מ.י. ענף תנועה ת"א נ' יופה

בפני

כב' השופט עופר נהרי

כלפי הנאשמת הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי נהגה ברכב ברח' הרב קוק בהרצליה בשעה 1:40 בלילה במהירות של 94 קמ"ש במקום לכל היותר במהירות של 50 קמ"ש המותרת בדרך עירונית זו, וכן שנהגה ברכב בעיתוי זה גם בהיותה שיכורה בכך שסירבה לתת דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר.

בישיבת הקראה נרשמה מפי הנאשמת באמצעות בא-כוחה כפירה בזו הלשון: "כופרת בשכרות, בסירוב, באמינות ובתקינות מכשיר הינשוף, כופרת גם במהירות".

לנוכח כפירה זו נקבע התיק לשמיעת ראיות והתקיים דיון ההוכחות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

השוטר מר אילן בליץ (ע.ת 1), אשר במסרת עדותו הוגשו דו"ח מאפיינים (ת/1), דו"ח על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר הינשוף (ת/2) ודו"ח פעולה הכולל 3 עמודים (ת/3).

השוטר המתנדב מר יואב גלוזמן (ע.ת 2) אשר במסגרת עדותו הוגשו דו"ח והזמנה לדין (ת/4) וכן מזכר הכולל 2 עמודים (ת/5).

השוטר מר רפי מולה (ע.ת 3) אשר במסגרת עדותו הוגשו תע"צ תקינות למכשיר הממל"ז (ת/6), טופס ביקורת תקופתית למכשיר הממל"ז (ת/7) וכרטיס המכשיר של הממל"ז (ת/8).

השוטר מר האדי נגם (ע.ת 4) אשר במסגרת עדותו הוגש דו"ח פעולה (ת/9).

שני ידידים של הנאשמת אשר לדבריה היו עמה בבילוי במועדון עובר לנהיגה, והיו עמה במהלך הנסיעה ואח"כ גם במהלך העיכוב ובמהלך הבדיקה, לא הובאו על ידי ההגנה למסור עדות.

התביעה סיכמה בעל פה, וההגנה הגישה את סיכומיה בכתב כבקשתה.

לאחר התרשמות ישירה מן העדים ומתן הדעת לראיות ולטיעוני הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא שדין הנאשמת להרשעה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום – וכוונתי הן לעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר – והן לעבירה של נהיגה בשכרות.

אסביר כי הרשעתה של הנאשמת בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, נשענת לא רק על ממצאי המדידה באמצעות מכשיר הממל"ז – אלא גם על יסוד דבריה של הנאשמת עצמה, המשמשים חיזוק לכך ולגירסת התביעה, ולפיה נהגה היא, לדבריה, במהירות של 80-70 קמ"ש במיקום זה שבו המהירות המקסימלית המותרת היא 50 קמ"ש.

עוד אציין ואסביר כי הרשעתה של הנאשמת בעבירה של נהיגה בשכרות נשענת לא רק על מסקנתי כי על אף הסבר כדין שקיבלה הנאשמת בדבר משמעותו של סירוב, בחרה היא לסרב למסור דגימת אוויר נשוף וזאת גם בדרך של הכשלת הבדיקה, ובחרה היא גם לסרב למסור לחילופין דגימת דם לגילוי רמת האלכוהול בגופה , אלא נשענת היא גם על העולה במקביל מדרך התנהגותה והתנהלותה של הנאשמת על אתר – התנהגות אשר לטעמי, כשלעצמה, מלמדת כי הנאשמת היתה במצב של שיכרות.

עוד אסביר שלא מצאתי כל הצדקה לסירוב שנעשה על ידי הנאשמת.

ולהלן נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

לא היתה מחלוקת כי הנאשמת נהגה ברכב במקום ובזמן כפי שצויין על ידי השוטרים.

לא היתה מחלוקת בפי ההגנה כי במקום בו עסקינן, המהירות המירבית המותרת הינה 50 קמ"ש על פי תמרורי ב- 24 תקינים.