מ.י. ענף תנועה ת"א נ' שמלה

בפני

כב' השופט עופר נהרי

כפי שכבר הודע – הנאשם מזוכה מחמת הספק מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי כהולך רגל לא ציית הנאשם לרמזור להולכי רגל בכך שהתחיל לחצות כביש בצומת הרחובות דרך אבא הלל והיצירה ברמת גן כאשר ברמזור בכיוון חצייתו היה אור אדום, וכל זאת בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר (בדימוס) מר ארביב משה, ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך (ת/1) וכן תרשים שערך באולם ביהמ"ש (ת/2).

מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו ובמסגרת עדותו הוגשו שתי תמונות (נ/1, נ/2).

לאחר ששמעתי בפני את העדויות ובחנתי את הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי נותר ספק סביר.

ואלה הם ההיבטים המצטברים המקימים את הספק:

מאחר שהשוטר תיאר ושירטט כי הולך הרגל חצה את הכביש במעבר החציה עת השוטר עמד עם מכוניתו ברמזור בצומת זה אל מול מעבר החציה, ואין עדות כי לשוטר היה אור ירוק ברמזור, הדעת נותנת (בהעדר ראיה אחרת אודות מופעי אורות הרמזור במקום) כי באם לשוטר היה אור אדום, להולכי הרגל היה אור ירוק.

מאחר שהשוטר תיאר ושירטט כי לאחר ביצוע החציה ע"י הולך הרגל, התחיל השוטר בנסיעה שכללה פניה והתרחקות נתונה ממקום האירוע אל תוך רח' היצירה, כולל נסיעה תחילה לכיוון אחד ואח"כ ביצוע פנית פרסה ואז נסיעה לכיוון ההפוך, אין בידי לקבוע באופן בטוח דיו כי במצב דברים שכזה, כאשר מטבע הדברים נדרש השוטר, כנהג, גם ליתן את הדעת ותשומת הלב לנהיגתו ולכיוון התקדמותו,כי נשמר קשר עין רצוף עם הולך הרגל הרלבנטי.

אין בידי לשלול ברמה משביעת רצון את האפשרות כי יתכן שהשוטר נקלע אולי בנסיבות אלה לטעות אנוש בה עוכב בסופו של דבר הולך הרגל הלא נכון – דהיינו לא עוכב הולך הרגל שחצה במעבר הנ"ל בכלל ו/או באור אדום בפרט.

בעדותו של השוטר גם התעוררה אי בהירות בקשר עם הנתיב בו עמד עם מכוניתו.

השוטר הסכים בעדותו על כי יתכן שמרחק של כ-50 מטרים הפריד בין מיקום החציה לבין מיקום העיכוב.

השוטר גם אישר בעדותו כי קיימים עצים על שטח ההפרדה בכביש.

לא נחה דעתי גם בהקשר זה על כי לא היה בכך כדי לגרוע אולי מן האפשרות של השוטר לשמור על קשר עין רצוף עם הולך הרגל במהלך ביצוע התימרון המתואר עם הניידת.

בעדותו של השוטר התעוררה בכל הכבוד גם תמיהה בקשר עם קיום תמרור מסוים באיזור האירוע, ובהמשך בקשר עם הבעת עמדתו (המשפטית?!) של השוטר על כי התמרור איננו חוקי כביכול.

בדו"ח ת/1 אף קיים בכל הכבוד חסר מלכתחילה בקשר עם ציון דבר יכולתו של השוטר להבחין ממקום מושבו בניידת גם באור אשר להולכי רגל ברמזור, והשוטר גם לא העיד על כך.

באירוע זה אין מדובר בשוטר שביצע אכיפה בהיותו בעמידה רגלית באופן סטטי אל מול מעבר החציה, אלא באירוע שבו השוטר היה בנהיגה בניידת ולמעשה עיכב את הולך הרגל רק לאחר כברת דרך, כברת זמן וכברת נהיגה אגב התקדמות וביצוע פנית פרסה, כאשר לא מן הנמנע שנותק כאמור בנסיבות אלה – ולו לזמן קצר – קשר העין.