מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' חדר חוסין

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שהודה באשמה ביום 17.09.09.

עובדות המקרה עולות מכתב האישום בו הודה הנאשם, ולפיהן העסיק עובד זר תושב ירדן אשר לא היה מורשה לעבוד בישראל במשתלה אשר הייתה בבעלותו. בכך, עבר הנאשם עבירה של העסקה שלא כדין, עבירה על סעיף 2(א) (2)לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק").

בעניין העבירה נשוא האישום, נקבע בפסיקה כי:

"...העסקת עובדים זרים ללא היתר, בלי הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר, מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים..." (ע"פ (ארצי) 1001/01 מדינת ישראל נ' נפתלי (טרם פורסם, 17.06.02)).

מדיניות הענישה הראויה היא זו אשר תגשים את תכלית החוק תוך התייחסות לנסיבות המקרה הקונקרטי. החוק דנן מבקש להגשים שתי תכליות עיקריות- האחת, הבטחת תנאי עבודה ראויים לעובדים הזרים. האחרת, הגנה על העובדים המקומיים מפני כניסתם של שוהים שלא כדין לישראל, ומכוח כך להעלאת אחוזי האבטלה ולהפחתת גובה השכר. לאור תכליות אלו, נקבע בעניין נפתלי העיקרון כי בהיעדר נימוקים מיוחדים, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק עובדים זרים ללא היתר.

סעיף 2(א)(2) לחוק קובע קנס מוגדל לגבי עובד זר המועסק במסגרת עסקו או משלחו ידו של המעביד, כפי שארע בעניין דנן.

הנאשם טען בפנינו כי מאז קרות הארוע, ביום 14.02.06, פשט את הרגל (אם כי לא הוכרז ככזה) וכי הינו בעל חוב בהוצאה לפועל העומד על לא פחות מ-150,000 ₪. הנאשם התגרש מאשתו והוא נושא בתשלום מזונות חודשי בסך של 2,000 ₪, בגין שתי בנותיו המתגוררות אצל גרושתו. עוד טען הנאשם כי לעת הזו הוא מתגורר אצל אדם עליו הוא שומר ושכרו עומד על 3,000 ₪ בלבד וכי סגר את המשתלה בה ביצע את העבירה המיוחסת לו. לבסוף ציין, כי ניתן לאחרונה פסק דין בהיעדרו וכנגדו, העומד על 100,000 ₪.

הנאשם לא הביא כל ראיה בעניינים אלו, יחד עם זאת נניח לטובתו שזהו אכן המצב ונסיבות אלו ישקלו לצורך הקלה בעונשו.

לחובתו של הנאשם יש לזקוף את העובדה, כי מעבר למקרה דנן לנאשם יש, לפחות, שתי עבירות קודמות בגינן נשלחו לו הודעות קנס, אותן לא שילם, ומשכך הוגש כתב האישום היזום בעניין שבפנינו. כן יצויין, כי המדובר בעבירה כלכלית שנעשתה במסגרת עסקו של הנאשם.

בשל מצבו הכלכלי שהינו בכי רע, כך לטענת הנאשם, ביקש הוא כי יוטל עליו עונש עבודות שירות או לחילופין מאסר בפועל. ב"כ המאשימה התנגד לבקשתו לעבודות שירות וחזר על בקשתו לפי יוטל על הנאשם קנס כספי גבוה.

לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשתו של הנאשם כי יוטל עליו עונש עבודות שירות, תחת הקנס הכספי, נוכח העובדה כי אין זו הפעם הראשונה בה עובר הוא את העבירה נשוא האישום. כאמור, היו לנאשם שתי עבירות קודמות, לכל הפחות, אשר בגינן נקנס אך לא שילם את חובו. במצב דברים זה, היה הנאשם מודע לכך כי מעשיו מנוגדים לדין וחרף זאת קיים את העבירה פעמים נוספות.

בשים לב לתכלית החוק, להישנות העבירות ולחומרתן, לחשיבות ההרתעה, למכלול נסיבות המקרה ולנסיבותיו הקונקרטיות של הנאשם, אני גוזרת על הנאשם קנס בשיעור כולל של 40,000 ₪, דהיינו 34% מהקנס המרבי הקבוע בדין, העומד על 116,800 ₪.

קנס זה ישולם ב-20 תשלומים שווים, תשלום ראשון ביום 1/9/10 ובכל אחד מן הימים הראשונים לחודשים הקלנדריים העוקבים לאחר התאריך הנ"ל. לא ישולם הקנס הנ"ל או חלק ממנו במועדים שנקבע כאמור, יאסר הנאשם חלף הקנס ל-70 יום תמורתו.

בנוסף, הנאשם ימסור התחייבות לפי סעיף 72 לחוק העונשין, התשל"ז-1970, שלא לעבור עבירה מסוג העבירה בגינה הורשע בהליך זה, תוך 3 שנים מהיום.

ההתחייבות תהיה עד לגובה 50% מהקנס המקסימאלי הקבוע בחוק לגבי כל עבירה, בסך 58,400 ₪. היה ולא יחתום על התחייבות ייאסר בגין כך למשך 60 ימים. היה והנאשם יחויב לממש את ההתחייבות ולא יעשה כן ייאסר בגין כך למשך 90 יום.

זכות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 45 יום מיום המצאת גזר הדין.

ניתן היום, ה' אלול תש"ע, 15 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: