מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' יעקב אזולאי

גזר דין

1.בהכרעת דין מיום 28.1.13 הרשעתי את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום – העסקת ארבעה עובדים זרים ללא היתר כדין, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

2.מהכרעת הדין עולה כי הנאשם עבד בתקופה הרלוונטית כקבלן שיפוצים, וביצע עבודת חיפוי שיש בבניין בתל אביב. בביקורת שנערכה על ידי מפקחי משרד התמ"ת ביום 21.12.04 נמצאו בבניין ארבעה עובדים זרים – מהם שלושה עובדים פלסטינים שלא היה להם במועד הביקורת רישיון עבודה תקף לעבוד בישראל, ועובד נוסף תייר מברזיל ששהה בישראל אותה עת עם אשרת "מבקר". בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם "העביד" את העובדים האמורים במועד הרלוונטי, ולפיכך נקבעה אחריותו לביצוע העבירה כמפורט לעיל.

3.ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת העבירה בה הורשע הנאשם, וביקש כי הרף התחתון במסגרת מתחם הענישה ההולם יעמוד על 70% מהקנס המקסימאלי הקבוע בחוק. לגישתו, במקרה הספציפי יש לקבוע עונש חמור במסגרת המתחם, בהתחשב בכך שהנאשם לא הודה בביצוע העבירה, בהתחשב במספר העובדים שהועסקו על ידו וכן בעובדה כי בעברו קנסות מנהליים נוספים מכוח חוק עובדים זרים (אם כי הגיש כהוכחה לכך מסמך שאינו נושא כותרת או חתימה, ומטיעוני ב"כ הנאשם - שיפורטו להלן ולא נסתרו - עלה כי אינו מדויק).

4.ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם נשוי ואב לשני ילדים, התייתם מאמו בגיל 14 ונאלץ לפרנס את ששת אחיו מגיל צעיר לאחר שאביו אושפז לתקופות ממושכות בבית חולים לחולי נפש ולבסוף שם קץ לחייו בשנת 2009. בנוסף למשבר המשפחתי והאישי חווה גם משבר כלכלי, והגיש דפי חשבון המעידים על יתרות חובה גבוהות וכן אישור על נטילת הלוואה. ב"כ הנאשם הדגיש כי העבירה נעברה לפני למעלה משמונה שנים ומהווה אירוע חד פעמי, כאשר לנאשם אין כל עבר פלילי וגם לאחר אותו אירוע לא הוגש נגדו כתב אישום כלשהו. עוד הדגיש כי פרט לעבירה מושא הליך זה הוטל על הנאשם קנס מנהלי בגין אירוע אחד נוסף בלבד, כאשר הנאשם ביקש להישפט בגינו ולאחר שמיעת הראיות בוטל כתב האישום (הע"ז 1348/08 – החלטה מיום 18.4.12).

5.ביום 10.1.12 פורסם ב"רשומות" תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". בהתאם להוראת התחולה, "תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו" והוראותיו "יחולו על הליכים שביום התחילה טרם ניתנה בהם הכרעת הדין". בהתאם, ונוכח מועד מתן הכרעת הדין בהליך זה – חל על ענייננו התיקון האמור.

6.סעיף 40 ב' לחוק העונשין קובע כי "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העיקרון המנחה)". המחוקק הוסיף וקבע במסגרת התיקון לחוק כי על בית המשפט לקבוע "מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה", ולהתחשב לצורך כך "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40 ט'" – וביניהן הנזק שנגרם מביצוע העבירה, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, מידת השליטה שלו על מעשהו וגם – לאור סעיף 40 ח' וכאשר עסקינן בקנס כספי – מצבו הכלכלי של הנאשם.

לאחר מכן על בית המשפט לקבוע את העונש המתאים לנאשם – במסגרת אותו מתחם (אלא אם קיימת הצדקה לחרוג מכך בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור), בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40 י"א, וביניהן הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו, הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מביצוע העבירה ומהרשעתו, נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, מאמציו לתיקון תוצאות העבירה, נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, התנהגות רשויות אכיפת החוק, התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, עברו הפלילי של הנאשם או העדרו וכן חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה. בחוק מודגש כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו" (סעיף 40 י"א(6) סיפא).

עוד ראוי להסב את תשומת הלב לסעיף 40 י"ג(א) לחוק העונשין, הקובע כי ככל שהנאשם הורשע "בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם... לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע".

7.בנסיבותיו של מקרה זה, כתב האישום הוגש בשל בקשת הנאשם להישפט. יש לפיכך רלוונטיות גם לסעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1985, הקובע כי אין לגזור קנס שהוא נמוך מהקנס המנהלי (במקרה זה – 10,000 ₪ לכל עובד נכון למועד ביצוע העבירה) אלא "מנימוקים שיירשמו".

8.באשר לחומרת העבירה של העסקת עובד זר שלא כדין והערך החברתי שנפגע מביצועה, נקבעו על ידי בית הדין הארצי הדברים הבאים:

"... מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים..."

(ע"פ 1001/01 מדינת ישראל - נפתלי ניסים, פד"ע לח 145 (2002)).

9.עלי לקחת לפיכך בחשבון את תכלית החקיקה כפי שפורטה לעיל ואת הצורך ההרתעתי; את הפגיעה ההכרחית בעובדים הזרים עצמם בשל העדר הפיקוח על תנאי העסקתם ובשל עצם העסקתם מחוץ לחוק על כל המשתמע מכך; את הפגיעה במדיניות הכלכלית האוסרת על העסקת עובדים זרים ללא היתר, תוך פגיעה עקיפה גם בהיקף האבטלה ובעובדים הישראלים; את החשש כי המניע לביצוע העבירה הינו במקרים רבים כלכלי, לצורך השגת תועלת כלכלית, ויש לפיכך הצדקה בעונש כלכלי אפקטיבי; את העובדה כי העבירה בוצעה תוך כדי ניהול עסקו של הנאשם; את העובדה כי הנאשם הינו אדם פרטי (להבדיל מתאגיד) וככזה ההכבדה הכספית עליו עלולה להיות משמעותית; וכן את העובדה כי עבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות – וכי מחוקק המשנה סבר שקנס מנהלי בסך 10,000 ₪ הולם את חומרת העבירה ואמור להרתיע מביצועה.

במקביל יש לקחת בחשבון את הנחייתו של בית הדין הארצי, כי כאשר נאשם ביקש להישפט נקודת המוצא צריכה להיות, למעט במקרים מיוחדים, כפל הקנס המנהלי (ע"פ 74/09 מדינת ישראל – זיו אלון דור טכנולוגיות בע"מ, מיום 10.5.10; וראו בהקשר זה את סעיף 2(א1) לחוק עובדים זרים, שאינו חל על ענייננו בהתחשב במועד ביצוע העבירה).

בהתחשב בכל האמור לעיל, ובמדיניות הענישה כפי העולה מגזרי דין שניתנו על ידי בתי דין אזוריים כמו גם בית הדין הארצי, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם אמור לנוע בין כפל הקנס המנהלי (20,000 ₪ לכל עובד) לבין 75% מהקנס הפלילי המקסימאלי (78,300 ₪ לכל עובד - שכן בתקופה הרלוונטית הקנס המירבי עמד על 104,400 ש"ח).

10.באשר לעונש המתאים לנאשם בנסיבותיו של מקרה זה – יש לקחת בחשבון את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה (שמונה שנים וחצי), את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם כפי שפורטו על ידו, את מצבו הכלכלי שאינו שפיר (כאשר יש להתאים את שיעור הקנס גם ליכולת הכלכלית), את העדרו של עבר פלילי כלשהו לרבות קנסות מנהליים (למעט קנס שבוטל בסופו של הליך), וגם את העובדה כי על אף שמדובר בארבעה עובדים – יש לראות בכך "אירוע אחד".

בהתחשב במכלול השיקולים, ומתוך ראיית העיקרון המנחה של הלימה, שוכנעתי כי מוצדק לחרוג במקרה זה מהרף התחתון משיקולי שיקום ולהסתפק בקנס כולל של 50,000 ₪ - אשר ישולם ב – 50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.7.13 ואילך. בנוסף לכך יחתום הנאשם על התחייבות בסך 116,800 ₪ להימנע מביצוע עבירה לפי חוק עובדים זרים, וזאת למשך 3 שנים. החתימה תתבצע לא יאוחר מיום 1.7.13.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: