מ.י. ענף תנועה ת"א נ' דהן

החלטה

ביהמ"ש מורה לתובעת להעביר לעיונו את חומר החקירה.

ניתנה והודעה היום י' סיון תש"ע, 23/05/2010 במעמד הנוכחים.

נועה פראג לבוא, שופטת

הכרעת דין

אני מזכה הנאשם מחמת הספק מעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

אני מרשיעה הנאשם בעבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, דהיינו, נהיגה ברכב בהיותו נתון להשפעת משקה משכר, וזאת על פי הודאת בא כוחו, מתוקף סמכותי לפי סעיפים 184 ו-186 לחוק סדר הדין הפלילי.

אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, וזאת עפ"י הודאת בא כוחו.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ובמהירות מופרזת.

מעיון בכתב האישום עולה, כי ביום 13.11.09 בשעה 00:42 או בסמוך לכך, נהג הנאשם במכוניתו ברח' הרב קוק בהרצליה, במהירות של 91 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת הינה 50 קמ"ש.

הנאשם נהג כאשר הוא שיכור, וכאשר בליטר אוויר נשוף נמצאו 355 מיקרו גרם אלכוהול.

הנאשם באמצעות בא כוחו כפר בשכרות, והודה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

חומר הראיות הוגש לעיוני לבקשת ב"כ הנאשם, אשר ויתר על חקירתם הנגדית של עדי התביעה.

עיון בחומר הראיות, מלמד, כי הנאשם נעצר לאחר שנהג במהירות מופרזת. השוטר הבחין בריח חריף של אלכוהול. בדיקת "נשיפון" נתנה תוצאה חיובית. בבדיקת "ינשוף", שנערכה לפי כל הכללים, נמצאו 355 מיקרו גרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

הנאשם הודה בשתיית חצי ליטר בירה.

לנאשם נערכה בדיקת מאפיינים.

הנאשם הדיף ריח חזק של אלכוהול, הופעתו מסודרת התנהגותו קולנית. הנאשם יציב בעמידה, אך התנדנד וחרג בהליכה על קו. הנאשם עמד בהצלחה במבחני הביצוע.

בת. 11893/07 בביהמ"ש לתעבורה בירושלים, בהרכב, ניתנה הכרעת דין יסודית ומפורטת, וזאת לאחר שמיעת עדויות מומחים. בין היתר, נקבע: "למען הזהירות, בהעדר ידיעה מדויקת, ומאחר והמכשיר טרם נבדק ע"י מומחים כנדרש, יורחק זמנית קו האכיפה, וייקבעו שולי ביטחון חדשים...מכלל החישובים שערכנו... ראינו להפחית 20% מכל תוצאת בדיקה, אותה מספק המכשיר. על התוצאה המתקבלת להיות שווה או גבוהה מ-320 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, בפועל המשמעות היא שרק תוצאה של 400 מיקרו גרם ומעלה בליטר אוויר נשוף, תאפשר העמדה לדין בשכרות".

הכרעת דין זו אומצה בע"פ 6559/09 בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. שם נאמר: "אולם, משעמדה סוגיית ממצאי מכשיר הינשוף לבדיקה מעמיקה של מותב תלתא בבית משפט בשלום בירושלים, מותב אשר עשה עבודה מקיפה בבדיקת אמינות תוצאות המדידה של מכשיר הינשוף, וראה לנכון להעמיד את רף האכיפה על 400 מיקרו גרם בליטר אוויר נשוף, קביעה שהנני רואה לנכון לאמצה לאור הנימוקים שהובאו שם בפסק הדין, סבורה אני, כי זכאי המערער בנסיבות דנן ליהנות מן הספק, לאור הגבוליות האמורה ברמת האלכוהול בדם שנמצאה בגופו, ותחת הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות, שלצידה עונש פסילה קבוע בחוק של 24 חודשים, להרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בהתאם לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961".

הואיל ורמת האלכוהול בגופו של המערער עמדה על 330 מיקרו גרם לליטר אוויר נשוף זיכה ביהמ"ש את הנאשם מחמת הספק מעבירה של נהיגה בשכרות. הנאשם הורשע בעבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה.

בעפ"ת 41425-03-10 בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, בערר לעניין פסילה מנהלית, נאמר בין היתר: "פס"ד עוזרי ניתן בהרכב מורחב ומיוחד של שלושה שופטים, והינו פסק דין מקיף ומעמיק בסוגיה זו. עם זאת, נראה כי אין להסיק ממנו, בוודאי לא באופן קטגורי, שנהיגה ברמה של מתחת ל-400 מיקרו גרם לליטר נשוף, כזאת הנמדדת במכשיר הינשוף, אין בה כדי להוות ראייה, בוודאי ברמה הלכאורית, אשר יש לתת לה משקל. הדברים נכונים במיוחד נוכח העובדה, כי אף בפס"ד עוזרי צוין בבירור כי אכיפה בטווח של בין 240 ל-395 מיקרו גרם, אינה פסולה.