מ.י. ענף תנועה ת"א נ' ימיני

החלטה

בפני בקשה לחישוב פסילה, כאשר המבקש הגיש בקשתו בכתב וכמצוות סעיף 126 לחסד"פ והפסיקה התקיים היום דיון במעמד הצדדים.

המבקש הורשע בנוכחותו ונוכחות בא כוחו, בתיק 1629/08,ביום 26.11.18 ובין יתר רכיבי גזר הדין, הוטלה עליו פסילה למשך שנה.

המבקש לא הפקיד רישיונו, או כל מסמך חלופי, בגין פסילה זו.

היום, טוען ב"כ המבקש כי יש לחשב את מועד תחילת הפסילה, ממועד מתן גזר הדין, מהטעם כי רישיון הנהיגה של המבקש פג תוקף עוד משנת 2006 , לא נאמר לו על ידי בית המשפט או בא כוחו כי הוא צריך לבצע הפקדה, גם אם אין לו רישיון נהיגה תקף וכן נוכח גזר דין מאוחר לתיק שבפני, בגין אומנם, עבירה מוקדמת יותר, בה התרשם כבוד הש' אנושי מהשינוי שחל במבקש, כמתועד גם בתסקיר שירות המבחן שהוגש במסגרת אותו תיק, העובדה כי נגמל מסמים ועלה על דרך הישר.

בתיק זה, נגזר על המבקש 30 חודשי פסילה בפועל, אותן עתיד המבקש לסיים בעוד כחצי שנה.

המבקש עצמו ביקש כי בית המשפט ייתחשב בו וטען כי בעבר לא ציית לחוק, שכן היה נתון תחת השפעת סמים ובמצב נפשי קשה ואילו היום, הוא עובד באופן מסודר, נגמל, כאמור, מסמים, נישא בשנית ומחכה לחדש את רישיון הנהיגה שלו.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי אין מקום לחישוב רטרואקטיבי של פסילה, המבקש היה מיוצג במועד הדיון ועל אף נסיבותיו האישיות, אין מקום להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה

סעיף 42(א) לפקודת התעבורה קובע כי פסילה שהטיל בית משפט תחול ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. סעיף 42(ב) מבהיר כי פסילה שהוטלה על מי שכבר נדון לפסילה קודמת (בתיק אחר) תרוצה באופן מצטבר לקודמתה, כך שהפסילה תחל בתום הפסילה הקודמת.

ולעניינו – סעיף 42(ג) קובע כי:

"בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין –

(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;

(2) תקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור".

תקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה, שקובעות כדלקמן:

נפסל בעל רישיון ע"י בית המשפט "ימציא בעל הרישיון את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה".

556(ב): "מזכיר בית המשפט שהומצא לו רישיון נהיגה שבעליו נפסל מלהחזיק בו, יודיע לרשות הרישוי פרטים על הפסילה...ואת מספר התיק של בית המשפט".

ובעניינו, תקנה 557 קובעת מה יעשה אדם, שנפסל ע"י בית המשפט, ורישיונו פקע, או שהומצא לרשות או אבד – התקנה קובעת כי חובה להמציא לרשות את הרישיון גם אם הוא אינו בתוקף, ובמידה ואין רישיון נהיגה להצגה (אבד או שהומצא לרשות גם אם פקע) יש להגיש תצהיר, ערוך בהתאם לפקודת הראיות למזכיר של בית המשפט.

מכלל האמור עולה החובה להמציא רישיון נהיגה למזכירות בית המשפט שהורה על הפסילה לאחר שהודע לבעל הרישיון על הפסילה, גם אם הרישיון פקע.

במידה ורישיון הנהיגה אבד או כבר הופקד בידי הרשות, על הנהג להמציא תחליף, דהיינו תצהיר ערוך עפ"י פקודת הראיות, בכל תיק ותיק בו הוטלה עליו פסילת רישיון, גם אם מדובר בתיקים שהתנהלו באותו בית משפט.