מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' עאמר חלמי

גזר דין

ביום 13/5/13 הורשע הנאשם בגין העסקת עובד זר ללא היתר (עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991). בישיבה שהתקיימה בפני ביום 12/9/13 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש ועיקרם כדלקמן:

טיעוני המאשימה:

לטענת המאשימה, עניין לנו בעבירה שבוצעה בשנת 2007. כתב האישום הוגש בשנת 2009 חלף נקיטת הליך מנהלי מחמת קיומן של עבירות קודמות לחובת הנאשם (מפלט עבירות קודמות שהוצג לבית הדין עולה כי לחובתו של הנאשם שני אירועים קודמים משנת 2004 בהם הוטלו עליו קנסות מנהליים בגין העסקת עובד זר בלא היתר).

עוד טוענת המאשימה כי יש ליחס חומרה מיוחדת לכך שהעובד נשוא כתב האישום היה שוהה בלתי חוקי תושב שטחים, וכי העבירה בוצעה במסגרת משלח ידו של הנאשם, שהינו קבלן בנין. עוד הזכיר ב"כ המאשימה כי הנאשם כפר באשמה שיוחסה לו, וכתוצאה מכך נוהל הליך הוכחות שהסתיים בהכרעת דין מיום 13/5/13.

ב"כ המאשימה טען כי טווח הענישה ההולם לעבירה של העסקת עובד זר בלא היתר, בהיותה עבירה כלכלית שהוגדרה זה מכבר כ"מכת מדינה" נע בין עונש מקסימלי בשיעור 50-70% מהקנס הפלילי המקסימלי (הקנס הפלילי המקסימלי עומד על 116,800 ₪) לבין עונש מינימלי העומד על גובה הקנס המנהלי (הקנס המנהלי הוא בסך 5,000 ש"ח). לטענתו, בנסיבות העניין דנן טווח הענישה ההולם את חומרת העבירה נע בין שיעור של פי 4 מהקנס המנהלי עד ל- פי 6 מגובה הקנס המנהלי.

טיעוני הנאשם

ב"כ הנאשם עמד על כך שחלפו למעלה משש שנים מאז ביצוע העבירה כאשר במהלכן לא נזקפה לחובת הנאשם עבירה חדשה, וניתן ללמוד מכך כי תיקן את דרכיו.

ב"כ הנאשם טען כי קיימת הנחית יועמ"ש שלא לנקוט בהליכים פלילים נגד מעורבים בעבירות של העסקה או הלנה של עובדי שטחים כאשר מדובר בחשודים שהם בעלי עבר נקי וכאשר אין עבירות נלוות לשב"ח. ב"כ הנאשם הודיע כי יוכל להמציא העתק מההנחיה לבית הדין בתוך 14 יום ואולם העתק כאמור לא הוצג עד עצם היום הזה.

לטענת ב"כ הנאשם מדובר באירוע נקודתי של העסקת עובד אחד, לזמן מוגבל של פחות מיממה אחת, כאשר מראיות התביעה לא ניתן ללמוד כי העובד הועסק על ידי הנאשם מעבר לאותו יום בו בוצעה העבירה שיוחסה לנאשם.

עוד נטען, כי הנאשם הוא מפרנס יחיד לאישתו ולשמונת ילדיו, שבעה מהם קטינים. בנסיבות העניין ביקש ב"כ הנאשם כי בית הדין ימנע מהטלת קנס כספי ולחילופין כי יסתפק ברף התחתון של הענישה, בגובה הקנס המינהלי. וכן כי תשלום הקנס יפרס לתשלומים.

הכרעה

העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס המינהלי, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, אשר לא אחד נחשף אף לסכנה הבטחונית הכרוכה בהעסקת שוהים בלתי חוקיים. על הצורך להלחם בתופעת העסקת העובדים הזרים בלא היתר עמד בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י עת קבע כדלקמן:

"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו).

דא עקא, שבמקרים רבים, ההרתעה שיוצר הקנס המנהלי, העומד על סך 5,000 ₪ איננה מספקת, ולא אחת הוברר כי מי שהוטל עליו קנס מנהלי איננו נרתע מלשוב ולבצע עבירות, בשל התועלת הכלכלית הכרוכה בכך.

במקרה כזה הוסמך תובע לנקוט הליך פלילי יזום, במסגרתו נחשף הנאשם לקנס העונשי המקסימלי שנקבע לעבירה בחוק, העומד על סך 116,800 ₪.

על רקע האמור אזכיר, כי מקום שמדובר בכתב אישום שמוגש בעקבות בקשת נאשם להשפט, מתווה המחוקק מדיניות ענישה ברורה, ולפיה הקנס שיוטל בהליך הפלילי, לא יפחת מהקנס המינהלי שהוטל בגין אותה עבירה אלא מנימוקים שירשמו (ראה סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו - 1985), ואולם, מקום שמדובר בכתב אישום יזום, לא הותוותה מדיניות עונשית בחוק.

לדידי, וכפי שפירטתי לעיל, מדובר בעבירה שביסודה עומד מניע כלכלי מובהק ולכן, על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית, עליה להיות משולבת בסנקציה כספית, אשר יהיה בה כדי ליצור את ההרתעה הנדרשת, ולהפוך את העבריינות בתחום - לבלתי משתלמת.

לטעמי, משמדובר בהליך פלילי יזום, שהוגש בנסיבות בהן אין זו העבירה הראשונה שביצע הנאשם, וכבר הוטלו עליו קנסות מנהליים שלא מנעו אותו מלחזור ולבצע את העבירה, ככלל, מן הראוי שהקנס שיוטל על הנאשם במשפטו, יהיה גבוה באופן משמעותי מהקנס המנהלי הקבוע לעבירה, וכי לא יפחת מכפל הקנס המנהלי.

אשר לרף העליון מקובלת עלי עמדת המאשימה לפיה משמדובר בעבירה שבוצעה במשלח ידו של הנאשם הטווח העליון יכול בנסיבות חמורות להגיע אף לשיעור של 70% מהקנס העונשי המקסימלי.