מ.י. ענף תנועה ת"א נ' כוכב

גזר דין

הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש כמפורט בפרק הוראות החיקוק אשר בכתב האישום אשר הוגש נגדו בתיק זה.

הרשעתו של הנאשם בעבירות הללו באה בעקבות הכרתה של ההגנה כי עובדתית ומשפטית השתכלל סירוב של הנאשם בליל האירוע ליתן בדיקה לגילוי אלכוהול בגופו לאחר שעוכב כשהוא נוהג במכונית ברח' הירקון בתל-אביב.

בתיק זה נשמעה למעשה פרשת התביעה, והימנה עולה – ועל כך כאמור לא באה מחלוקת מפי ההגנה בסופו של יום – כי הנאשם נדרש כדין לבצע בדיקה לגילוי אלכוהול בגופו וסירב לעשות כן על אף שהוסברה לו כדין משמעות הסירוב.

במחלוקת אשר כן קמה בין הצדדים בתיק זה – והיא האם החזקה אשר בסעיף 64 ד(א) לפקודת התעבורה היא חזקה הניתנת לסתירה – ניתנה ביום 16.3.2010 החלטתי כי לטעמי עסקינן בחזקה חלוטה.

לאחר מתן החלטה זו בחרה כאמור ההגנה שלא לקיים פרשת הגנה, הסכימה להגשת כל חומר הראיות של התביעה, חזרה וציינה כי הנאשם הודה ועודנו מודה בסירוב, ואף ציינה כי לנוכח החיבור בין העובדות (הסירוב ליתן בדיקה למרות דרישה והסבר כדין) לבין ההחלטה בסוגיה המשפטית (היות החזקה הנ"ל חלוטה), אין מנוס, כדברי ההגנה עצמה, מהרשעת הנאשם בעבירות שיוחסו לו.

אלא שההגנה חלקה וחולקת על המסקנה המשפטית של בית משפט זה בדבר היות החזקה הנזכרת לעיל חזקה חלוטה, ומכאן לא באה הודאה מפיה, שכן לטעמה הנאשם לא היה שיכור דה פקטו.

משהורשע הנאשם בעקבות כל אלה, פירטו הצדדים את טיעוניהם לעונש.

להלן לפיכך נימוקיו המפורטים של גזר הדין וגזר הדין לגופו:

העבירה של נהיגה בשכרות היא ללא ספק עבירה חמורה אשר יש בה פוטנציאל ברור לגרימת תאונת דרכים.

לא בכדי קבע המחוקק לצד עבירה זו עונש הכולל פסילת מינימום של רשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים ימים בפועל, וזאת לצד רכיבי ענישה מקובלים אחרים.

למרבה הצער ניצב בפני גם נהג אשר עברו התעבורתי הוא בלתי תקין וזאת הן בכמות העבירות והן במהות העבירות.

מסתבר כי בותק נהיגה לא רב במיוחד (משנת 1992) הספיק הנאשם לצבור לחובתו לא פחות מ- 35 הרשעות קודמות מתחום התעבורה כאשר לא מעטות מהן בעלות אופי בטיחותי מובהק, כגון עבירות חוזרות של אי ציות לאור אדום ברמזור, שימוש בטלפון נייד שלא כדין אגב נהיגה, אי ציות לתמרור עצור, ועוד.

יתרה מכך : מעברו של הנאשם אף לא נפקד מקומה של גרימת תאונת דרכים, ואם בכך לא די ניתן למצוא בעברו התעבורתי של הנאשם גם עבירה חמורה נוספת של נהיגה בזמן פסילה.

נמצאתי אומר לפיכך כי הנאשם מפגין יחס בלתי הולם ואף מטריד בקשר עם המתבקש מהחוק במישור התעבורתי.

כעת מצטרפת כאמור לכל העבירות הללו גם עבירה חמורה נוספת והיא של נהיגה בשכרות.

כעולה מחומר הראיות המצוי בפני ואשר תוכנו לא נסתר, בחר הנאשם לנהוג באירוע זה ברחובה של עיר לאחר ששתה משקה אלכוהולי ולכשנעצר ובוצעה לו בדיקת מאפיינים אף נצפה מתנדנד בהליכה על קו וריח אלכוהול נודף מפיו.

אין בידי להתייחס לחוות הדעת שבאמתחתה של ההגנה ואשר אותה ביקשה ההגנה להגיש במסגרת טיעוניה לעונש, שכן חוות דעת זו לא עמדה בכל חקירה(ראשית או נגדית) וכך למשל, לא זכתה המאשימה לאמת את נותן חוות הדעת עם ההנחות (ולא כל שכן עם המסקנות) אשר מצויות בחוות דעתו, כשם שמעולם לא ניתנה למאשימה הזדמנות להציג חוות דעת נגדית.

הנאשם נדרש אם כך כאמור לשלם מחיר עונשי על עבירה בעלת חומרה רבה של נהיגה בשכרות, והכל כאשר ברקע הדברים מצוי גם עברו התעבורתי כפי שכבר פורט לעיל ואשר איננו מחמיא לנאשם וזאת בלשון המעטה.

סברתי כי כלפי נאשם זה – ובפרט כאמור בשים לב לעברו התעבורתי – ראוי כי יצא מבית המשפט מסר מחמיר שיכלול פסילת רשיון נהיגה לתקופה העולה בהרבה על פסילת המינימום עליה הורה המחוקק.