מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' זינו

בפני

שופטת יפה שטיין

הכרעת דין

המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשם, בעניין העסקת עובד זר בניגוד לדין – עבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991 (להלן: החוק).

בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, מחמת הספק.

האישום:ע"פ כתב האישום, הנאשם, שהינו קבלן שיפוצים, העסיק ביום 28/2/06 בשעה 10:30 או בסמוך לכך, עובד זר, בשם פתחי גמגום, שפרטיו מצויים בסעיף 2 לכתב האישום (להלן גם : העובד הזר). עובד זה נמצא בדירה שהנאשם משפץ, ברחוב מיכלין 15 ירושלים, קומה שלישית (להלן: הדירה), כשהוא מסתת בקיר. העובד הזר לא היה במועד הרלבנטי אזרח ישראל או תושב המדינה ולא היה רשאי לעבוד אצל הנאשם.

לטענת הנאשם, לעובד הזר שנתפס היה רישיון סוחר, והוא היה רשאי להיכנס לישראל כסוחר, וכי בשל היותו סוחר, קבע להיפגש איתו כדי למכור לו מקרר ותנור. במועד ההקראה אמר: "כיוון שהוא לא יכול היה להגיע לגבעת זאב, אמרתי לו תחכה לי בדירה – בבית שנזכר בכתב האישום – כדי להביא לו מקרר ותנור. העסקתי שם קבלן משנה שביצע עבודות אינסטלציה. הקבלן נעלם לאחר הביקורת של התמ"ת. יש לו איתי חוזה עבודה. הוא נעלם גם עם הציוד שלי, ולכן אני כופר בכתב האישום.הוא בסה"כ בא לקבל ממני מקרר ותנור והעובדים של הקבלן... נעלמו עם הציוד שלי".

שני הצדדים ניסו לאתר את הקבלן/האינסטלטור, מעווד ביתאר ממעלות תרשיחא - אשר עבד בדירה במועד בו נתפס העובד הזר - אולם ללא הצלחה. תחילה המאשימה ניסתה לאתרו, על מנת שיגיע כעד מטעמה, אולם לאחר שלא הצליחה, התייאשה מהבאתו (כשגם צו ההבאה שהוצא לא בוצע על ידי המשטרה מבלי לתת הסבר לבית הדין בעניין זה), ואז ביקש הנאשם להזמינו מטעמו – אך גם הוא לא הצליח לאתרו. לדברי הנאשם עשה מאמצים רבים לאתרו, על פי הפרטים שמסר לו בזמן ההתקשרות איתו, ואכן הגיע לאדם הנושא שם זה במעלות תרשיחא, אולם אז התברר לו, לדבריו, כי למרות זהות השם, אין מדובר בקבלן שאותו העסיק, אלא באדם אחר. להערכת הנאשם, הקבלן שהתקשר עימו בחוזה, השתמש בזהות בדויה והתחזה לאדם בשם מעווד ביתאר, ולכן אינו יכול לאתר את האדם הנכון. כאמור, משטרת מעלות תשריחא נדרשה לבצע צו הבאה לאדם הנושא שם זה, אך לא עשתה כן, ואף לא התייחסה להחלטת בית הדין המורה לה להשיב מדוע לא בוצע צו ההבאה. הנאשם גם ביקש להזמין לעדות את פתחי גמגום – העובד הזר, עימו יש לו קשר של כ-30 שנה, בהיותו בעל רישיון סחר בישראל – וזאת, באמצעות אדם המכיר אותו, אולם גם עד זה לא הופיע לדיון (ובהיותו תושב שטחים לא הוצא צו הבאה).

דיון:

מטעם המאשימה העידו שלושה עדים: המפקחים מיקי שטיינהרט, וערן בכר, וכן בעל הדירה, עקיבא זורבין. מר שטיינהרט, מפקח בתמ"ת, העיד, כי היה נוכח באירוע בדירה, ביום 28/2/06, וכי ערך ביקורת בדירה יחד עם המפקח ערן בכר. לדבריו:"אני והשותף שלי לעבודה ערן בכר היינו יחד, ראינו שרוול של פסולת שיוצא מהדירה בקומה השלישית, ונכנסנו לדירה למעלה, והיו שם שני אנשים שיבנו ואכלו, הזדהינו בפניהם, העובדים האלה הציגו תעודת זהות כחולה ישראלית, תוך כדי זה שבדקנו את העובדים האלה, היה רעש של דפיקות בתוך דלת, זה היה בתוך יחידת הורים באמבטיה, והיה שם עובד שהיה עם פטיש ואיזמיל בידו, והוא סיתת שם קיר, ויש תמונה מהאירוע מהמקום. ביקשנו מאותו עובד להזדהות, והוא הציג תעודת זהות של הרשות, עם אישור סוחר. כמו כן במקום היתה תוכנית בניה עם חתימה של זורבי, ולקחנו עדות מעובד ישראלי אחד שהיה אינסטלטור במקום עם תעודת זהות כחולה". לדבריו, האישור שהיה לעובד אכן היה אישור סחר.

באמצעות מר שטיינהרט הומצאו לתיק המסמכים הבאים: תיאור המקרה כפי שנכתב ביום האירוע- ת/1, תמונה של העובד הזר, שצולמה במקום – ת/2,תוכנית בניה – ת/3, חקירתו של העובד הזר – ת/4, וכן חקירה תחת אזהרה של מעעוד ביתאר , שטען כי הוא האינסטלטור– ת/10. לעניין זה יצויין כי מר שטיינהרט נשאל האם האינסטלאטור מסר גרסה לגבי (העובד הזר, והוא השיב:"הוא נתן לי את המספר של דוד ז'ינו שהוא אמר שהוא הביא את העובד הזר" (עמ' 6 שורות 21-22). עוד יצויין, כי מחקירתו של מעווד ביתאר ב-ת/10 עולה, כי לדבריו, הוא עצמו אינסטלטור ולא קבלן אינסטלציה, וכי הוא מועסק על ידי דוד זינו, הנאשם, בשכר יומי של 200 ₪.

מסמך נוסף שהוגש לתיק הינו החוזה לביצוע עבודות בנייה בין בעל הדירה, מר עקיבא זורבין, לבין הנאשם, וחשבונית של דוד זינו שמופנית לעקיבא זורבין.אישור מסירה לחקירתו של דוד ז'ינו (שלא הגיע לחקירה) הוגש וסומן ב-ת/6 (כשלעניין זה טוען הנאשם כי לא זומן לחקירה מעולם), והיתר כניסה לישראל של העובד הזר – הוגש וסומן כת/7. העד ערן בכר הגיש בעת מתן עדותו את רשימת העובדים, בה נרשמו פרטיו של העובד הזר והיא סומנה ת/8, כמו כן הגיש תעודת עובד ציבור על פיה מדובר בתושב פלשתינאי ללא היתר העסקה אצל הנאשם, ת/9. מנגד – מטעם הנאשם העיד הנאשם עצמו בלבד (לאחר שלא הצליח להביא לעדות את העדים מטעמו), וכן צירף את חוזה העבודה בינו לבין הקבלן מעווד ביתאר (נ/1).

הנאשם העיד, כי כקבלן שיפוצים לקח קבלן משנה בתחום האינסטלציה, אדם בשם מעווד ביתאר (אותו אדם שנמצא בדירה בעת תפיסת העובד הזר), ואף המציא חוזה עבודה מפורט בן חמישה עמודים (נ/1), החתום על ידי שניהם. לטענת הנאשם, אכן הזמין את העובד הזר לדירה – כמי שיש לו רישיון סחר – אך ורק למכור לו מקרר ותנור (במקום שיגיע לגבעת זאב, שם הוא מתגורר) אך לפי הבנתו, מעווד ביתאר,קבלן המשנה, החליט לנצל את בואו של העובד הזר למקום ולהעסיקו בסיתות לצרכי אינסטלציה. לדבריו, מעווד ביתאר נעלם לאחר הביקורת, ואף לקח עימו ציוד השייך לנאשם, ולכן אף ביקש לאתרו (אם כי לא פנה למשטרה). לעניין העובד הזר שנתפס בדירה העיד הנאשם (בעדותו מיום 20/12/10) כי:" לא יכולתי להזמין אותו אלי הביתה לקחת היות ואני גר בגבעת זאב, ופחרי גר בחברון, וכדי להגיע לגבעת זאב הוא צריך לעבור את מחסום רמות, ואם הוא יעבור את מחסום רמות לא יוכל לחזור חזרה, לכן אני אמרתי לו שאני מביא לו את זה לבית וגן, ושאני אעזור לו כמה שאני יכול. הוא בא לדירה, היות ופחרי הוא חשמלאי שעבד אצל אחי לפני הרבה שנים, וגם אצלי, כנראה שהיה דין ודברים בינו לבין מעווד ביתאר והוא סיכם איתו שיעבוד איתו, ואחרי שהגיעו המפקחים מעווד ביתאר והשותף שלו שגם היה עם תעודת זהות ישראלית, אספו את כל כלי העבודה והסתלקו מהדירה ומאז נעלמו עקבותיהם. לא פניתי למשטרה על הגניבה, נסעתי למעלות תרשיחא לחפש אותו כדי שיחזיר לי את הציוד שלי, ומסתבר שזה מישהו אחר לגמרי, ולא מי שעבד איתי בדירה ולא מי שעשה איתי את ההסכם". יצויין כי העובד הזר, אמר לחוקר בהודאתו (שורה 17), כי אכן הוזמן על ידי הנאשם כדי לקנות ממנו מקרר.הנאשם העיד עוד כי אין לו חשבוניות או קבלות על העבודה שביצע מעווד ביתאר, כיוון שטרם הגיע לשלב בעבודה בו היה אמור לשלם לו, ועל כן, כל מה שיש בידו זה ההסכם.

מעיון במלוא החומר עולה, כי אכן העובד הזר (נושא תעודת סוחר בלבד), נתפס כשהוא עובד ללא רישיון עבודה בישראל, בסיתות קיר, בדירה שהנאשם שיפץ, וכי הנאשם הינו קבלן השיפוצים הראשי שעבד במקום. השאלה היא, האם די באמור לעיל כדי לקבוע כי התקיימה החזקה על פיה הנאשם היה המעסיק (והנטל להוכיח אחרת היא עליו), ולפיכך יש להרשיעו, או שנכונה טענת הנאשם, כי לא הוא העסיק את העובד הזר, אלא מעווד ביתאר, קבלן המשנה שלו בנושא אינסטלציה, כעולה מ-נ/1, שאף היה בדירה בזמן שהעובד הזר נתפס, וכשהסיתות נעשה לצורך הכנסת צנרת אינסטלציה לקיר.

לטענת ב"כ המאשימה, יש לה די הוכחות בתיק להרשעתו של הנאשם גם ללא עדותו של מוותד ביתאר. לפיכך, מכיוון שהנאשם טוען שמעווד ביתאר היה קבלן המשנה שלו, והוא לא הובא לעדות מטעמו - למרות שבית הדין דחה לצורך כך את הדיון פעמיים – לא סתר הנאשם את החזקה המוטלת עליו, כקבלן השיפוצים, ולא הוכיח, כי מי שהעסיק את העובד הזר היה מעווד ביתאר, ולא הוא. מנגד, טוען הנאשם, כי היה לו עניין רב בהבאתו לעדות של מעווד ביתאר, וכי המאשימה, אשר הסתמכה על חקירתו, בה טען מעווד ביתאר שהוא אינסטלאטור ולא קבלן שיפוצים, היא זו שהייתה צריכה להביאו (אף שגם הוא עשה מאמצים לצורך כך), וכי חוזה העבודה שהמציא (נ/1) מוכיח את אמיתות דבריו, כי מדובר בקבלן איסטלציה ולא באינסטלאטור שהוא עצמו העסיק.

בבואי להכריע בדין, מצאתי כי למרות העדויות שהובאו מטעם המאשימה והמסמכים שצורפו – מתעוררות מס' תמיהות, אשר יש בהם כדי לטעת ספק ביחס לטענת המאשימה כי הנאשם הוא שהעסיק את העובד הזר. ראשית – העד החשוב , מעווד ביתאר , לא הובא כעד על ידי המאשימה. כיוון שהאישום מבוסס בין היתר על דברי מעווד ביתאר כי הנאשם היה זה שהעסיק את העובד הזר (כולל אותו עצמו)– וזאת בניגוד להסכם שהנאשם ערך עימו כקבלן שיפוצים (נ/1), הרי שהאחריות להביאו כעד – מוטל עליה. בכך שלא הובא לעדות – אף לא ניתנה הזדמנות לנאשם לחקור אותו על דבריו אלו, וממילא יש לייחס חשיבות נמוכה יותר לדברים שאמר לחוקר, כאילו הנאשם הוא זה שהעסיק את העובד הזר. המאשימה לא סתרה את האמור ב-נ/1, ועל כן, על פניו – מתעורר ספק לעניין טענתו של מועתד ביתאר כאילו היה רק אינסטלאטור, ובשכר יומי. יש לציין כי למועתד ביתאר, שהינו בעל תעודת זהות כחולה, אף היה אינטרס לומר שהנאשם הוא זה שהעסיקו – שהרי בכך הגן על עצמו מפני אישום צפוי. כאמור - בית הדין הוציא צו הבאה כנגד עד זה, אך משטרת ישראל לא ביצעה את הצו ולא הודיעה לבית הדין – למרות החלטה מפורשת – מה נעשה בעניין הצו ומדוע לא קויים. ואכן – מן המדינה ניתן לצפות, יותר מאדם פרטי – לאיתור העד (ללא קשר עם השאלה האם העד שהיה מובא לעדות הוא זה שחתם עימו על ההסכם או מישהו אחר שהתחזה בשמו). אין חולק כי גם הנאשם מצידו, ניסה לאתרו, כשגם לו היה לו עניין בעדותו – לאור הטענה כי הונה אותו, אך לא הצליח אף הוא לאתרו.

עוד נטען על ידי ב"כ המאשימה – כי מכיוון שלעובד הזר יש אישור סחר בישראל – לא הייתה לו כל בעיה להיכנס לגבעת זאב, מבלי שהיה צריך להיכנס לירושלים – שהרי גם חברון וגם גבעת זאב הינם בתחום יהודה ושומרון, ולכן לא היה צריך לתאם איתו כניסה לקבלת מקרר ותנור – בתוך ירושלים. טענה זו אינה יכולה להתקבל. בידוע הוא, שתושב חברון אינו יכול להיכנס ישירות לגבעת זאב, אלא רק דרך המחסום בכניסה הדרומית לירושלים, ולאחר מכן – אם בכוונתו לחזור – צריך לחזור דרך המחסום שביציאה מגבעת זאב. העובדה ששני מקומות אלו הינם בשטחי יהודה ושומרון, אינה יוצרת רצף או עבירות ביניהם. לכן, יש היגיון בטענת הנאשם, כי על מנת לקנות ממנו מוצרי חשמל, קבע עימו בדירה אותה שיפץ אותה עת בתוך ירושלים (ושלא היה כל איסור שבדין שיגיע לשם). בהערת אגב יצויין, כי מקובלים עלי דברי הנאשם כי לצורך ביצוע עבודות אינסטלציה והכנסת צנרת לקיר בנוי – יש צורך בסיתות בקיר, ולפיכך יש קשר בין עבודות אינסטלציה לבין סיתות בקיר.

כאמור, הנאשם, ביקש לזמן כעד מטעמו, את העובד הזר, תושב חברון – אותו הוא מכיר מזה 30 שנה. לדבריו , עד זה – שלא הוזמן על ידי המאשימה - יכול היה להעיד כי הקשר ביניהם היה לצורך מסחר בלבד, ושמי שנתן לו הוראה לסתת היה מעווד ביתאר. אלא שאף שמסר את ההזמנה עבור העד, לאדם שמכיר את העד, הואלא הופיע לדיון. יצויין כי מלכתחילה, הסיכוי להביא עד זה לעדות מטעמו (כשאינו תושב ישראל) היה מוטל בספק. זאת, מכיוון שהעד נתפס בזמן שעסק בעבודת סיתות, ולכן, בעדותו לטובת הנאשם היה יכול לסכן את תעודת הסוחר שבידיו. בנוסף, משמדובר בתושב שטחים, שלא הופיע לדיון – לא ניתן היה להוציא כנגדו צו הבאה. לפיכך, לא נשמעה בסופו של דבר עדותו של העובד הזר, כשלא ניתן לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שלא הביאו לעדות מטעמו.

לאור כל האמור לעיל – ולאחר בחינת כל העדויות - התעורר ספק, בטענת המאשימה, כי הנאשם הוא זה שהעסיק את העובד הזר שנתפס. ספק זה – יפעל לטובת הנאשם.סוף דבר:הריני מזכה את הנאשם מפאת הספק, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ב , 26 פברואר 2012, בהיעדר הצדדים.