מ.י. ענף תנועה ת"א נ' רגב

בפני

כב' הסגן נשיאה ישראל ויטלסון

הכרעת דין

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 31/08/08 בשעה 17:30 לערך נהגה הנאשמת רכב פרטי טויוטה בת"א – יפו ברחוב ברודצקי מכיוון מערב למזרח והתקרבה לצומת עם רחוב לחובר.

אותה שעה רכב יאיר יוחנן על אופנוע ברחוב ברודצקי מכיוון מזרח למערב מול כיוון נסיעת הנאשמת והתקרב לצומת האמור.

הנאשמת נהגה בחוסר זהירות, לא נתנה תשומת לב מספקת לדרך, החלה לבצע פניית פרסה שמאלה תוך שהיא מתמרנת אחורה וקדימה מבלי לוודא את מצב התנועה מולה לא הבחינה בעוד מועד באופנוע חסמה דרכו ואילצה את רוכב האופנוע לזרוק את האופנוע לעבר אי התנועה על מנת למנוע תאונה וליפול על הכביש.

כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב האופנוע בכך שקיבל שבר כתרתי בשן והאופנוע ניזוק.

הוראות החיקוק לפיהן מואשמת הנאשמת:

1.פניית פרסה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

2.נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

הנאשמת כפרה בהאשמה המיוחסת לה ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד הרוכב יאיר יוחנן. על פי עדותו, עת הוא רכב על אופנועו ברחוב ברודצקי 9, הוא הופתע מאופן נסיעת רכב הנאשמת לאחור, ובאלכסון. בשל אופן הנסיעה של הנאשמת אשר חסמה את קו נסיעתו, הוא נאלץ לקפוץ מאופנועו, כדי שלא להפגע. מיד לאחר התאונה פנתה אליו הנאשמת ואמרה לו כי היא ניסתה לעשות פרסה ולא הצליחה לסיים את ביצוע פניית הפרסה במלואה, אשר על כן היא נסעה לאחור, וכדי להשלים את פניית הפרסה.

הנאשמת בעדותה בבית המשפט חוזרת, הלכה למעשה על עדותה במשטרה ועל גרסת יאיר יוחנן, דהיינו בעת התרחשות התאונה היא היתה בתוך התמרון של פניית הפרסה, הנאשמת אשרה בפה מלא כי היא לא ראתה את הרוכב כלל טרם התאונה.

אין חולק כי התאונה התחוללה בשל נסיעת הנאשמת לאחור, ובאופן שהיא לא הבחינה כלל מבעוד מועד באופנוע המתקרב אליה מאחור. לא ניתן לנתק את הקשר הסיבתי להתרחשות התאונה לעובדת נסיעת הנאשמת לאחור ובלשונה:

"מרגע שעשיתי את הנסיעה לאחור עד ששמעתי חבטה, זה שניות ספורות בלבד".

ככלל, כי מי שמבצע פניית פרסה חייב לבצע את פניית הפרסה באופן שאין בפנייתו משום הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי הדרך (ראה תקנה 44 לת"ת). לא כך נהגה הנאשמת במקרה כאן, אשר על כן אני קובע כי הנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

לא זאת אף זאת, לא הוכח כי רשלנותו של רוכב האופנוע, גרמה לתאונה, או שדרך רכיבתו היה בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין גרם התאונה לנאשמת.

סוף דבר, בהשעני על עדות הנאשמת עצמה (ראה אף הודעתה בת/1 במשטרה) והן על עדותו של הרוכב יאיר יוחנן, אני קובע כי הנאשמת ביצעה את פניית הפרסה במקום תוך סיכון הרוכב, לא נתנה דעתה לדרך ולאופנוע אשר התקרב לעומתה מאחור, חסמה דרכו, ואשר על כן נגרמה תאונת הדרכים נשוא הדיון כאן.

אני מרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ח באלול תש"ע , 07 ספטמבר 2010, במעמד הצדדים