מ.י. ענף תנועה ת"א נ' רוזנוסר

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה של סטייה שלא בבטחה ונהיגה בחוסר זהירות.

לפי כתב האישום בתאריך 15.3.09 בשעה 07:50 לערך, נהג הנאשם באוטובוס בנתיבי איילון מכיוון דרום לצפון, אותה שעה נהגה הגב' חגית לנבר ברכב טויוטה באותו כיוון כאשר הנאשם נוסע מימינה, הנאשם נהג בחוסר זהירות, סטה עם האוטובוס שמאלה ופגע ברכבה של המעורבת, כתוצאה מכך נחבלה הנהגת וכלי הרכב ניזוקו.

הנאשם הודה כי נהג באוטובוס המדובר, אך טען שלא היה מעורב בתאונת דרכים.

מטעם המאשימה העידו השוטרת אביב איריס, שערכה מזכרים לזימון הנאשם לחקירה.

עוד העידה הגב' לנבר חגית שהינה המעורבת בתאונה, לדבריה היא נסעה מכיוון מודיעין לכיוון ת"א, בקטע הכביש שבין מחלף שפירים ולפני הפניה ללה גרדיה ארעה התאונה.

המעורבת נהגה ברכבה בנתיב האמצעי כאשר בנתיב הימני נסע האוטובוס. נהג האוטובוס סטה לכיוון נתיב הנסיעה של המעורבת. המעורבת צפרה לאוטובוס, נהג האוטובוס לא שהה לצפירת האזהרה ופגע עם האוטובוס ברכבה של המעורבת, בכנף הימנית, טלטל את רכבה והמשיך בדרכו. תוך כדי נסיעה המשיכה המעורבת אחרי האוטובוס ורשמה בטלפון הנייד שלה את מספר האוטובוס ומספר הטלפון שהופיע מאחורי האוטובוס (טלפון של אגד) תוך כדי נסיעה התקשרה הנאשמת לאגד, שוחחה עם מענה אנושי, גב' בשם כרמית והודיעה לה את פרטי האירוע.

כאשר הגיעה המעורבת למקום העבודה, העבירה את שרשמה בטלפון לפתק אותו מסרה במשטרת מודיעין. עת הגישה תלונה, הפתק אשר נמסר במשטרת מודיעין לא אותר והוגש העתק צילומי של הפתק לתיק ביהמ"ש.

מטעם ההגנה העיד נהג האוטובוס, לדבריו בשעה האמורה בכתב האישום, אכן נהג בכביש אחד מכיוון ירושלים לכיוון ת"א. כאשר הוא על פני מחלף שפירים ועלה בקיבוץ גלויות, בכביש 20 לכיוון התחנה המרכזית. לדבריו הוא נהג על אוטובוס בקו 405 אך אינו זוכר כי פגע ברכב באותו יום, הוא לא חש שהיה מעורב באיזושהי תאונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי לזכות את הנאשם.

מתיק זה עולות שאלות רבות ונוקבות, הטעונות בירור ואתן רק דוגמאות אחדות, האם ניתן להגיש את עותק צילומי של הפתק ומה משקלו הראיתי? כיצד התרחשה התאונה בצידו הימני של רכב המעורבת, שעה שנהג האוטובוס פנה ימינה ולמעשה התרחק מרכבה של הנאשמת? מה משמעות הכיוונים ההפוכים בין כתב האישום לבין העדיות שנמסרו בבית המשפט?

אולם על כל אלו מעפילה שאלה מהותית אחת והיא שאלת הזיהוי של נהג האוטובוס.

בנסיבות בהן אני סבור כי המאשימה לא עמדה בנטל הראיתי לצורך הוכחת זיהוי של הנאשם הרי שכל השאלות הקשות בתיק נותרות לא רלוונטיות לצורך הכרעה.

השאלה היחידה הרלוונטית היא שאלת הזיהוי וכפי שציינתי המאשימה לא עמדה בנטל. לדברי המעורבת היא רשמה את המספר בטלפון שלה והעתיקה אותו לדף אותו מסרה במשטרה.

למעשה הראיה הטובה ביותר הוא מספר הרכב, הוא הרשום בטלפון של המעורבת ולא מה שנרשם בדף שהוא העתק הראיה למה שנרשם בטלפון .

לא הובאה אף ראיה לרשום בטלפון מלבד אמירת המעורבת. הטלפון לא הוצג בביהמ"ש, לא נרשם מזכר של שוטר שראה את המספר הרשום בטלפון שהוא המספר הנכון. לא צולם הטלפון כאשר ניתן לראות, שאכן המספר שנרשם בטלפון הוא מספר הרכב. בנסיבות אלו העדר ראיה כזו והצורך להסתמך רק על מה שרשמה העדה מעלה ספק שפועל לטובת הנאשם.

לו פעלה המשטרה באחת הדרכים שציינתי הרי שהיה המוצג ראיה טובה להוכחת הרשום בטלפון, אולם משלא עשתה כן הספק פועל לטובת הנאשם.