מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' שיש גירשטיין בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי בקשה מטעם הנאשמים לביטול כתבי האישום שהוגשו נגדם והמייחסים להם עבירות לפי חוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991.

להלן עובדות המקרה הרלבנטיות לענייננו:

בפניי שני כתבי אישום מהתאריכים 29.4.08 ו- 27.7.08 (בתיקים פ' 165/08 ו- פ' 254/08 בהתאמה) בהם הואשמו הנאשמים בהעסקת שלושה עובדים זרים שלא כדין, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

כתבי האישום הנ"ל הוגשו בתגובה לבקשה להישפט שהנאשמים שלחו בשל שתי הודעות תשלום קנס מתאריכים 27.2.05 ו- 29.5.05 שנמסרו לנאשמת מס' 1 עפ"י חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו- 1985 (להלן: "חוק העבירות המנהליות").

בטרם הקראת כתבי האישום, ביקשה ב"כ הנאשמים לאפשר לנאשמים לחזור להליך המנהלי. ב"כ המאשימה התנגד לכך, ובהחלטתי מיום 31.8.09 הבהרתי לב"כ המאשימה את התועלת במתן האפשרות לנאשמים לחזור להליך המנהלי וביקשתי ממנו לשקול את עמדתו בשנית.

בדיון בפני ביה"ד בתאריך 4.11.09, ביקשה ב"כ הנאשמים להגיש בקשה מנומקת לביטול כתב האישום וחזרה להליך המנהלי, ובקשתה הוגשה ביום 16.12.09, עליה הגיב ב"כ המאשימה בכתב ביום 7.1.10.

להלן טענות ב"כ הצדדים:

לטענת ב"כ הנאשמים, יש להורות על ביטול כתבי האישום כנגד שני הנאשמים מאחר ושתי הודעות הקנס מכוחן הוגשו כתבי האישום, אינן עונות אחר הוראות סעיף 8 לחוק העבירות המנהליות, הקובעות כי רק "מפקח" או "רשם" אשר הוסמך או הוכשר לכך ומונה על פי כתב מינוי שמי וספציפי, רשאי להטיל קנסות.

במקרה שלפנינו, עיון בשתי הודעות הקנס מתאריכים 27.2.05 ו- 29.5.05 (נספחים א' וב' לבקשת ב"כ הנאשמים) מלמד כי לא מופיע בהן שמו של המפקח (אם בכלל) אשר חתם על הודעות הקנס וכפועל יוצא מכך האם אותו מפקח הוסמך כדין להשית קנסות מנהליים מסוג זה. ב"כ הנאשמים אף הפנתה לעובדה כי במקום המיועד לרישום "שם המפקח" הוטבעה חותמת של "משרד התעשייה המסחר והתעסוקה יחידת סמך עובדים זרים", ובמקום המיועד ל"חתימה" מופיעה חתימה בלתי מזוהה בכתב יד, אשר לא ניתן להבין ממנה את שם החתום, ומתחתיה רשום בכתב יד "רכז בכיר".

ב"כ הנאשמים הפנתה לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה בעניין עפ"א 20/08 אהרון דגן נ' משרד התמ"ת (ניתן ביום 02.10.08) ובעניין עפ"א 51/08 אלי סיאהו נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.9.09), וגם לפסיקה ענפה של בתי הדין האזוריים לעבודה, אשר הלכו בעקבות פסיקת ביה"ד הארצי, וקבעו כי מקום בו לא הופיע שמו של המפקח המוסמך בהודעת הקנס המקורית הרי שהודעת קנס זו, בטלה מעיקרה, קביעה המצביעה על כך שמדובר בפגם אשר אינו ניתן לריפוי. ב"כ הנאשמים טענה כי יש להחיל את הקביעות הנ"ל גם על נסיבות המקרה שבפנינו ולהורות על ביטול הודעות תשלום הקנס וכתבי האישום שהוגשו מכוחן.

מנגד, טען ב"כ המאשימה בתגובתו, כי יש לדחות את טענתה המקדמית של ב"כ הנאשמים בדבר בטלות הודעות תשלום הקנס המנהלי הואיל והנאשמים "מנועים" מלהעלות טענה זו בשלב מאוחר זה של המשפט ולא בשלב הגשת הבקשה להישפט ו/או בסמוך לכך;

כמו-כן, הפגמים שלגישת ב"כ הנאשמים נפלו בהודעות הקנס הינם טכניים לחלוטין וניתנים לריפוי, ואין בהם כדי לאיין את הקנסות המנהליים מעיקרם; מה גם שחזקת התקינות של פעולות הרשות מחייבת את המסקנה שמי שהטיל את הקנס היה מוסמך להטילו, גם אם שמו איננו מופיע במפורש על הודעות הקנס שנשלחו לנאשמים. ב"כ המאשימה הפנה להוראות חוק העבירות המנהליות ותקנות העבירות המנהליות, אשר לגישתו אינן מחייבות שבהודעת הקנס עצמה ירשם שם המפקח;

כמו-כן, טען ב"כ המאשימה כי במקרה הפרטני שבפנינו, הרי ששתי הודעות הקנס הוטלו על ידי מפקח מוסמך, מר שי טולדנו, מה גם שבשני התיקים ניתנו החלטות על הטלת הקנס בידי מפקחים מוסמכים על כן יחד עם הודעות תשלום הקנס, משלימות הן אחת את השנייה באופן הנדרש.

עוד הוסיף ב"כ המאשימה, כי אף אם תתקבל טענת ב"כ הנאשמים, הרי שהעבירות נשוא כתבי האישום יתיישנו לכל המוקדם בשנת 2012, ובמקרה ה"חמור" ביותר לדידה של המאשימה- יונפקו הודעות תשלום קנס חדשות.

דיון והכרעה

בטרם אפנה להכריע בטענה המקדמית עצמה, אתייחס תחילה למועד העלאת הטענה המקדמית, שכן לטענת ב"כ המאשימה, הנאשמים לא העלו טענה זו בבקשתם להישפט ובמשך כל השנים שקדמו להגשת כתבי האישום ועל כן "מנועים" הם מלהעלותה בשלב מאוחר של התיק.

טענה דומה לזו העלה ב"כ המאשימה בפני כב' השופט חיים ארמון בתיק פ 1003/08 מדינת ישראל- משרד התמ"ת נ' קיבוץ בית העמק–קבוצת פועלים (ניתן ביום 14.12.09) בנסיבות דומות לנסיבות המקרה שבפניי ושם פסק כב' השופט ארמון כדלקמן:"לדעתי, אין לסלק את הטענה המקדמית רק בשל כך שהיא הועלתה בפתח ישיבת ההוכחות (לאחר שהתקיימה כבר ישיבת הוכחות קודמת). כך נקבע בענין זה בסעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (שייקרא להלן: "חסד"פ"):

"לא טען הנאשם טענה מקדמית בשלב זה [כלומר - טרם ההקראה, ח"א], אין בכך כדי למנעו מלטעון אותה בשלב אחר של המשפט, אולם לגבי הטענות המפורטות בפסקאות (1) ו-(3) לסעיף 149 אין הוא רשאי לעשות כן אלא ברשות בית המשפט.".

הטענות האמורות בפסקאות (1) ו-(3) לסעיף 149 לחסד"פ הן בענין סמכות מקומית ובענין פגם או פסול בכתב האישום.