מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' שאול עקרי

בפני

שופטת חנה בן יוסף

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש ביום 22.5.08 כתב אישום בגין העסקת עובד זר ללא היתר עבירה על פי סעיף 2(א) (1)-(2) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991 .

על פי הנטען פקחי התמ"ת מצאו ביום 12.9.05, בעת ביקורת בדירת הנאשם ברח' ראשונים 12 בר"ג ,עובד זר ללא היתר עבודה בישראל העוסק בשיפוץ הדירה.

בעת הביקורת התברר כי העובד הינו עובד פלסטינאי העובד בשיפוצים בישראל בלא רישיון עבודה .

הנאשם בחקירתו ע"י מפקחי התמ"ת טען כי התרשם מחזותו של העובד שנראה ישראלי ,מהעובדה שהנאשם נהג ברכב עם לוחית זיהוי ישראלית וכן קיבל עליו המלצות מנציגת וועד הבית,לאחר שהעובד ביצע שיפוץ בבנין 4 שנים קודם,אשר ציינה בפניו כי העובד ביצע עבודת שיפוץ במדיקל סנטר בהרצליה .

לטענת הנאשם נציגת וועד הבית קיבלה המלצה על העובד ממנהל האחזקה דאז של מדיקל סנטר מר שופרוני, והוא התרשם מכך שהעובד הועסק ע"י גוף ציבורי ולטענתו של הנאשם, לא היו לו כל חשדות לגבי עובד ולכן העסיק את העובד .

בדיון בבית הדין נשמעה עדותו של המפקח איציק דנון וכן עדותו של הנאשם מר שאול עקר וכן עדותם של עדי ההגנה מר רפי שופרוני והעובד מר חוסם סוידאת.

להלן ההכרעה-

אין מחלוקת באשר לעובדה כי העובד הפלסטינאי ,מר חוסם סוידאת אכן נמצא מבצע עבודת שיפוצים בדירתו של הנאשם ביום 12.9.05 .

הנאשם לאחר שחזר בעדותו בבית הדין על הגרסה להציג בחקירתו בפני מפקח התמ"ת, טען כי לא ידע ולא צריך היה לדעת כי מדיבר בעובד פלסטינאי ללא היתר עבודה וזאת נוכח מראהו של העובד שנראה כישראלי ונוכח העובדה שראה אותו נוהג ברכב עם לוחית רישוי ישראלית וכן נוכח העובדה שידע כי העובד הועסק 4 שנים קודם בשיפוץ הבניין שבו הנאשם מתגורר וכן עסק בתקופה הסמוכה לפני שביצע את עבודת השיפוץ בביתו של הנאשם בביצוע עבדת בניה במדיקל סנטר בהרצליה. הנאשם סבר על כן כי מדובר בעובד ערבי ישראלי ,שאין מגבלה בהעסקתו.

ב"כ המאשימה טוען בסיכומיו כי משאין מחלוקת עובדתית על כך שהנאשם העסיק עובד זר בלא היתר מתקיים היסוד המשפטי של "עצימת עיניים" ,זאת משהנאשם לא בדק את מצב הדברים שעשוי היה לעורר בליבו חשד סביר כי מדובר בהעסקה שהיא עבירה על החוק.

לטענת ב"כ המאשימה בסיכומיו, העובדה שהנאשם ידע כי מדובר בעובד ערבי אשר רק שמו הפרטי היה ידוע לו ואשר אף נעצר על ידי המשטרה במהלך תקופת ההעסקה אצל הנאשם,אם כי שוחרר ,היה בהם כדי לעורר חשד בליבו של הנאשם. הנאשם לא עשה דבר כדי לברר את שמו המלא ,מקום מגוריו של העובד ולא ביקש כל מסמך מזהה מאת העובד.בכך יש כדי למלא אחר היסוד הנפשי,של "עצימת עיניים", לצורך הרשעת הנאשם בעבירה נשוא כתב האישום.

ב"כ הנאשם מצידו טען בסיכומיו כי הנאשם שהינו אזרח פשוט שאינו עוסק בהעסקת עובדים באופן מסחרי ביקש לבצע שיפוצים בדירתו בלא שהיתה לו כל כוונה לעבור על החוק . הנאשם שילם לעובד תשלום בסכום משמעות כך שלא היה לו רווח מהעסקת עובד זר דווקא. עוד נטען כי בשיפוץ קודם שביצע קבלן בדירת הנאשם הנאשם התנה במפורש עם אותו קבלן כי יעסיק רק עובדים שיש להם היתר עבודה. כשזה הביא את כל החומרים הדרושים לצורך ביצוע העבודה.

הנאשם גם עמד בחובת הבירור שמתבקשת בזאת שברר לגבי העובד אצל נציגת וועד הבית וכן ידע כי ממנהל האחזקה של מדיקל סנטר ,הרצליה, מר שופרוני שהעובד הועסק במקום ציבורי שהעסיק בעבודות בניה. הנאשם לא עורר בחזותו כל ספק אצל הנאשם והעובדה שעבד במקומות שונים לפני עבודתו אצל הנאשם והנאשם ברר לגביו וקיבל המלצה מלמדת כי הנאשם עשה את מה שמצופה מאדם סביר בנסיבות העניין.

ב"כ הנאשם מוסיף עוד בסיכומיו כי לשלטונות ידוע כי העובד נמצא ועובד בארץ מזה שנים לא נעשתה כל פעולה ע"י השלטונות להרחקתו.יחידת הסמך עצרה אותו מספר פעמים ושחררה אותו ולא מנעה את המשך שהייתו של העובד ,דבר שאף הוא צריך לשקול לטובת הנאשם שעשה את המוטל עליו לבדיקת המידע אודות העובד.

סבורה אני כי אכן בנסיבות העניין יש מקום לזכות הנאשם מאשמה וזאת מהטעמים הבאים.

הנאשם הוא אזרח מן השורה אשר על פי הנסיבות שהוכחו בתיק זה עשה את המתבקש מסגרת הבירור המוקדם אודות העובד שהעסיק.הוא לא חשד כלל כי הוא עובר עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין.

הנאשם ציין בעדותו כי התרשם מהעובד שהוא בעל חזות ישראלית, בשם אמיר, ואשר נסע ברכב עם לוחית זיהוי ישראלית .