מ.י. ענף תנועה ת"א נ' זריהן

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הכרעת דין

הנאשם הואשם כי לא אפשר להולכי רגל שחצו מעבר חצייה להשלים את החצייה בבטחה, עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

האירוע היה ביום 27.3.09 שעה 19:10, ברחוב בן יהודה בתל אביב. לפי גרסת התביעה הנאשם נסע ברחוב בן יהודה מכיוון דרום לצפון, כשעל הכביש בפינת רחוב סמילנסקי משורטט מעבר חצייה ברור לעין. הולך רגל חצה את הכביש על מעבר החצייה מכיוון מערב למזרח והגיע עד לקצה הנתיב המיועד לנסיעה מכיוון צפון לדרום. הנאשם נסע על קטנוע בנתיב השלישי מימין והתקרב במהירות להולך הרגל ובעת שהיה במרחק של 30 סנטימטר מהולך הרגל סטה ימינה ועבר את הולך הרגל, בעוד הולך הרגל עצר את הליכתו. בדוח ציין השוטר כי לפני הנאשם לא נסעו מכוניות ולפיכך היה לו שדה ראיה פתוח להבחין בביצוע העבירה. השוטר הוסיף כי נוכח העובדה שהנאשם נסע במהירות הוא לא האמין שיהיה באפשרותו לעצור את הנאשם. משיוחסה העבירה לנאשם הוא טען כך:

"1. לא יכולתי לעצור כי אם הייתי עוצר הייתי מגיע אחרי הבלימה לאחר מעבר החצייה.

2. לא אתה לא מבין הבחור שעל הכביש נראה לי משוגע.

3. פחדתי לעצור שהרכבים מאחורי לא ייפגעו בי".

השוטר הוסיף כי אחר כל דבריו אלה טען הנאשם לפתע שהולך הרגל היה על המדרכה, וטען כי אם השוטר לא יוותר לו הוא יטען שהשוטר היה ללא כובע, למרות שלטענת השוטר הוא חבש כובע. השוטר ציין בדוח שמות של שני עדי ראיה - אזרחים שהיו עדים לאירוע.

לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות שנשמעו בפניי והזהרתי עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה , החלטתי להרשיע את הנאשם, ואלה נימוקיי:

הנאשם הודה כי הוא נסע צפונה ברחוב בן יהודה ואין בפיו טענה כי הוא האט או עצר את מהירות נסיעתו בעת שהתקרב למעבר החצייה. לטענתו, מהירות נסיעתו הייתה 40-50 קמ"ש, והוא לא הכחיש כי עבר את מעבר החצייה בנסיעה רצופה.

הנאשם לא הכחיש כי במועד האירוע טען בפני השוטר כי לא יכול היה לעצור נוכח מהירות נסיעתו. לא הייתה כל סיבה להעלות טענה זו אם לא היה איש על מעבר החצייה. זאת ועוד, בטענה זו יש משום תמיכה בגרסת התביעה כי הנאשם לא עצר אלא סטה ימינה על מנת להימנע מפגיעה בהולך הרגל.

למעשה, הנאשם לא הכחיש את אמירותיו בפני השוטר, כשיש בכך כדי לחזק את אמינות גרסת התביעה. בשלושת תגובותיו הספונטאניות של הנאשם, יש משום הודאה כי היה על הכביש הולך הרגל וכי הנאשם לא עצר את נסיעתו מסיבות שונות. הנאשם אך הסתייג מתיאור הולך הרגל כמשוגע וטען כי היה מדובר בהומלס אשר פחיות נפלו לו לכביש. מחד, טען הנאשם כי הולך הרגל לא ירד לכביש ולא עשה שום דבר. מאידך טען הנאשם כי הולך הרגל הלך בירידה כשהוא מתנדנד כמו שיכור.

אינני מקבלת את טענתו של הנאשם כי השוטר עצר נהגים באופן אקראי וללא סיבה ורשם להם דוחות.הנאשם הטיח אשמה אך לא הוכיח אותה בדרך כלשהי. בית המשפט דחה את שמיעת פרשת הגנה על מנת לאפשר לנאשם לפנות לתביעה לשם קבלת עותק מדוחות שנרשמו באותו יום על ידי השוטר ולשם וזימון עדי הגנה, אך הנאשם לא עשה דבר.

אני סבורה כי הדוח שערך השוטר ועדותו היו מקצועיים ואמינים ואילו גרסת הנאשם לא זכתה לאימוני.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ב , 10 אוקטובר 2011, במעמד בא כוח המאשימה ובהעדר הנאשם.