מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית נ' המילניום השביעי בע"מ ואח'

בפני

סגן נשיאה אייל אברהמי

הכרעת דין

1.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום על העסקת שתי עובדות יהודיות (להלן העובדות) ביום השבת, שהוא יום המנוחה השבועי שלהן. הנאשם 2 הינו הבעלים של הנאשמת ובתקופה הרלבנטית היה מנהלה.

2.הנאשמת מפעילה חנות לממכר מוצרי ים המלח בשואבה. ביום שבת – 4.10.08 נערכה ביקורת של מפקחי התמ"ת בחנות שפעלה אותה עת. בחנות נמצאו שתי העובדות שפרטיהן בכתב האישום. הנאשמת הודתה בהעסקתן.

3.לטענת הנאשמים יש לזכותם הואיל וכלל לא היה ידוע להם שהעובדות יהודיות. בכל אופן הנאשמת ונציגיה מעולם לא שאלו את העובדות האם הן יהודיות וענין זה לא עניין את הנאשמים. לטענת הנאשמים לא יכלו לדעת שהעובדות הנזכרות בכתב האישום הן יהודיות. בטפסים שהעובדות מילאו, עת התקבלו לעבודה, ובפרט בטופס 101, לא נמצא תבחין המתייחס לדתן. תבחין כזה לא נמצא אף בתעודת הזהות שלהן.

4.הצדדים הסכימו בתחילה לוותר על חקירות ולהגיש את כל חומר החקירה. בסופו של דבר הוגש כל חומר החקירה כאשר ב"כ הנאשמים ביקשה לחקור את העובדת גב' מיכל רץ שפרטיה בכתב האישום. כן העידה גב' מאירוביץ מטעם הנאשמים.

הכרעה

5.אקדים ואומר כי החלטתי להרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום מהטעמים שיפורטו לקמן.

להלן היריעה הנורמטיבית כפי שפירטתי בפסק הדין בענין ת"פ (י-ם) 103/00 מד"י נ' שמרייה (ניתן ביום 4.6.02) שהוזכר בהסכמה בפסק הדין של בית הדין הארצי בענין ע"פ 14/07 (ארצי) מדינת ישראל נ' הום סנטרס (ניתן ביום 22.11.07), שם נערך דיון מקיף בסוגיה.

6.סעיף 9א(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א – 1951 (להלן: החוק) קובע, בין היתר, כי בעל חנות לא יסחור בחנותו בימי המנוחה.

בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח - 1948 (להלן:ב הפקודה), נקבע כי ימי המנוחה הינם שבת ומועדי ישראל. עוד נקבע בסעיף זה כי אנשים שאינם יהודים יכולים לקיים ימי מנוחה בשבתות וחגים שעל פי דתם.

בסעיף 18א(ב) לפקודה וסעיף 9א(ג) לחוק נאמר כי מי שאינו יהודי יכול לבחור באם לקיים את האיסור על פי החוק או בימי המנוחה היהודיים או בימי שבתו וחגיו.

שתי מטרות עומדות בבסיס קביעת העיקרון של קיום יום מנוחה שבועי:ו הראשונה, ויש הטוענים שהעיקרית, היא מטרה סוציאלית חברתית- לפיה ראוי לייחד יום מנוחה אחד בשבוע לכל אדם באשר הוא; השניה, מטרה דתית לאומית- שנעשתה על רקע ציווי ההלכה ומסורת ישראל [בג"צ 5073/91 תיאטראות ישראל בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מז(3) 192; ע"פ (באר-שבע) 7182/98 יורי שמוקלר ואח' נ' מדינת ישראל- עירית אשקלון, תק-מח 99(3),566; ע"א (חי') 131/86 הרב רקובר ואח' נ' ארמון תיאטראות חיפה ואח', פ"מ 1988 חלק א 336 .

7.ראשית נדון בפן הסוציאלי - חברתי של יום מנוחה שבועי. בארה"ב, המדינה בה ההפרדה בין דת למדינה היא בין אושיות תרבותה המובהקים הקבועים בחוקה, יש ברבות ממדינותיה חוקים הקובעים איסור עבודה ביום ראשון, הוא יום המנוחה על פי הדת הנוצרית. [ראו למשל:נ The Code of Alabama 1975’ 13A-12-1; General Statutes of Connecticut, 946-301,302,302a,303].

דיונים רבים נסובו סביב שאלת חוקתיותם של חוקים אלו. נקבע כי למרות שבעבר היו מקורותיו של חוקים אלו דתיים גרידא, הרי שכיום ההצדקה לחוקים אלו היא ברובה סוציאלית וחברתית. נאמר כי חוקים הקובעים יום מנוחה שאין לעבוד בו מטרתם להגן על "הדיכוי וההשפלה הפיזי והמוראלי הנובעים מעבודה ללא הפסקה, חוקים כאלו נחשבו תמיד לחוקים מיטיבים, במיוחד כלפי העניים והתלויים באחרים, וכלפי הפועלים השחורים במפעלים ובבתי המלאכה.

לא זו אף זו, נקבע שלא די בקביעתו של יום מנוחה כלשהו, אלא כי יש לקבוע יום מנוחה אחד ואחיד שיחול על כולם. זאת, על מנת ליצור יום בעל אטמוספרה של שלווה והרמוניה קהילתית, יום בו בו האווירה הינה רגועה בשונה משאר ימות השבוע הסואנים.

נציין, כי באחד מפסקי הדין המנחים נקבע כי את החוק האוסר עבודה ביום ראשון יש לאכוף גם כלפי קבוצות דתיות שיום המנוחה שלהם אחר, זאת עקב החשיבות של יום מנוחה אחד לכולם.

נאמר בפסיקה שלחוקים כאלו רלוונטיות גדלה והולכת בעת בה אחת ממטרותיה של המדינה המודרנית היא דאגה לבריאות, בטיחות, מוראליות ורווחת הציבור.

לכן, נקבע כי מטרתו של יום מנוחה אחיד במהלך השבוע היא אזרחית - חברתית - סוציאלית על אף שיש המייחסים לו משמעות דתית, ולכן חוקים הקובעים יום מנוחה אחיד בשבוע ואוסרים פתיחתן של חנויות בימים אלו, הינם חוקים אזרחיים ואין בהם כדי לפגוע בהפרדה בין דת למדינה. [וראה למשל:ב Mcgowan v. Maryland, 336 U.S 420 (1961); Braunfeld v. Brown, 366 U.S. 599 (1961);. פסקי דין אלו צוטטו בהסכמה בפסקי דין מאוחרים יותר וביניהם:ו Stone v. Graham, 449 U.S. 39 (1980); Heller v. Doe, 509 U.S. 312(1993); City of Borene v. Flores, 117 St. Ct. 2157, 138 L. Ed. 2d, 624 (1997) ]