מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' ליודמילה זק

גזר דין

1.הנאשמת הורשעה בהעסקת עובדת זרה שלא כדין עבירה על פי סעיף 2 א' (1) ו- (2) לחוק עובדים זרים התשנ"א – 1991.

2.מדובר בעובדת זרה אשר נמצאה מנקה את ביתה של הנאשמת. לעובדת הזרה לא היה היתר לעבודה אצל הנאשמת.

בבירור משרד הפנים התברר כי מדובר בעובדת חוקית בתחום הסיעוד (מ/1).

3.ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת העבירה אשר הובילה למדיניות אצל המאשימה לפיה בהעסקת עובדים זרים במשק בית יינקטו הליכים פליליים יזומים ולא יעשה שימוש בסמכות להטיל קנס מנהלי.

במקרה שלפנינו כתוצאה מטעות הוטל על הנאשמת קנס מנהלי, וכתב האישום הוגש בעקבות בקשתה להישפט.

עוד הדגיש ב"כ המאשימה לחומרא את העובדה כי הנאשמת זומנה לחקירה אך בחרה שלא להתייצב ולמסור גרסה.

עובדה זו מביאה לכך שרק לאחר הגשת כתב האישום נחשפת התביעה לראשונה לגרסת ההגנה ובכך יש משום בזבוז משאבים.

הקנס המירבי לעבירה זו הינו 54,400 ₪.

המאשימה מבקשת להטיל את הקנס המירבי.

המאשימה מפנה לגזר דין אשר הוטל בתיק 47647-12-10 מדינת ישראל נ' שוקרון (להלן – ענין שוקרון).

באותו ענין גזר בית הדין האזורי 50% מהקנס המירבי כאשר מצא לשקול לקולא את העובדה ששם הנאשם לקח אחריות על ביצוע העבירה מלכתחילה והודה בעבירות.

4.הנאשמת בטיעוניה לעונש חזרה על גרסתה שהעובדת ניקתה ללא ידיעתה.

עוד הוסיפה כי היא אינה חברת עובדים זרים.

כמו כן טענה כי בעלה שכיר וכי היא עובדת בחצי משרה.

ההכרעה –

5.בענין שוקרון פירטה כב' השופטת דגן טוכמכר את השיקולים לחומרא במקרה של העסקת עובדים זרים בלא היתר בעבודות משק בית תוך הדגשה שתופעה זו הפכה למרבה הצער למכת מדינה.

הדברים שנאמרו בענין שוקרון מדברים בעד עצמם ואחזור עליהם בקצירת האומר בלבד.

6.מדובר בדרך כלל בעובדים זרים אשר כניסתם לארץ הוסדרה לצורך עבודה בתחום הסיעוד ואשר בחרו לנטוש עבודה זו אשר היא קשה מאוד ולבחור בעבודה קלה יותר ומתגמלת הרבה יותר.

תופעה זו יוצרת צורך באישור כניסתם של עובדי סיעוד נוספים וזאת תוך כדי פגיעה במטופלים ואינטרס הציבור והעמסה על המשק הישראלי.