מ.י. ענף תנועה ת"א נ' דוידיאן

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין אי ציות לאור אדום ונהיגה בקלות ראש תוך גרם חבלה עבירות בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וסעיף 26(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 38 לפקודה.

הטענה העובדתית בכתב האישום הייתה כי ביום 4.12.04 בשעה 00:10 לערך רכב הנאשם על אופנוע מסוג סוזוקי (להלן-אופנוע) ברחוב אלנבי בתל אביב מכיוון דרום לצפון והגיע לצומת עם רחוב יהודה הלוי (להלן-הצומת). הצומת מרומזר ומערכת הרמזורים פעלה באופן תקין. אותה שעה יצחק יעקב (להלן- הנהג המעורב) נהג ברכב מסוג מאזדה (להלן-מאזדה) ברחוב יהודה הלוי מכיוון מזרח למערב, ונכנס לצומת בחסות האור הירוק שדלק בכיוון נסיעתו. לפי הנטען, הנאשם נהג בקלות ראש בכך שנכנס לצומת מבלי לציית לאור האדום בכיוון נסיעתו ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נגרמו לנאשם חבלות של ממש לרבות שברים בעצמות הפנים, בחוליות ודימום מוחי. הוא אושפז למשך חודש ימים כשהוא מונשם ומורדם, ונותח לשם קיבוע השברים בפה ובלסת.

כתב האישום בתיק זה הוגש במאי 2006 והתיק הועבר לטיפולי ביוני 2007. בשמיעת הראיות חלו עיכובים רבים. העיכוב העיקרי נגע לעובדה שבוחן התנועה שטיפל בתיק השתחרר מהמשטרה ועבר להתגורר בחו"ל. בין הצדדים התגלתה מחלוקת אם ניתן להגיש את דוח הבוחן שלא באמצעותו, והפיתרון שאומץ בהסכמה היה כי רב הבוחנים יגיש חוות דעת מטעמו על סמך המימצאים העובדתיים שבדוח הבוחן המקורי. בסופו של יום, הבוחן ביקר בישראל ודוח הבוחן הוגש באמצעותו ללא צורך בהגשת חוות דעת מטעם רב הבוחנים. עיכוב נוסף נבע מהקושי באיתור הנהג המעורב אשר החליף את מיקום מגוריו. בהקשר זה נציין כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה פרשת ההגנה תישמע רק לאחר סיום הדיון בכתב האישום שהוגש כנגד הנהג המעורב בגין עזיבת מקום התאונה.

מטעם התביעה העידו שלושה עדי ראיה ניטראלים: אורית סמואלוב (להלן-אורית) ברק בבאי (להלן-ברק) ואסף אריאל (להלן-אסף). כפי שעוד יובהר עדים אלו נסעו ברחוב יהודה הלוי בכיוון נסיעת הנאשם והבחינו בהתרחשות התאונה. מטעם התביעה העידו עוד בוחן התנועה ירדן נויפלד, הנהג המעורב והוגש בהסכמה מזכר שנערך על ידי השוטרת אסתר גוזלן שהוזעקה לזירת התאונה.

מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

בין הצדדים לא נטושה מחלוקת באשר לכיווני הנסיעה של כלי הרכב, מקום אירוע התאונה, אופן התרחשותה והנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. והמחלוקת היחידה נוגעת לשאלה האם הנאשם חצה את קו העצירה באור אדום.

בהקשר זה נציין כי על פי ממצאי בוחן התנועה, האופנוע בו נהג הנאשם נפל לפני התאונה וגרם לשריטה בכביש, או אז כשהאופנוע שכוב על דופן שמאל הוא התנגש בדלת השמאלית קדמית של רכב המאזדה וגופו של הנאשם הוטח לעבר הכנף השמאלית קדמית של הרכב.

נדגיש כי בשעת התאונה מזג האויר היה נאה והראות טובה, כביש האספלט תקין ויבש, תאורת הרחוב פעלה ומערכת הרמזורים הייתה תקינה. המהירות המירבית המותרת הייתה 50 קמ"ש.

לאחר שהתרשמתי מהעדויות שנשמעו בפניי, בחנתי את מכלול הראיות והסיכומים מטעם הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

מסקנתי זו מושתתת בעיקרה על עדותם של שלושה עדי הראיה הניטראליים אשר לא מצאתי פגם באמינותם ועדיותיהם השתלבו זו עם זו בכל הנוגע לנתונים העובדתיים המהותיים הרלבנטיים. בנוסף,מצאתי כי גרסתה של התביעה נתמכת במכלול של נסיבות כפי שעוד יפורט. עוד סברתי כי קושי רב לקבל את עדותו של הנאשם. ואלה נימוקיי:

1. יובהר כי ברחוב יהודה הלוי בכיוון נסיעת הנהג המעורב ארבעה נתיבי נסיעה כדלקמן: נתיב ימני המיועד לפנייה ימינה, שני נתיבים אמצעיים המיועדים לנסיעה לכיוון ישר ונתיב שמאלי המיועד לפנייה שמאלה. הנהג המעורב נסע בנתיב השני מימין. ברק נהג ברכב מסוג פורד פוקוס ונסע בנתיב השלישי מימין כשלצידו ישב הנוסע אסף. אורית נסעה ברכב סובארו בנתיב השמאלי ביותר.

ברק ואורית עמדו בצומת עקב מופע אור אדום ברמזור כשכל אחד מהם עמד ראשון בנתיב נסיעתו (ראה בהודעותיהם במשטרה-נ/1 ות/5). בהודעתה במשטרה מסרה אורית כי בעת שעמדה בנתיב השמאלי ביותר החליטה להמשיך בנסיעה לכיוון ישר. לפיכך ביקשה מהנהג שעמד מימינה (ברק) שיאפשר לה להיכנס לפניו לנתיב נסיעתו, והוא הסכים. עוד בטרם התחלף האור ברמזור לירוק, סטתה אורית ימינה ונעמדה בהטיית הגה אלכסונית לפני רכבו של ברק. כשהתחלף האור ברמזור לירוק, החלה אורית לגלוש לצומת ולפתע הבחינה באופנוע המגיע מרחוב אלנבי מכיוון דרום וחולף לפני חזית רכבה, היא בלמה וראתה את האופנוע פוגע עם חזיתו בדלת הקדמית שמאלית של רכב המאזדה שנסע בנתיב השני מימין, והספיק להתקדם לפניה לתוך הצומת.

על עיקרי הודעתה חזרה אורית גם בעדותה בפניי. היא העידה כי: "נעמדתי בצורה אלכסונית. ברגע שהרמזור התחלף לירוק התחלתי את גלישתי לתוך הצומת, לא נסעתי עדיין, ובעצם הנתיב הימני איפה שעמדה המכונית יכל לנסוע...בעת המגע בין הרכבים הרמזור שלנו עדיין היה ירוק"

2. בא כוח הנאשם טענה כי בקבלת גרסתה של אורית טמון קושי הנובע מאמירתה במשטרה כי "התחלף האור לירוק ואז התחלתי לגלוש לצומת ואז רכב מאזדה לבן שהיה בנתיב השלישי משמאל ליד הרכב שנתן לי לעבור, החל גם כן בנסיעה ואני פחדתי שהוא ייתנגש בי כי הייתי בזווית אז עצרתי והמאזדה עברה אותי ואז המשכתי לגלוש לצומת...".

מצאתי כי דבריה אלה של אורית אשר נאמרו באופן ספונטאני ביום האירוע עצמו יש בהם כדי להבהיר היטב כיצד זה התנגש הנאשם דווקא ברכב המאזדה שנסע בנתיב השני מימין וכיצד זה שהנאשם לא התנגש עוד קודם לכן ברכבה של אורית או ברכב של ברק שהיו משמאל לרכב המאזדה. כאמור, אורית נכנסה לנתיב השלישי מימין לפני רכבו של ברק, אך היא עמדה בזווית. על מנת להמשיך בנסיעה לכיוון ישר היה עליה להתיישר. היא חששה כי בעת שתתתישר יפגע בה רכב המאזה שהחל בנסיעה בעת שהרמזור התחלף לירוק. לפיכך היא עצרה ואיפשרה לו לעבור, ורק אז החלה לגלוש לצומת. זו הסיבה שרכב המאזדה נכנס ראשון לצומת ואילו אורית רק החלה להיכנס לצומת.

בא כוח הנאשם הפנתה עוד לאמירתה של אורית בעדותה לפיה מחוץ לאולם בית המשפט היא הסבירה לעד בתנועות ידיים"איפה אני עמדתי ואיפה הוא עמד", ואולם מי שהעיד באותו מועד היה אסף, הנוסע ברכב בו נהג ברק. בעדותו הודה אסף כי "אני לא זוכר את הסיטואציה של הרכב מצד שמאל שביקש להיכנס לפניינו". מכאן עולה כי בפועל לדבריה של אורית לא הייתה כל השפעה על העד, אשר בהגינותו העיד רק על אותן עובדות שנצר בזכרונו. אסף הוסיף והסביר כי:"אני בתור נוסע התחלתי להתעניין בנושא רק מרגע ההתנגשות".

3. בעדותו של אסף ,אשר אין טענה כי פרט כלשהו בה סתר את הודעתו במשטרה, הוא מסר כדלקמן:"אני ראיתי את השניה של ההתנגשות. אני ראיתי שהרמזור היה ירוק בכיוון שלנו. זו התמונה שראיתי... אני ראיתי רק את הרמזור בכיוון הנסיעה שלנו. אנחנו התכוונו לנסוע ישר".מילים אלה מדברות בעד עצמן.