מ.י. ענף תנועה ת"א נ' רוסו

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.

מעיון בכתב האישום עולה, כי ביום 17.03.07 בשעה 05:20 או בסמוך לכך, נהג הנאשם במכוניתו ברחוב המסגר 55 בתל אביב לכיוון דרום, כאשר הוא שיכור, וכאשר בליטר אוויר נשוף נמצאו 315 מיקרוגרם אלכוהול.

הנאשם כפר באמצעות בא כוחו באשמה, המיוחסת לו, באומרו: "אנו כופרים באשמה. הנאשם לא היה שיכור. מודים בנהיגה במקום ובזמן".

ב"כ הנאשם פנה לביהמ"ש בכתב, ובפיו מספר טענות מקדמיות לעניין פגם או פסול בכתב האישום בשל האופן בו נוסח, העובדות המתוארות בכתב האישום, אינן מגלות עבירה, בהיות המכשיר בלתי חוקי, לא אושר כדין, וכן הלאה כמפורט בפנייתו לביהמ"ש.

בהחלטתי מיום 11/9/07 דחיתי הטענות, ולהלן הנימוקים.

מכשיר הינשוף אושר לאחרונה (ילקוט הפרסומים 5602 מיום 18/7/07).

בע"פ 70200/07 בביהמ"ש המחוזי בת"א, קובע כב' השופט מודריק: "כשלעצמי אינני סבור שטענת הערעור הנזכרת הייתה עשוייה להיטען כטענה מקדמית... כתב האישום מגלה עבירה: עבירה של נהיגה בשכרות. הקושי המוצג לעניין אישור הינשוף נוגע למשקלם הראייתי של תוצאות הבדיקה".

לעניין נפקות העדר האישור, קובע כב' השופט: "מכאן ברור שבדיקת שכרות בינשוף, שבוצעה לפני החוק החדש תוכל לשמש לצורך הוכחת אישום שהוגש לאחר החוק החדש. אולם מה הדין לעניין בדיקת שכרות שבוצעה באותו מכשיר לאחר שהחוק החדש ראה אור?, האם תהא זו פעולה חסרת נפקות משפטית... לדעתי התשובה לכך שלילית".

והמסקנה:"סיכומה של הנקודה הוא, שלא מצאתי פגם בשימוש בינשוף, בין מכוח אישורו לפי התקנות ובין כפועל יוצא מאישורו המאוחר בהתאם לחוק החדש...אינני אומר שלא צריך לראות לכך, שהחוק יקויים לכל כלליו ודקדוקיו. אולם בנסיבות העניין הזה, שלילת כשרותו של הינשוף בשל מחדל האישור, היא עמידה על קוצו של יוד, שאין מאחוריה ממש מהותי, ולכשעצמה מוליכה לבוקה מבוקה ומבולקה עד כדי סיכון שלום הבריות".

בע"פ 6606/07 וע"פ 6610/07 בביהמ"ש העליון, קובע כבוד השופט פוגלמן: "המערער הודה בעובדות כתב האישום. עובדות אלו מייסדות עבירה של נהיגה בשכרות, ומשכך בדין הוא הורשע.

...בהתייחס לאישורו של מכשיר הינשוף, נטען כי מכשיר זה אושר בשנת 2000 על ידי שר הבריאות בהתייעצות עם שר התחבורה. בהתאם לדין שהיה תקף באותה עת. אישור זה תקף עד לפרסום ברשומות של אישור שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות כנדרש כיום. אישור כאמור של שר התחבורה פורסם ברשומות ביום 15/7/07, לפיכך, אין כל פגם בשימוש במכשיר, ולכל היותר זהו פגם קל ערך, שיש להכשירו בהתאם לתורת הבטלות היחסית".

כבוד השופט פוגלמן מצטט בהסכמה מרע"פ 5558/07 יהודה נ' מ"י: "באותו מקרה הורשע המבקש לאחר הודאתו בנהיגה בשכרות. המערער ערער לביהמ"ש המחוזי, ובין היתר טען כי נפל פגם בהרשעתו, שכן בדיקת הנשיפה נערכה באמצעות מכשיר שלא אושר על פי התקנות, ונהלי המשטרה בדבר כיולו נוגדים אותן. הערעור נדחה.. וכך בין היתר נכתב בהחלטה:

'באשר ליתר הטענות – אף באלה אין כדי להושיע את המבקש. הוא הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ולפיכך אין כל נפקות לפגם שלכאורה נפל, כפי שטוען המבקש בבדיקת הנשיפה נערכה לו'.

דברים אלו יפים גם לכאן".

בב"ש 92994/07 בביהמ"ש המחוזי, מתייחס כבוד השופט שוחט שאול לשאלת חוקיות מכשיר הנשיפה, אמינותו ותקינותו. כבוד השופט מצטט מהפסיקה, ודוחה טענות ב"כ הנאשם בדבר אי חוקיות המכשיר. היותו בלתי אמין וכן הטענה בדבר הפעלתו הבלתי תקינה.

אשר לטענה כי כתב האישום אינו מגלה אשמה, מאחר ולא צויין בכתב האישום, כי אחוז האלכוהול שנמדד אצל הנאשם בא לאחר שבאיפוס המכשיר לפי תקנה 169ז(א)(1) לתקנות התעבורה התקבלה תוצאה, שיש לרשמה כיסוד מיסודות האישום, עלי לדחותה על הסף. אין המדובר ביסוד מיסודות העבירה. (ס"ק 17 לטענותיו המקדמיות של ב"כ הנאשם).

טענות דומות נדחו בעבר. בב"ש 92994/07 בביהמ"ש המחוזי, נאמר: "לטענת ב"כ העורר כתב האישום אינו מגלה עבירה, שכן אין הוא מכיל את התוצאות של בדיקת הנשיפה. הלא היא תקנה 169ד(ב) לתקנות התעבורה, הנעדרת מכתב האישום... מעבר לכך, אינני סבור שצודק העורר בטענתו".

ברע"פ 5558/07 בבית המשפט העליון, נקבע כי לא נפל פגם בכתב האישום בכך שלא אוזכר בו סעיף 39א לפקודה.

כאמור לעיל, אני דוחה טענות ב"כ הנאשם. כתב האישום אכן מגלה אשמה. ולא נותר לי אלא לצטט מרע"פ 5558/07 בימ"ש עליון: "באשר ליתר הטענות – אף באלה אין כדי להושיע המבקש. הוא הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ולפיכך אין כל נפקות לפגם שלכאורה נפל, כפי שטוען המבקש, בבדיקת הנשיפה שנערכה לו".