מ.י. ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' עאמר ואח'

בפני

כב' השופט יחזקאל ברקלי

הכרעת דין

האישום

1.כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמים את העבירות האלה:

א.סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג- 1973 (להלן: "פקודת הסמים").

ב.החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ו- (ג) רישא לפקודת הסמים.

2.מדובר בשתי עסקאות של קנייה ומכירת סם מסוכן. באישום הראשון מעורבים נאשמים 1, 2 ו-3 ובאישום השני מעורבים נאשמים 2 ו- 4.

3.בשני האישומים נתפסו הנאשמים בבית לחם, על ידי המשטרה הפלשתינאית, עת מכרו סם לסאמד זעיתר (להלן: "הקונה").

תשובת הנאשמים לכתב האישום

4.הנאשמים 1 ו-3 השיבו לכתב האישום ביום 16.9.10, ונאשמים 2 ו-4 השיבו לכתב האישום ביום 25.10.10. בתשובותיהם הודו כי ביצעו את המיוחס להם וטענו להגנתם כי עשו את מעשיהם בשל הדחה.

5.במהלך שמיעת ההוכחות והסיכומים העלו הסניגורים טענות נוספות והן שלא הוכח כי הסם שנמסר למשטרת ישראל הוא החומר שנתפס אצל הנאשמים כלומר הם משיגים על "שרשרת הסם" ברש"פ וכן שעומדות להם הגנות של הכרח וצורך.

השאלות שבמחלוקת

6.ההגנה מעלה שתי טענות הגנה חלופיות והן:

א.לנאשמים עומדת הגנות ההדחה, הכורח והצורך. זאת כיוון שנאשם 1 נסחט ע"י הקונה ולמעשה נאלץ למכור לו את הסם כדי להציל את חייו. הטענה מנומקת בכך שהקונה איים על הנאשם שיפיץ תמונה בה הוא נראה בערום עם נערה. בהתחשב שמדובר במגזר המוסלמי היה בכך איום על חייהם של הנאשם והאישה כיוון שמדובר בכבוד המשפחה. הנאשמים האחרים שהם חבריו נאלצו לבצע את המיוחס להם בכתב האישום מתוך צורך לעזור לנאשם 1 להחלץ מהסכנה לחייו.

ב.לא הוכח ברמה הנדרשת במשפט הפלילי שהסם שנמסר למשטרת ישראל הוא החומר שנתפס אצל הנאשמים, במילים אחרות, לא הוכחה שרשרת הסם ברש"פ.

הראיות

7.עד התביעה מס' 1 העיד כדלקמן:

א.הוא מנהל המחלקה למלחמה בסמים בנפת בית לחם ברש"פ.

ב.בעקבות מידע מוקדם הציבו בשני האירועים מארב, עצרו את הרכבים באירוע הראשון, תפשו שלוש פלטות חשיש ובאירוע השני תפסו שתי פלטות חשיש.