מ.י. ענף תנועה ת"א נ' מנטל

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, באחריות לגרימת התאונה המתוארת בכתב האישום.

בהכרעת הדין פרטתי באריכות את נסיבותיה של תאונה זו, את חוות הדעת של שני המומחים, זה של התביעה וזה של ההגנה ודנתי בארוכה באחריותו של הנאשם.

ראוי להדגיש כי לאחר שנחשפתי לכל תמונת הראיות, לא בידי אף אחד משני המומחים, אפילו לא בוחן התנועה של התביעה להסביר כיצד ארעה התאונה ומדוע נפגעה כל כך קשה דווקא רגלה הימנית של הולך הרגל ולא השמאלית.

חוסר היכולת לפענח את אשר ארע, איננו יכול להיות בעוכריו של הנאשם כי אם דווקא לזכותו. שכן, ככל שניתן לאמוד על דרך התרחשות התאונה ניתן גם ליחס רשלנות לנהג.

דומה שאפילו התביעה עצמה התקשתה להגדיר בדיוק את אופן התרשלותו של הנאשם, על כן לא יוחסה לו עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, כי אם עבירה לפי תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה.

בבואי להרשיע את הנאשם, "מתחתי" את גבולות האחריות שלו עד לקצה, מהטעמים שמניתי בסעיף 37 להכרעת הדין. עם זאת, דברי הסנגור כפי שהוסברו על ידי בסעיף 36 להרשעות הדין, יש בהם ממש וראוי שינתן להם משקל כאשר בית המשפט בא להטיל על הנאשם עונש בשל אחריותו ל גרימת התאונה.

שיקול נוסף בשיקולי הענישה, ולא פחות חשוב, הוא עברו התעבורתי של הנאשם. מתברר כי הוא אוחז בהגה משנת 1981 ונוהג אוטובוס מזה חצי יובל שנים ועל אף זאת, נרשמו לחובתו 7 הרשעות קודמות בלבד והדבר צריך להזקף לזכותו בבואו לתת את הדין על האירוע.

אכן יש בעברו של הנאשם לפני חצי יובל שנים אירוע תאונתי ברם, מי שנוהג אוטובוס כמשלח יד כל יום, כל היום וכל אחד מימות השבוע ועסוק בגביית כסף ובניקוב כרטיסיות ובעיסוקים נוספים הנגזרים מנהיגת אוטובוס, כאשר מדובר בתקופה כל כך ארוכה של נהיגה, עברו של הנאשם איננו מכביד. הייתי מגדיר אותו אפילו מרשים, שכן מקצת העבירות אין להם קשר ענייני בטיחותי, כך ההרשעה העוסקת באי בדיקת אוטובוס לפני נהיגתו, כך ההרשעה בעניין נסיעה על הנת"צ, כך גם ההרשעה שעניינה פנס חזית ימני שאיננו מאיר.

אשר על כן, הואיל "ומתחתי" כאמור את גבולות האחריות של הנאשם ולא זכיתי אותו, אני מסתפק בעונש פסילה קל, כדי שלא לפגוע במשלח ידו של הנאשם. יצויין כי לא מן הנמנע שחלק ניכר מאחריות לאשר ארע באירוע זה, יש לזקוף לחובתה של הולכת הרגל, המתלוננת. ברם, הואיל ואפילו בוחן התנועה לא הצליח להסביר את דרך התרחשותה של התאונה, אין מקום כאמור להעניש את הנאשם כפי שראוי היה לעשות אילמלא ציינתי את כל האמור לעיל.

אחר הדברים האלה אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א.35 ימי פסילה לריצוי בפועל.

הנאשם רשאי להתחיל בריצוי עונש הפסילה לא יאוחר מתאריך 27.4.11 שעה 11:00.

ב.3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

ג.קנס בשיעור של 1200 ₪ שישולם ב – 2 תשלומים הראשון בתוך 30 יום.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר ב תשע"א, 31/03/2011 במעמד הנוכחים.

שלמה איזקסון, שופט

שלומית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: