מ.י. ענף תנועה ת"א נ' חדד

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

בית המשפט מזכה את הנאשם מחמת הספק

הנאשם מאושם בכך כי פגע ברכב אחר, גרם לו נזק ולא מסר את פרטיו. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות תקנה 145 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

אין מחלוקת בין הצדדם בנקודות הבאות:

1.הנאשם נהג במונית מסוג סקודה, עמד בצומת הרחובות דרך שיבא – לכיון צומת יצחק שדה עקב אור אדום ברמזור .

2.מאחורי הנאשם עמד טנדר מסוג טיוטה הייליק.

3.היה מגע בין רכב הנאשם לרכב הטיוטה.

המחלוקת בן הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה, רכב הנאשם גרם נזק לטיוטה, לפיכך היה חייב למסור את פרטיו לנהג המעורב.

לטענת ההגנה, לא הוכח כלל כי נגרם נזק לטיוטה, לטענת ההגנה לא נגרם כלל נזק. הנאשם יצא מרכבו לאחר המגע בין שני כלי הרכב, ראה כי לא נגרם לו ולרכב המעורב נזק, לפיכך המשיך בנסיעה.

בית המשפט קובע כי לא שוכנע מעבר לספק סביר כי נגרם נזק לכלי הרכב, לפיכך לא קמה חובה לנאשם למסור את פרטיו לנהג הרכב המעורב. זאת מן הנימוקים הבאים:

1.בעת שהעיד המתלונן במשטרה לא יצא בוחן לבדוק את רכבו על מנת לוודא כי נגרם נזק לרכבו.

2.המתלונן הגיש חוות דעת של שמאי שניתנה למעלה משבוע לאחר קרות התאונה, עורך חוות הדעת לא התייצב לדיון, כמו כן על פי חוות הדעת לא ניתן לקבוע אם הנזק נגרם כתוצאה מהתאונה בין רכב הנאשם לרכב המתלונן, או מדובר בנזק מתאונה אחרת.

3.הנאשם מצידו הביא חוות דעת שמאי, על פיה לא נגרם לרכבו כל נזק.

4.רכב הנאשם הוא רכב פרטי, מאידך הרכב המעורב הוא כבד יותר מסוג טיוטה הייליק, כך שאם לא נגרם נזק לרכב הנאשם במגע של חזית אחור, סביר להניח כי לא נגרם נזק לרכב המעורב.

5.הנאשם טוען כי ירד מהרכב וראה כי לא נגרם נזק לרכבו ולרכב המעורב, לפיכך, המשיך בנסיעה, לטענתו המתלונן כלל לא פנה אליו וביקש את פרטיו. גרסתו חוזקה בגרסת עד ההגנה מר בן דוד אברהם.

6.העולה מן המקובץ כי לא הוכח כי נגרם נזק לרכב המעורב, לפיכך לא קמה כל חובה לנאשם למסור את פרטיו, שכן תקנה 145 (א) קובעת כי החובה למסור פרטים תלויה בגרימת הנזק לרכב האחר. לפיכך בית המשפט מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, כ"ט אייר תש"ע , 13 מאי 2010, במעמד הצדדים