מ.י. ענף תנועה ת"א נ' ציוני

הכרעת דין

הנאשם זכאי בדין.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי ציות לתמרור ב-37 עבירה לפי תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, ונהיגה בקלות ראש, עבירה לפי תקנה 62(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

לשתי הוראות חיקוק אלו הוספה הוראת סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, שעניינה גרם תאונת דרכים, בה נחבל אדם וניזוק רכוש.

להלן בתמצית עובדות כתב האישום:

ביום 05.11.08 בשעה 15:50 או בסמוך לכך, נהג הנאשם בקטנוע ברח' בר יוחאי בתל אביב מכיוון מזרח למערב , והתקרב לצומת עם רח' שוקן.

ברח' בר יוחאי בכיוון נסיעת הנאשם, בשני צידי הדרך, מוצבים תמרורי ב- 37.

אותה שעה רכב ניסים מסיקה ( להלן: "המעורב") בקטנוע ברח' שוקן,מכיוון צפון לדרום, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם.

הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, נכנס לצומת מבלי שנתן זכות קדימה לקטנוע שהגיע מימינו ושני כלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה נחבלו הנאשם והמעורב, וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

בישיבת ההקראה, השיב הנאשם לאשמה כדלהלן: "הייתה התנגשות. זה צומת בעייתי. עצרתי פעמיים. האחר עקף אוטובוס מצד ימין".

להוכחת האשמות, המיוחסות לנאשם, העידה התביעה את העדים הבאים:

עת/1, רס"ר אלברט חמו שערך דו"ח פעולה שהוגש וסומן ת/1.

עת/2, רס"ב רוני מרחבי, בוחן התנועה, העד ערך המסמכים הבאים: דו"ח בוחן תנועה, תרשים, לוח תצלומים, הודעת נאשם, הודעת נאשם מיום 06.11.08, דו"ח פעולה ותעודות רפואיות של הנאשם שהוגשו וסומנו ת/2 – ת/8.

עת/3, מסיקה ניסים, המעורב.

אין חולק, כי בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור ב-37. אין חולק כי התרחשה תאונה, שהנאשם מודה בתוצאותיה.

השאלה השנויה במחלוקת הינה שאלת האחריות לתאונה.

לאחר ששמעתי הראיות, ובחנתי סיכומי הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות:

התמרור בכיוון נסיעת הנאשם מורה על חובתו לעצור, ולתת זכות קדימה לרכב המגיע אל הצומת.

הזכות לדרך למעורב (בתנאי שהוא רוכב כדין). תקנה 64(א)(ד) שני יסודות לה. החובה לעצור והחובה לתת זכות קדימה. אין די בעצירה.