מ.י. ענף תנועה ת"א נ' שנידר

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע סטייה שלא בבטחה תוך גרם חבלה של ממש, בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן- תקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן- פקודת התעבורה), ונהיגה בחוסר זהירות וגרם חבלה של ממש, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.11.08 סמוך לשעה 16:30, נהג הנאשם רכב שברולט מ.ר. 1403618, ברחוב דרך בגין בתל אביב, מכיוון צפון לדרום, בנתיב השלישי משמאל מבין חמישה נתיבי נסיעה, והתקרב לצומת עם רחוב מוזס. אותה שעה, משה חזן (להלן- רוכב הקטנוע), נהג בקטנוע מ.ר. 9136767, בדרך בגין בכיוון נסיעת הנאשם, כשהוא בנתיב השני משמאל. נטען כי הנאשם נהג בחוסר זהירות, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, סטה שמאלה כדי להגיע לנתיב השמאלי ביותר, חסם דרכו של נהג הקטנוע שנסע משמאלו, אילץ אותו לבלום, וכתוצאה מכך החליק הקטנוע עם רוכבו ונפל לכביש. כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב הקטנוע חבלה של ממש, נגרם לו שבר במרפק יד שמאל, ונגרמו נזקים לכלי הרכב.

העובדות המוסכמות על הצדדים:

בדרך בגין חמישה נתיבי נסיעה לכיוון דרום. ארבעה נתיבים מיועדים לנסיעה לכיוון ישר, והנתיב החמישי, השמאלי ביותר, מיועד לפנייה שמאלה לרחוב מוזס.

הנאשם ביקש לפנות שמאלה לרחוב מוזס, ולשם כך היה עליו לנסוע בנתיב השמאלי ביותר, אך בפועל לא נסע בנתיב זה.

הנאשם החל לפנות שמאלה לעבר הנתיב השמאלי ביותר בהיותו במרחק קצר מהפנייה לרחוב מוזס.

אין חולק כי לא ארעה התנגשות בין שני כלי הרכב. לפיכך, לא נגרמו לרכבו של הנאשם נזקים כלשהם, אלא רוכב הקטנוע בלם והחליק. כתוצאה מכך, נגרמה לו חבלה של ממש.

התנועה בכביש אותה שעה הייתה דלילה.

ניתוח הראיות:

רוכב הקטנוע טען בהודעתו הראשונה, שנגבתה בבית החולים כשעה לאחר התאונה, כי נהג בנתיב השני משמאל במהירות של 40 קמ"ש, כשכוונתו הייתה להמשיך בנסיעה לכיוון ישר. נתיב נסיעתו היה פנוי, והוא התקרב לרמזור לכיוון ישר הממוקם בצומת הרחובות דרך בגין–מוזס. בתחילה האט מהירות נסיעתו היות והרמזור בכיוון נסיעתו הורה אדום. אולם, כשהתחלף האור לירוק, האיץ את מהירותו. לפתע, הבחין ברכב פרטי בצבע ירוק, אשר נסע במרחק של 10-15 מטרים לפניו, בנתיב הימני ביותר, כשהוא "חותך" שני נתיבים שמאלה. לטענתו, הרכב המשיך בנסיעה, חסם את נתיב נסיעתו, והוא - במטרה למנוע תאונה - בלם בלימת חירום. בהודעתו זו טען רוכב הקטנוע כי הנאשם אמנם חצה לרוחב שני נתיבים עד שאירעה התאונה, אולם רק רכב אחד, שנסע בנתיב השלישי משמאל, עצר על מנת לאפשר לנאשם לעבור לפניו, והוסיף כי: "יחסית הכביש היה ריק היו רק הרכב שנעצר בנתיב מימיני כדי לאפשר לרכב שסטה לעבור מלפניו."

בהודעתו השנייה, טען רוכב הקטנוע כי שני רכבים נעצרו על מנת לאפשר לנאשם לסטות שמאלה. בה בעת, הודה כי אלמלא בלם, יכול והיה מצליח לחלוף על פני רכבו של הנאשם מבלי לפגוע בו, היות והנאשם לא נסע במהירות.

לשוטר שהגיע ראשון לזירה, זמן קצר אחרי התאונה, מסר רוכב הקטנוע כי נסע בנתיב הרביעי (היינו, השני משמאל). או אז, רכבו של הנאשם "חתך אותו", ולכן נפל.

ניתן להבחין כי רוכב הקטנוע היה עיקבי בגרסתו ביחס לנתיב נסיעתו.

הנאשם מסר לשוטר שהגיע לזירה,כי נסע בנתיב השמאלי ביותר המיועד לפנייה לרחוב מוזס, והחל בסטייה שמאלה. לטענתו, רוכב קטנוע שנסע באותו נתיב וביקש להמשיך לכיוון ישר, נבהל ונפל. אין חולק כי גרסא זו אינה משקפת את המציאות היות והנאשם לא נסע בנתיב השמאלי ביותר.

השוטר נחקר בחקירה נגדית על ידי בא כוחו של הנאשם, שלא טען בפני השוטר, כי גרסתו של הנאשם הייתה אחרת, וכי השוטר טעה בעת שהעלה על הכתב את גרסתו של הנאשם.

בעת גביית הודעתו של רוכב הקטנוע, נערך שרטוט על פי הנחיותיו (ת/2). השרטוט משקף נכונה את תנאי הכביש. היינו, ארבעה נתיבי נסיעה לכיוון ישר ונתיב שמאלי לפנייה לרחוב מוזס. לפני הפנייה לרחוב מוזס משורטט קו עצירה, אולם קו העצירה והרמזור המכוון את נסיעת הרכבים לכיוון ישר, מצויים במרחק של מטרים ספורים לאחר הפנייה לרחוב מוזס. הנאשם עצמו טען בסיכומיו כי: "קו העצירה בנתיבים המיועדים לנסיעה ישר, הינו כ - 5 מטרים מעבר לקו העצירה של הנתיב השמאלי ביותר."

מהשרטוט עולה בבירור כי הנאשם נסע לרוחב הכביש תוך חצייתו, על מנת להגיע לנתיב השמאלי ביותר, סמוך לפנייה שמאלה לרחוב מוזס. העובדה שהנאשם נסע לרוחב הכביש, עולה בבירור גם מגרסת ההגנה.

בעדותו טען רוכב הקטנוע כי: "קו העצירה של הצומת הוא אותו קו לפנייה שמאלה ולנתיבים הממשיכים ישר", והוסיף כי הרכבים עמדו בקו העצירה, ואפשרו לנאשם לחצות את הכביש לרוחבו שמאלה.

איני סבורה כי טעות זו, אשר בעיקרה נוגעת לתנאי הכביש באיזור, כאשר מדובר בעדות שנמסרה כשלוש שנים לאחר האירוע, יש בה כדי לפגום באמינותו של רוכב הקטנוע. לכל היותר, יש בה כדי לפגוע במהימנות עדותו.