילת מועד ביצועה לפני מתן גזר הדין המתנה והמשכה לאחריו, מפעילה את העונש המותנה. המאשימה הוסיפה וציינה כי בע"פ 4745/97 בוני הבירה ואח' נ' מד"י אישר בית המשפט העליון הלכה זו. המאשימה ציינה כי סעיף 52 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 מחייב את בית המשפט להפעיל עונש מאסר על תנאי כאשר הורשע נאשם ביותר מעבירה אחת מסוג העבירות המנויות בגזר הדין המתנה.לטענת המאשימה הארכת תקופת המאסר על תנאי היא צעד חריג ותעשה רק כשבית המשפט משוכנע כי לא יהיה זה צודק להפעיל את עונש המאסר על תנאי , וכי ניתן לעשות כן רק בשל עבירה נוספת אחת. המאשימה טענה כי במקרה נשוא האישום אין המדובר בעבירה אחת מאחר וכפי שנקבע בבר"ע 717/85 סאמי קונפורטי נ' מדינת ישראל נקבע כי יש לראות בהימנעות מהגשת מספר דוחות תקופתיים מספר ארועים המרוחקים זה מזה אשר אינם מהווים עבירה נוספת אחת אלא מספר עבירות נמשכות שמועד ביצוען שונה זה מזה.המאשימה טענה עוד כי מאחר ונאשם 2 הורשע ב-5 עבירות נוספות כאשר התחלת הביצוע של 3 עבירות מתוכן הינה לפני מועד מתן גזר הדין המתנה, אך בהיותן עבירות נמשכות ומאחר והמחדלים הוסרו רק בשנת 2008 יש לראותן כעבירות המפעילות את עונש המאסר על תנאי . באשר לשתי העבירות הנותרות אשר בוצעו במלואן לאחר מתן גזר הדין המתנה – אין מחלוקת כי ראוי להפעיל בגינן את עונש המאסר על תנאי.לאור כל האמור טענה המאשימה כי אין מנוס מלהפעיל את עונש המאסר על תנאי של כל שהוטל על נאשם 2 במסגרת ת.פ. 3782/02, כמו כן יש להטיל על נאשם 2 עונש מאסר על תנאי ממושך וקנס כספי גבוה שישקפו את חומרת העבירות, מספרן ועברו של הנאשם שאשר לא נרתע מלעבור שוב אותן עבירות בגינן הורשע בעבר. המאשימה ציינה כי גובה הקנס המינהלי בגין כל דו"ח שלא הוגש במועד הוא 8,500 ₪. המאשימה ביקשה להטיל על נאשמת 1 שאינה פעילה קנס עפ"י שיקול דעת בית משפט. במסגרת הטיעונים לעונש אשר הוגשו בכתב ע" ב"כ הנאשמים, עתר ב"כ הנאשמים להקלה בעונשם של הנאשמים בציינו שביום 29.7.02 הגישה המאשימה כתב אישום קודם נגד הנאשמים 1 ו- 2. ב"כ הנאשמים ציין כי באישום הראשון שבכתב האישום הקודם יוחסו לנאשמים 4 עבירות שעניינן אי הגשת דוחות במועד. ב"כ הנאשמים ציין כי אישום זה הינו זהה לאישום השני שבכתב האישום המתוקן בו הורשעו הנאשמים בתיק דנן. ב"כ הנאשמים ציין כי במסגרת כתב האישום הקודם נגזר על נאשם 2 ביום 14.2.05 ,בין היתר, עונש של מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין עבירות נוספות בגין אותן עבירות בהן הורשע בתיק זה, ויורשע בהם בין בתקופת התנאי ובין לאחריה. ב"כ הנאשמים טען כי כלל המחדלים נשוא כתב האישום הוסרו וכי לנאשמים לא היו רווחים בתקופה הרלבנטית לכתב האישום ולכן לא גרמו העבירות להפסד לאוצר המדינה עוד ציין ב"כ הנאשמים כי מחדליו של נאשם 2 מקורם בקריסה כלכלית של נאשמת 1 ושל נאשם 2 ובני משפחתו, כך שבמועד בו ניתן פסק הדין הקודם בשנת 2005 חדלה נאשמת 1 מלפעול נאשם 2 ורעייתו שקועים בחובות כבדים, מוגבלים באמצעים ובעלי תיקי איחוד בלשכת ההוצל"פ כשהם נושאים על גבם חובות כבדים בהיקף של למעלה מ- 800,000 ₪. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען כי בנסיבות העניין מדובר בשרשרת של מעשים דומים שיש לראותם כ"עבירה אחת" כאשר ביניהם קיים קשר פנימי הדוק באופן שהעבירות המיוחסות לנאשם מגבשות מחדל ו/או פעולה כוללת אחת ואשר מקורה במצוקה אמיתית וכנה של נאשם 2.לטענת ב"כ הנאשמים משידעה המאשימה בסבירות גבוהה ביותר במועד גזר הדין אודות עבירותיו הנוספות של נאשם 2 נשוא כתב האישום השני – חובה היה עליה כרשות מנהלית האמונה על שלטון החוק לנהוג ביושר ולהעמיד הנאשם כמו גם את ביהמ"ש על העבירות הנוספות אשר לא נכללו בכתב האישום הראשון ואשר נעברו עוד בטרם גזר הדין הראשון. עוד טען ב"כ הנאשמים כי יש לבחון את כוונת השופט שגזר את עונשם של הנאשמים ביום 14.2.05 ולפרש את גזר דינו כצופה פני עתיד כך שהתנאי על עבירה אותה יעבור נאשם מן הסוג שבה הורשע , תחול על כל שנת מס שמיום גזר הדין ואילך ולא עבור שנות מס שקדמו לו. עוד ציין ב"כ הנאשמים כי המאשימה ידעה לכל המאוחר כי נאשם 2 מפר את התנאי עפ"י גזר הדין שניתן בתיק פלילי 3782/02 ביום 14.3.05 במועד חקירתו משרדיה ואולם גם במועד זה לא הודיעה ו/או הזהירה המאשימה את הנאשם 2 כי הינו מפר את גזר הדין שניתן אך כחודש ימים קודם לכן וכי עליו להגיש מיידית את כל הדוחות נשוא כתב האישום שבענייננו.

ב"כ הנאשמים הוסיף וטען כי נאשם 2 הינו בן 50 חולה במחלת סכרת כרונית המחובר למשאבת אינסולין דרך קבע, נשוי למורה ומחנכת בישראל ולו 4 ילדים, נאשם 2 הינו נכה צה"ל אשר תרם תרומה נכבדת בהגנה על מדינת ישראל וכי נפצע באצבעותיו במהלך מלחמת שלום הגליל.

בנסיבות אלו ביקש ב"כ הנאשמים שלא להפעיל את עונש המאסר על תנאי בן 8 חודשים נשוא גזה"ד מיום 14/03/05 שניתן בת.פ. 3782/02 ותחת זאת לעשות שימוש בסעיף 56 לחוק העונשין ולהורות על הארכת תקופת המאסר על תנאי של 8 חודשים אלו לתקופה נוספת.

העבירות שעברו הנאשמים הינן עבירות חמורות.נפסק לא אחת כי יש להתייחס בחומרה יתירה לעבירות בניגוד לדיני המיסים שכן המניע לעבירות אלו הוא הרצון להפיק רווחים וראוי הוא כי מי שהורשע בעבירות אלו יוטל עליו עונש של מאסר בפועל וגם קנס משמעותי.לעניין מדיניות הענישה בעבירות מס כבר נאמר פעמים רבות כי אין בין גוזל כספי הציבור לגוזל כספי הפרט ולא כלום. אלה גם אלה חטאם רב הוא, ואלה גם אלה ראויים בנסיבות המתאימות למיצוי הדין הן בעונשי מאסר ממשיים והן קנסות כספיים משמעותיים.לא בכדי צוין בפסיקה כי ההיבט המרכזי החייב להנחות את בית המשפט הוא ההיבט הציבורי. היבט זה מכריע כל היבט אישי שראוי להישקל לטובת הנאשם, אף שאין להתעלם מאלו לחלוטין.במסגרת הטיעונים לעונש פורטו ע"י ב"כ הנאשם הנסיבות הכלכליות והאישיות הקשות של הנאשם וביניהן העובדה שהנאשם נקלע למצב כלכלי קשה. בנסיבות אלו עתר להקלה משמעותית בעונשו של נאשם 2 והתחשבות מירבית בו ובנאשמת 1 שאינה פעילה וכך גם ביקש שלא להפעיל את אותם 8 חודשי מאסר על תנאי שהוטלו על נאשם 2 בגזר הדין מיום 14/02/05 בת.פ. 3782/08 בימ"ש שלום חדרה ולהאריך את עונש מאסר על תנאי זה לתקופה נוספת.

לא אחת נקבע בפסיקה כי במקרים רבים של עבירות מס עדים אנו לתופעה שבה עברייני המס באים ושוטחים בפני בית המשפט את בעיותיהם הכלכליות ו/או המשפחתיות ו/או הרפואיות וכבר נקבע כי לגבי העבירות הללו אי אפשר להתעלם מחומרתן גם כאשר קיימות נסיבות אישיות לא קלות, אלא יש להמחיש בפועל כי גם עבריינות בתחום המס ראוי שתיענש בכל חומרת הדין.

לנאשמים הרשעה קודמת בת.פ. 3782/02 בית משפט שלום חדרה מיום 14/02/05. כנגד הנאשם 2 תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים שהוטל עליו בגזה"ד שניתן בת.פ. 3782/02 בימ"ש שלום חדרה ביום 14/02/05. צודקת ב"כ המאשימה בטענתה המעוגנת בפסיקה ומוצאת ביטוייה בפסיקה ובאסמכתאות שצרפה במסגרת טיעוניה לעונש ולפיה עונש המאסר על תנאי בן 8 חודשים שהוטל על נאשם 2 במסגרת גזר הדין שניתן בת.פ. 3782/02 ביהמ"ש שלום חדרה ביום 14/02/05 הינו חב הפעלה.מאידך, אני מתחשבת לקולא בכך שהנאשמים הודו באשמה, בנסיבות הכלכליות והאישיות הקשות של נאשם 2 ומצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, בכך שנאשמת 1 אינה פעילה והמחדלים נשוא כתב האישום הוסרו במהלך שנת 2008.

בנסיבות אלו ולאחר ששקלתי בזהירות יתירה כל האמור אני מורה בזאת כדלקמן :

1. אני מפעילה את עונש המאסר על תנאי של 8 חודשים שהוטל על נאשם 2 בת.פ. 3782/02

בימ"ש שלום חדרה ביום 14/02/05 כך שעל נאשם 2 לרצות 8 חודשי מאסר בפועל.

2. על מנת להרתיע נאשם 2 מלעבור עבירות דומות בעתיד, אני דנה הנאשם לתקופת מאסר של 10 חודשים על תנאי למשך שנתיים והתנאי שלא יעבור אותן עבירות.

3. אני דנה נאשם 2 תשלום קנס בסך של 20,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב –10 תשלומים שווים ורצופים שהראשון לא יאוחר מיום 01/05/10 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

4. אני דנה נאשמת 1 לתשלום קנס בסך של 1000 ₪ .

הקנס ישולם תוך 30 יום מיום מתן גזר הדין.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ז' ניסן תש"ע, 22/03/2010 במעמד הנוכחים.

אביבה טלמור, שופטת

החלטה

ב"כ נאשם 2 עתר לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על הנאשם בתיק זה זאת לאחר שהופעל עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים שהיה חב הפעלה הכל כמפורט בגזר הדין.

ב"כ נאשם 2 ביקש את עיכוב הביצוע של עונש המאסר בפועל וזאת לצורך הגשת ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי.