מ.י. פיקוח על צומח וחי נ' פזי ואח'

נוכחים:

הנאשמים ובא כוחם עו"ד פוליטי

באת כח המאשימה – בהיעדר

ב"כ הנאשמים: באת כח המאשימה הודיעה לי כי היא מתעכבת בשער הגיא עקב כך שרכב עלה באש וגרם לעצירת התנועה. אין לנו התנגדות שגזר הדין ינתן בהיעדר התביעה.

גזר דין לנאשמים 1 ו- 2

פרשה זו, שהחלה בתחקיר שנעשה עבור תכנית הטלויזיה "כלבוטק", הבשילה –בסופו של דבר – לכתב האישום המתוקן שהוגש נגד נאשמים 1 ו-2 ונגד נאשם 3. במסגרת כתב האישום, אשר כלל שלושה אישומים, יוחסו לנאשמים שורה של מעשים, כולם תחת הכותרת "התעללות ופגיעה בבעלי חיים".

ביום 21.5.09, בתום שמיעת הראיות, הורשעו נאשמים נאשמים 1 ו-2 במעשים שיוחסו להם באישום השני בכתב האישום המתוקן, אשר באים בגדר מעשה התעללות בבעלי חיים, עבירה לפי סעיפים 2(א) ו-17(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994.

נוסף לכך, הורשע נאשם 2 בביצוע המעשים המפורטים באישום השלישי בכתב האישום המתוקן – מעשה של פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(9) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן בעבירה של היזק לבעל חיים, לפי סעיף 451 לחוק זה.

לעומת זאת, נאשם 1 זוכה מן עבירות שיוחסו לו באישום הראשון, אשר כלל, בין היתר, עבירה נוספת של התעללות בבעל חיים, וכן עבירות היזק לבעל חיים וירי באזור מגורים.

נאשם 3 זוכה לחלוטין מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

תאור העובדות הרלוונטיות לגזירת דינם של הנאשמים הובא בהרחבה רבה בהכרעת הדין, ולפיכך אחזור עליהן בתמצית בלבד, על פי סדר התרחשותם. האירוע הראשון (אשר פורט באישום השלישי בכתב האישום) התרחש במהלך מספר ימים בחודש נובמבר 2005. באותם ימים ערכה מחלקת התברואה של המועצה האזורית מטה בנימין, שבה עבדו הנאשמים, מבצע להמתת כלבים משוטטים, על דרך הרעלתם, בישוב עפרה. במסגרת מבצע ההרעלה, הניח נאשם 2, בהוראת הווטרינר הרשותי, ד"ר קרן, פתיונות המכילים רעל מסוג "סטריכנין", במספר נקודות על הציר ההיקפי של הישוב. על פי נהלים קבועים שהיו ידועים גם לנאשם 2, היה עליו להניח את הפתיונות בכל יום בשעות הערב ולשוב ולאסוף את הפתיונות שהושארו בשטח בבוקר היום שלמחרת. אלא שבגמר מבצע ההרעלה, הפקיר נאשם 2 בשטח, על שביל הביטחון של הישוב, 11 פיתיונות מורעלים, ובמעשהו זה הביא למותו של כלב שהיה בבעלותו הפרטית של אברהם ויינר, שהתארח ביישוב.

האירוע השני, על פי סדר ההתרחשות (הובא במסגרת האישום השני בכתב האישום), אירע במהלך מספר ימים בחודש פברואר 2006. באותם ימים יצאו נאשמים 1 ו-2, במסגרת תפקידם ועל פי הוראת הממונים עליהם, למבצע לכידה של חתולי רחוב בישוב טלמון. במסגרת המבצע נלכדו 12 חתולים, ואלה הוכנסו על ידי הנאשמים ל-10 כלובים, שהונחו זה על גבי זה, ושוכנו בכלוביהם בתוך מבנה המכלאה של המועצה, בישוב עפרה. בהכרעת הדין נקבע, כי במשך שלוש יממות, שבהן הוחזקו החתולים בכלובים במבנה המכלאה, נמנעו נאשמים 1 ו-2 מלספק להם מזון ושתייה, ובכך עברו עבירת התעללות בבעלי חיים. כמו כן, נקבע, כי בהנחת הכלובים זה על גבי זה, במשך זמן כה רב, באופן שאינו מונע מעבר הפרשות מכלוב אחד למשנהו, עברו הנאשמים על איסור עינוי בעל חיים והתאכזרות אליו.

המאשימה לא הגישה ראיות לעונש. הנאשמים, לעומת זאת, הגישו אסופה של מכתבי המלצה והערכה, כראיה לאופיים הטוב, לטבעם הנוח ולתרומתם לחברה כעניין שבשגרה. מן המכתבים, שרובם נכתבו בידי ראשי היישובים ומזכיריהם בתחום המועצה האזורית מטה בנימין, מצטיירת דמותו של נאשם 1 כאדם חרוץ ומקצועי, נוח לבריות, מסור למלאכתו ולציבור התושבים שאותו הוא משרת. באופן דומה מצטיירת דמותו של נאשם 2.

תסקירים שהגיש שירות המבחן משרטטים אף הם קוים באישיותם של הנאשמים. וכך עולה מן התסקירים:

נאשם 1, בן 48, מתגורר בישוב פסגות, נשוי ואב לחמישה ילדים, כאשר הבכיר בן 24 והצעיר – בן 10. בראיון שערכה עמו, התרשמה קצינת המבחן, כי מדובר באדם נורמטיבי שומר חוק, שמעשה העבירה שבו הורשע מהווה חריגה משגרת חייו. עוד נאמר שם, כי נאשם 1 מכיר באחריותו למעשה העבירה ומביע חרטה על ביצועה.

נאשם 2, בן 45, מתגורר בישוב מעלה לבונה, נשוי ואב לשבעה ילדים, כשהבכיר ביניהם בן 22, והצעיר – בן 5. גם לגביו התרשם שירות המבחן, כי מדובר באדם שומר חוק המנהל אורח חיים נורמטיבי. כמו כן נאמר, כי נאשם 2 מכיר באחריותו למעשי העבירה ומביע חרטה כנה על ביצועם.

בסיכום הדברים, לגבי שני הנאשמים, ממליץ שירות המבחן לבטל את הרשעתם, ולהשית עליהם עונשים פחותים. הנאשמים עובדים מזה זמן רב במחלקת התברואה של המועצה האזורית, כאשר על פי טענתם, אופי עיסוקם והעובדה שבמסגרת תפקידם עליהם לנוע לבדם על הצירים שבין היישובים, כדי לתת מענה לקריאות השונות, מחייבים אותם בנשיאת נשק. לשם כך, לדבריהם, מקפידה המועצה שלכל אחד מעובדיה יהיה רישיון לנשיאת נשק. קיים לפיכך חשש, כי הרשעתם בדין תפגע בזכאותם לשאת נשק, ובמצב כזה הם עשויים להיות מפוטרים מעבודתם ולאבד את פרנסתם. בהתחשב בכך שעברם של שני הנאשמים נקי מהרשעות קודמות, ממליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתם, ולהטיל עליהם צו שירות לתועלת הציבור, בפיקוחו, ולעניין זה אף הוגשה תכנית לביצוע צו, ככל שיינתן.

המאשימה סבורה, כי יש להחמיר עם הנאשמים. ב"כ המאשימה טען באריכות נגד ביטול הרשעתם של הנאשמים, תוך שעמד על חומרת העבירות שבהן הורשעו הנאשמים, וכן על כך שהנאשמים ביצעו את המעשים בזמן שהיו עובדי ציבור. כמו כן הדגישה, כי ענישה שאינה מרתיעה דיה תשלח מסר שגוי לציבור ולפקחי תברואה בעיריות ובמועצות המקומיות, לפיו במקרים מן הסוג הזה אין בית המשפט נכון להגן על חייהם ועל רווחתם של בעלי החיים. ב"כ המאשימה התייחס באריכות לאינטרסים המוגנים שנפגעו במעשיהם של הנאשמים, וכן לפסיקה הרבה שמצטברת בנושא זה בשנים האחרונות, שעיקרה – יש לומר – בהיבט העקרוני והרעיוני ופחות תוך התייחסות להיבט הפלילי.

בסיכום דבריו, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על כל אחד מהנאשמים עונש מאסר בפועל, אם כי לדבריו, אין המאשימה מתנגדת כי המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. בנוסף, הוא עותר להטיל על כל מהנאשמים עונש מאסר על תנאי, קנס גבוה והתחייבות כספית שלא לשוב על מעשים שבהם הורשעו.

לעומתו, ציין בא כחם של הנאשמים לקולא, כי המעשים שבהם הורשעו הנאשמים אינם מצויים, מבחינת חומרתם, במדרג הגבוה של עבירות מסוג זה. הוא הדגיש, כי על פי הכרעת הדין, המעשים המיוחסים לנאשמים, חמורים ככל שהם, נעשו מתוך פזיזות ורשלנות, וחלילה לא מתוך רצון להרע לבעלי החיים. לשיטתו, עובדה זו צריכה לבוא לידי ביטוי בקביעת העונש.