מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' יאסר אל עמור בן חליל

גזר - דין

1.הנאשם הורשע בהעסקת שני עובדים זרים, כמפורט בסע' 3 לכתב האישום, שלא על פי היתר כדין, עבירה על הוראות סע' 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א – 1991 (להלן: "החוק").

בדיון מיום 15/2/11 העלו הצדדים טיעונים לעונש.

2.ב"כ המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם קנס מרתיע, שלא יפחת מכפל הקנס המנהלי בהתייחס לעבירות בהן הורשע הנאשם, העומד על 40,000 ₪ בנסיבות העניין, וזאת בשים לב לעובדה כי מדובר בכתב אישום יזום שהוגש כנגד הנאשם, לאחר שהוטלו עליו קנסות קודמים בגין עבירות דומות.

3.ב"כ הנאשם מבקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובכלל זה מצבו המשפחתי והכלכלי, וכן ליתן את הדעת למדיניות האכיפה המפלה הננקטת לגבי עבירות דומות, כאשר על נאשמים מכח החוק, כדוגמת הנאשם, מוטלים עונשים חמורים בהרבה ביחס לנאשמים על פי חוק הכניסה לישראל, בזאת בהתייחס למעשים דומים.

4.מדיניות הענישה הראויה היא זו שתקדם את הגשמת תכלית החוק בכללותה תוך התייחסות לנסיבות המקרה הספציפי.

תכלית החוק בענייננו היא להבטיח תנאים ראויים לעובדים הזרים מחד, ולשמור על אינטרס המדינה במניעת כניסתם של גורמים השוהים בה בניגוד לדין, המביאים לעליה ברמת האבטלה והפחתה ברמת השכר מאידך.

5.העבירה בה הורשע הנאשם היא עבירה חמורה, המחייבת ענישה מרתיעה, כפי שכבר נפסק: "העבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית, לפיכך אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר, מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים" (ע"ע (ארצי) 27/07 מדינת ישראל נ' טסה יבוא ושיווק עץ בע"מ, ניתן ביום 17/7/08, וההפניות שם).

לכך יש להוסיף כי כעולה מטיעוני ב"כ הצדדים, אין המדובר במעידה ראשונה של הנאשם, אשר גם בעבר הוטלו עליו שני קנסות מנהליים.

6.אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם לגבי מדיניות מפלה ביחס לעבירות דומות. העבירות לפי חוק הכניסה לישראל הן עבירות שונות מאלו שנקבעו בחוק, אשר הוסדרו על ידי המחוקק בחוק נפרד ואין להשליך מרף הענישה שנקבע לגבי עבירות אלו על רף הענישה הראוי בעבירה בה הורשע הנאשם.

ב"כ הנאשם לא הציג אסמכתאות לתמיכה בטענותיו לגבי מצבו הכלכלי. אם זאת יש מקום להתחשב גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובכלל זה היותו מפרנס יחיד למשפחה בת 8 נפשות.

7.לאור מכלול השיקולים הרלוונטים, כמפורט לעיל מצאתי לנכון לגזור על הנאשם קנס בגובה 40,000 ₪, אשר מהווה את העונש הסביר והראוי בנסיבות העניין, בשים לב לכך כי כנגד הנאשם הוגש כתב אישום יזום לאחר הטלת קנסות קודמים.

הקנס ישולם על ידי הנאשם ב- 16 תשלומים של 2,500 ₪ כל אחד, החל מתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

כמו כן הנאשם יחתום על התחייבות על פי סע' 72 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, לא לעבור עבירה מסוג העבירות בגינן הורשעה בהליך זה, תוך תקופה של 3 שנים מהיום. ההתחייבות תהיה עד לגובה הקנס המקסימלי הקבוע בחוק לגבי כל עבירה.

בנסיבות העניין אינני מוצאת לנכון להפעיל את סמכותי לפי סע' 71 לחוק העונשין, ולהתנות את תשלום הקנס בריצוי מאסר בפועל.

8.זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 45 יום מיום קבלת גזר הדין.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"א, 31 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: