מ.י. ענף תנועה ת"א נ' צוקר

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות ואי מסירת פרטים, עבירות בניגוד לתקנות:49(א), 21(ג) ו-144(א)(3) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 23.3.09 שעה 10:10 לערך, נהג הנאשם רכב מיצובישי מ.ר. 1815935 ברחוב חיבת ציון ברמת גן מכיוון מזרח לכיוון מערב והתקרב לצומת עם רחוב בן גוריון.

הנאשם נסע בעקבות רכב פולקסווגן מ.ר. 1815935, בו נהגה אייזיק אורנה.

הנאשם נהג בחוסר זהירות, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא שמר על רווח המאפשר לעצור את הרכב בכל עת כדי למנוע תאונה, התקרב יתר על המידה אל הרכב שלפניו ופגע בו. כתוצאה מהתאונה נחבלה אייזיק אורנה נהגת הפולקסווגן וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

על אף שהיה מעורב בתאונה בה נחבל אדם ונגרם נזק לרכוש, לא מסר הנאשם את פרטיו ועזב את המקום.

הנאשם הודה באחריות לתאונה אך כפר באי מסירת פרטים והתנהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידו: ע.ת.1 - הגב' אורנה אייזיק (להלן- המעורבת), במסגרת עדותה הוגשו פתק בו רשמה את פרטי רכבו של הנאשם (ת/1) ותעודה רפואית (ת/2). מטעם ההגנה העיד הנאשם ובמסגרת עדותו הוגשה חשבונית תיקון (נ/1).

כמו כן, הוגשה בהסכמת הצדדים הודעת הנאשם (ת/3).

דיון והכרעה:

אין חולק כי ארעה התנגשות בין הרכבים וכי הנאשם נושא באחריות לאירוע התאונה.

המחלוקת נוגעת לעבירה של אי מסירת הפרטים. ההגנה טענה כי הייתה אי הבנה בין הצדדים, וכי הנאשם לא התכוון שלא למסור את פרטיו.

הנהגת המעורבת העידה כי עמדה על הנתיב השמאלי ברחוב חיבת ציון והמתינה נוכח אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתה, כשלפניה עמדו שניים- שלושה רכבים. כוונתה הייתה לפנות שמאלה.

או אז הרגישה פגיעה ברכב מאחור. היא יצאה מן הרכב, ובינה לבין הנאשם התפתח דין ודברים. היא ביקשה מהנאשם למסור פרטים, אך הוא הציע לשלם סכום סמלי. היא סירבה וביקשה לקבל את הפרטים, אך הנאשם סירב. הנאשם הציע להזיז את הרכבים הצידה כדי להימנע מליצור פקק תנועה, נכנס לרכבו סטה לנתיב הימני, והמשיך בנסיעה. בראותה זאת לקחה דף נייר, עליו רשמה את סוג הרכב, מספרו ואת הכתובת בה ארעה התאונה. היא המשיכה בנסיעה אך לא איתרה את הנאשם כשהביטה ימינה ושמאלה.

בשעה 12:09 פנתה לחדר מיון כירורגי. בגיליון הטיפול צוין כי כחודש טרם התאונה דנן היא חוותה תאונה דומה ועדיין נמצאת בטיפול. היא שוחררה לביתה עם המלצות למנוחה, טיפול נגד כאבים ומעקב רופא מטפל (ת/2).

המעורבת נסעה על הנתיב השמאלי בכדי לפנות שמאלה, והנאשם נסע אחריה ופגע ברכבה. לבסוף באופן תמוה סטה הנאשם לנתיב הימני ופנה ימינה לרחוב בן גוריון. לא זו אף זו, הנאשם הודה כי לא עצר ברחוב בן גוריון, אלא לטענתו המשיך ונסע לרחוב הרצל, ושם עצר. על כך העידה הנהגת המעורבת כי: "אתה אומר שחיכית לי בהרצל, הרי הרצל הוא בכלל רחוב אחר והוא פיצול מבן גוריון, איך יכולתי לראות אותך שם?".

בתחילת עדותו הנאשם טען כי נסע על הנתיב הימני ברחוב חיבת ציון, זאת על מנת שפניתו ימינה לא תחשב כניסיון התחמקות. הוא נשאל אם נסע בנתיב השמאלי ברחוב חיבת ציון, והשיב בשלילה. אולם כאן עומת עם האמור בהודעתו, ונאלץ להודות כי נסע בנתיב השמאלי אחרי הנהגת המעורבת.

הנאשם טען כי היה עומס תנועה, אך בו בעת טען כי דווקא מצב זה של עומס תנועה מאפשר לסטות מהנתיב השמאלי לנתיב הימני.

לדברי המעורבת, הנאשם הציע לשלם סכום של 100 שקלים, אך משלא נעתרה להצעתו, סירב למסור את פרטיו, נכנס לרכבו ונסע מהמקום. הנאשם אישר כי הציע לשלם פיצוי של 100 שקלים, ואף אישר כי לא מסר לה את פרטיו, ולו פרטים בסיסיים שיאפשרו את איתורו.

הנאשם מצידו התקשה להציג עמדה עיקבית. בהודעתו במשטרה טען כי פינה את הצומת לפי סיכום עם הנהגת המעורבת והמתין לה בצד ימין. בבית המשפט טען לסירוגין: פעם כי סיכם עימה ופעם כי לא סיכם. זאת ועוד, בהודעתו במשטרה טען כי המתין בצד ימין, ולא טען מעולם כי המשיך ופנה לרחוב הרצל, ושם לדבריו עמד והמתין.