מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' א.ש. אהרונוב בניה ומסחר בע"מ ואח'

בפני

השופט אייל אברהמי, סגן נשיא

הכרעת דין

1.אקדים ואומר כי החלטתי להרשיע את הנאשמת 1 בעבירה של העבדה שלא כדין לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים התשנ"א – 1991 ולזכותה מהעבירות על סעיף 2(ב) לחוק ולהרשיע (להלן החוק) את נאשם מס' 2 בעבירה לפי סעיף 2 (א) ו 5 לחוק.

2.בכתב האישום יוחסו לנאשמת מס' 1 (להלן:"החברה" או הנאשמת) עבירות על חוק העסקת עובדים זרים תשנ"א – 1991 (להלן החוק) בכך שהעסיקה שלושה עובדים זרים שפרטיהם מפורטים בכתב האישום (להלן העובדים הזרים) שלא על פי היתר כדין, ללא חוזה עבודה, ללא ביטוח רפואי, מבלי שהעמידה לרשותם מגורים הולמים ומבלי שהחזיקה חוזה עבודה ומסמכים נוספים כדין ומבלי שמסרה להם פירוט של שכר העבודה ששולם להם .

לנאשם מס' 2 יוחסה עבירה לפי סעיף 5 לחוק בהיותו נושא משרה ומנהל בנאשמת מס' 1, בכך שהפר את חובתו לפקח ולעשות כל שנדרש כדי למנוע את העבירות שבוצעו על ידי הנאשמת 1.

3.לטענת המאשימה במהלך ביקורת של מפקחים מטעם התמ"ת, בליווי שוטרים ממשטרת ההגירה, ביום 14.1.03 נמצאו בישיבת מיר, שברחוב בית ישראל 3 בירושלים, שלושת העובדים הזרים עת הועסקו בעבודות ניקיון במטבח הישיבה.

4.לטענת הנאשמים לא הוכח כי הנאשמת 1 היתה זו שהעסיקה את העובדים ואלה הועסקו על ידי חברת מיקוד או על ידי הישיבה עצמה – ישיבת מיר.

לטענת נאשם 2 הוא הקים את החברה, נאשמת מס' 1. הוא נתן סמכויות, כמנהל בפועל, לאדם אחר, תושב שטחים חילמי דבסה. זה האחרון הונה אותו כמו גם את רשויות המס, על ידי הוצאת חשבוניות פקטיביות. בכל אופן כנגד החברה נפתחה חקירה של רשויות המס וכבר בסוף שנת 2002 הוא למעשה הודיע על סגירתה חברה והפסיק את פעילותו בה. לפיכך מה שאירע בינואר 2003, עת נתפסו העובדים הזרים בישיבת מיר, אינו באחריותו. עוד טען נאשם מס' 2 כי חילמי דבסה היה הגורם הדומננטי בפעילות הנאשמת מאת שהוקמה החברה והיה "המוציא והמביא" בכל דבר וענין ואילו חלקו, היה פחות באופן משמעותי, אם בכלל, מזה של מר דבסה.

5.בפנינו העידו בין היתר מפקחים מטעם התמ"ת, מר שי אברהמי, מר רם קרן, מר שושן מימון, מטעם חברת מיקוד מר מיכאל עופר ומר אורי נחום וכן הוגשו לנו מסמכים רבים. הנאשם 2 העיד מטעם עצמו.

נציין כי מהתשובה לכתב האישום שהוגשה על ידי עו"ד שיפר נושא תאריך 20.7.09 עולה כי הוא מייצג את שני הנאשמים, כאשר מרבית האמור בתשובה מתייחס לנאשמת 1. בסיכומיו ציין עו"ד שיפר לראשונה כי הוא אינו מייצג את הנאשמת מס' 1 אלא רק את נאשם מס' 2. נדמה שהעלאת טענה זו לראשונה במסגרת הסיכומים נעשתה בשלב מאוחר מידי. בכל אופן הואיל ונאשם מס' 2 הינו המנהל ובעל המניות של הנאשמת והואיל ועו"ד שיפר ייצג אותה למעשה כפי שכתב בתשובה לכתב האישום, ולא קיבל אישור על שחרור מיצוג, הרי שבכך סגי מבחינת ייצוגה.

הצדדים ביקשו שהכרעת הדין תשלח להם בדואר וכך נעשה.

6.נציין כי ב"כ המאשימה ביקש בסיכומיו (ס' 80) להרשיע את הנאשמים בהעסקתו של מר דבסה חילמי שהוא תושב שטחים והועסק על ידי הנאשמים כמנהל של הנאשמת מס' 1, וזאת בהתאם לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי.

לאחר פרשת ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

החלטה

7.מהראיות עולה כי נאשמת מס' 1 הינה חברה לביצוע עבודות בנייה כאשר נאשם מס' 2 הינו בעל המניות ומנהלה ת/12, וכן עדותו (פרוט' מיום 10.12.09 עמ' 2 ש' 5).

8.ביום 14.1.03 בשעה 7.15 לערך במהלך סיור של מפקחי התמ"ת עם שוטרי משטרת ישראל נתפסו בישיבת מיר בבית ישראל 3 שלושה עובדים זרים שעסקו בעבודות ניקיון במטבח. כעולה מתיאור המקרה שרשם החוקר, שי אברהמי, השלושה זוהו באמצעות מסמכים שהיו ברשותם. עובדים אלה נרשמו בדוח הפעולה של השוטר שושן מימון עם פרטיהם כמפורט בכתב האישום (ת/5). כעולה מתיאור המקרה שרשם מר שי אברהמי ת/1, השלושה נראו עוסקים בעבודות ניקיון, הם היו לבושים בגדי עבודה רטובים ועסקו בניקיון המטבח ובסידור השולחנות.

9.כאמור לטענת הנאשמים לא הועסקו העובדים על ידי הנאשמת 1, כי אם על ידי חברת מיקוד או ישיבת מיר. טענה זו נדחית על ידי. מעדותו של מר מיכאל עופר מחברת מיקוד עולה כי העובדים היו עובדים של נאשמת מס' 1. מהמסמכים שהוגשו לנו ת/8 עולה כי בין ישיבת מיר לחברת מיקוד היתה התקשרות לביצוע עבודות ניקיון . בין חברת מיקוד לנאשמת מס' 1 נחתם הסכם לאספקת שירותים ביום 2.1.02 חוזה זה חתום על ידי חברת מיקוד. נציין כי החוזה כאמור בראשו נחתם ביום 2.1.03 . על יסודו של חוזה זה הוצאה חשבונית (ת/8) על ידי נאשמת מס' 1 ביום 31.12.02, דהיינו סמוך מאוד למועד עריכת הביקורת. ניתן לראות כי כנגד חשבונית זו הוצאה חשבונית של חברת מיקוד שאף היא צורפה כחלק מת/8 נושאת תאריך 1.1.03. הנאשם 2 ציין כי החשבונית לחברת מיקוד (ת/8) הוצאה על ידי מזכירה שישבה במשרד החברה (פרוט' מיום 10.12.09 עמ' 27 ש' 11,10). ניתן לראות אפוא כי הנאשם 2 היה אותה עת מעורב בפעילות הנאשמת 1 וידע מה קורה בה. על ענין זה נחזור בהמשך. בכל אופן מעדותו של מר עופר עולה כי איש הקשר של הנאשמת 1, אותה עת היה מר חילמי וכי הוא זה שפנה אליו בכל ענין ובכל בעיה (פרוט' מיום 11.11.09 עמ' 13 ש' 18 ואילך). אף מתוך ההודעה שמסר מר עופר (ת/6) עולה כי העובדים הזרים שעבדו בישיבת מיר, היו עובדיה של נאשמת מס' 1 . עוד עולה מעדותו (פרוט' מיום 11.11.09 עמ' 15 ש' 1-5) כי למעשה ההתקשרות של ישיבת מיר, היתה עם חברת מיקוד ואילו הביצוע של עבודות ניקיון היה באמצעות נאשמת מס' 1.

מעדותו של מר אורי נחום, שעשתה רושם מהימן, עולה גם כן כי שירותי הניקיון ניתנו על ידי עובדים של הנאשמת 1, שלה היה הסכם עם חברת מיקוד (פרוט' עמ' 17).

9.נציין כי הוגשו שתי הודעות שנגבו מהעובדים הזרים ת/2, ת/3 אך אלה לא הוגשו כראייה לתוכנם. בכל אופן נרשם בהם מפי העובדים כי הם עבדו דרך חברת מיקוד. דברים אלה, ספק אם הם קבילים, ואם כן משקלם מועט ביותר, בשים לב לכך שהעובדים לא נחקרו בבית הדין בכל אופן אין בהם כדי לשמוט את הגרסה של חברת מיקוד, כפי שעלה מעדותם של מר עופר ומר אורי נחום, שכאמור עשו עלינו רושם מהימן.