מ.י. ענף תנועה ת"א נ' רביבו

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

הנאשם עומד לדין בגין אירוע אחד, לגביו מיוחסות לו שתי עבירות; האחת, נהיגה ברכב כשקסדת המגן שחבש אינה קשורה ברצועה שתמנע את נפילתה בשעת הנסיעה, בניגוד לתקנה 119(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן - תקנות התעבורה), ושנייה, אי ציות לאות עצור שניתן על ידי שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה.

נסיבות האירוע, בהתאם לדו"ח שערך יורם רינון (ת/1), מתנדב ביחידת התנועה (להלן – רינון) היו כלהלן:

ביום 7.9.09, שעה 11:25, עמד רינון במצב סטטי בצומת הרחובות בית אל - דבורה הנביאה בתל אביב, על הכביש סמוך למכוניות שחנו בצד. אותה עת קטנוע שמספרו 6875314 (להלן – הקטנוע), נהוג בידי גבר שהיה לבדו, נסע על רחוב בית אל ממזרח למערב, ובצומת הנ"ל פנה שמאלה ברחוב דבורה הנביאה לכיוון דרום. כשרינון הבחין בקטנוע, נהגו חבש קסדה שרצועתה לא הייתה קשורה סביב צווארו. בשלב זה, רינון התקדם לעבר מרכז הכביש כשהוא לבוש במדי שוטר, חובש כובע שוטר ועוטה אפוד זוהר, סימן לנהג האופנוע באמצעות ידו הימנית לעצור. על פי הנטען, נהג הקטנוע התקרב לעברו, וכשהיה במרחק של כ-2 מטרים ממנו, הגביר מהירותו וברח לכיוון דרום על רחוב דבורה הנביאה.

פרטי האירוע ומספר הקטנוע נרשמו על ידי רינון בשטח, על גבי פתקית (ת/2).

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ונוהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר המתנדב רינון שערך, כאמור, את הדו"ח ואת הפתקית, אשר הוגשו כעדות ראשית בהתאם להוראות סעיף 27(א)(1) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961.

אין חולק כי הקטנוע הנ"ל הינו בבעלותו של הנאשם וברשותו. השאלה שבמחלוקת הינה באשר לזיהוי הקטנוע ולזהות הנוהג בקטנוע.

תשובתו של הנאשם לכתב האישום הייתה הכחשה מוחלטת של הנטען כלפיו במובן זה, שלא הוא זה שנהג בקטנוע במועד האמור בכתב האישום, על אף שהוא אכן היה בעליו. הנאשם גם טען, כי זיהויו שנעשה באמצעות מספר הקטנוע, נובע מכך שלוחית הזיהוי בקטנועו נגנבה, לסברתו, בידי אדם ששמו רפי כחלון, שעשה כך בעבר.

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את נסיבות המקרה, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התביעה להוכיח את זהות הקטנוע ונהגו מעל ספק סביר ואלו טעמי:

זיהויו של הנאשם כמבצע העבירה מושתת על רישום מספר הקטנוע. השוטר המתנדב רינון, שרשם בפתקית את מספר הקטנוע, נמנע מלציין פרטים נוספים ביחס לקטנוע. דוגמת סוג הקטנוע, צבע הקטנוע, או סימנים מזהים כל שהם. ראוי לציין כי צבע הקטנוע הוא לבן, על פי הודעתו של הנאשם (ת/3), שלא נסתרה. צבע לבן הינו חריג ויוצא דופן לגבי כלי רכב דו גלגליים. לא ברור מדוע רינון לא מצא לנכון לציין זאת על גבי הפתקית או בדו"ח שערך בסמוך לכך (ת/1).

בנוסף, רינון נמנע מלציין, בפתקית או בדו"ח, פרטים מזהים אודות רוכב הקטנוע, דוגמת מבנה גוף, פרטי לבושו, סוג הקסדה שחבש (האם שלמה או חלקית), וצבעה.

הימנעותו של רינון מלציין פרטים מזהים כאמור לעיל, לא תרמה לזיהויו הוודאי של הנאשם כמבצע העבירות שיוחסו לו. על פי עדותו, הוא הבחין בקטנוע במרחק של כ-5 מטרים, עת שהיה בפניה בצומת, ולאחר מכן הקטנוע התקרב אליו עד למרחק של כ- 2 מטרים.

ממרחק זה, בהעדר חסימה כל שהיא לשדה הראיה הישיר של רינון לקטנוע, כפי שציין בפתקית "ביננו אין רכב", אין קושי, בשעת יום (11:25) בחודש ספטמבר, ללא מגבלות תאורה נטענות כל שהן, להבחין בפרטים, הן ביחס לקטנוע והן ביחס לרוכבו. בה בעת, אותה קרבה המתוארת

בין רינון לבין הקטנוע, יש בה כדי לחזק את גרסתו כי זיהה את מספר הרישוי של הקטנוע.

בהעדר פרטים נוספים, די כי תיפול טעות ברישומה של לו ספרה אחת בלוחית הזיהוי של הקטנוע, בכדי לשגות בזיהויו של הנאשם כמבצע העבירות המיוחסות לו. עם זאת, יש לציין כי כעובדה, הרכב שאותר על ידי המשטרה, בהתאם למספר לוחית הזיהוי, הוא אכן קטנוע, כסוג הרכב שאותו זיהה רינון כמבצע העבירה הנטענות.

עדותו של השוטר בבית המשפט לא הוסיפה דבר. משנשאל מה ראה וכיצד נראה רוכב הקטנוע השיב: "..אינני יודע איך הוא נראה. אני יודע רק מה שהקראתי מהדו"ח. מעבר לזה, אין לי שום דבר..". משהפציר בו הנאשם: "אתה יכול לתאר משהו מעבר למה שהקראת? משהו שיעזור לי להגיע לבן אדם?" השיב: "אני לא זוכר. רק מה שכתבתי" (פרוט' עמ' 3 שורות 4-6).

עבירת אי ציות לאות לעצור מעוגנת בתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה כלהלן:

23.(א) עובר דרך חייב לציית –