מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' חזקיה יצחק

גזר דין

1.ביום 11.11.12 הורשע הנאשם בעבירה של העסקת עובד זר (ביום 16.12.03 בסמוך לשעה 14:49 בשדה התותים) שלא כדין, לאחר ניהול הוכחות ולאחר שלא הוכח כי היה בידיו הסכם ניוד כדין.

2.הנאשם ביקש להגיש עד 22.1.13 בקשה לשלוח אותו לשירות המבחן– ומשלא הגיש דבר – הוריתי על טיעוני הצדדים לעונש.

3.המאשימה בטיעוניה לעונש הפנתה לכך כי קדמו לעבירה הנדונה 2 עבירות, הפנתה למטרות הענישה בעבירה הפוגעת לא רק ברווחת העו"ז אלא גם בתנאי העובדים המקומיים ובהתאם, אין מקום להטיל קנס סמלי או נמוך (ע"פ 1001/01, מד"י נ' נפתלי ניסים; ת"פ 1017/08, מד"י נ' א.ס.רובין בע"מ; ע"ע 27/07 מד"י נ' טסה יבוא; ע"פ 4/03 מד"י נ' תמרי ברוך בע"מ), ודאי כך כשהעובד (ולא "העובדים" כטענת המאשימה בטיעוניה; ס' 5) הועסק למטרות רווח כלכלי של הנאשם (פ' 180/08 מד"י נ' ש.י. שם טוב בע"מ; ע"פ (ארצי) 15/05 אור שלום בע"מ נ' מד"י; ת"פ 1722/08 מד"י נ' אביטל).

המעסיק בחר שלא לשלם הקנס המינהלי וניהל הליך משפטי ללא צורך, שיש לשוקלו (ת"פ 2711/09 מד"י נ' די.ויי הנדסה ובנין; 946/08 מד"י נ' שוורץ). משהקנס המקורי עמד ע"ס 10,000 ₪ לאור ניהול הליך מלא עתרה המאשימה לחייב הנאשם בקנס המירבי, העומד ע"ס 118,600 ₪, כמו גם כי יחתום על התחייבות שלא לעבור עבירה כנשוא כתב האישום במשך 3 שנים, כנגד אותו סכום.

4.הנאשם בטיעוניו לעונש עתר לביה"ד להורות לפי סעיף 71 א' (ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977, לקבלת חוו"ד לשל"צ ולאי הרשעתו ולהורות, עפ"י סעיף 14 (ב) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 על השתת קנס פלילי, בשיעור נמוך מהקנס המינהלי.

הנאשם, חקלאי, מלח הארץ, טוען כי אין לו עבירות נוספות וכי העבירה הנדונה היא מלפני כ- 9 שנים וחצי!!

(ההדגשה במקור).

בביקורת נבדקו כל זכויותיהם של העובדים ונמצאו תקינות. בפועל, ב- 4.1.09 תוקן כתב האישום עד שנותרה העבירה היחידה שנדונה.

הנאשם מפנה לקווים המנחים, שאינם ממצים, שנקבעו להמנעות מהרשעה (לצורך ההבט השיקומי של הנאשם, ע"פ 2083/96, הלכה שחזר עליה ביהמש"ע; ע"פ 2669/00 מד"י נ' פלוני; ע"פ 9893/06 אסנת אלון לאופר נ' מד"י; ר"ע 432/85 רומנו נ' מד"י; ע"פ 2083/96 כתב נ' מד"י; ע"פ 2669/00 מד"י נ' פלוני; ע"פ 8903/05 פלוני נ' מד"י). (כן צירף מספר החלטות של בתי"ד אזוריים ובימ"ש שלום).

לאור כל האמור עתר לקבל תסקיר משירות המבחן לאי הרשעתו.

כן עתר להשתת קנס פלילי נמוך משיעור הקנס המנהלי [2289/09 (ב"ש) מד"י נ' חסידים יצחק; 1649/08 (ת"א) מד"י נ' רייס אמיתי; 19222-09-10 מד"י נ' סלמה אשר; 21073-09-10; 1384/09; 1708/08; 1149/08; 56/85; 1088/08; 1384/09; ע"פ (ארצי) 19/07; ע"פ (ארצי) 41/10; ע"פ (ארצי) 22/10].

לאור האמור עתר להשית עליו קנס בשיעור 5,000 ₪.

אין כל ספק כי במבחן העבירה המיוחסת לו, הפגיעה בנאשם, פרק הזמן הרב ביותר שחלף (כ-9 שנים), מצבו האישי של הנאשם, גילו המתקדם, העדר הרשעות וכיוצ"ב, לאור יתר טיעוניו, הפסיקה הרחבה – יש להעתר לבקשתו.

5.לאחר ששקלתי כל טיעוני הצדדים ואת טיעוני הנאשם ובקשתו – אני גוזרת על הנאשם את הקנס בשיעור 15,000 ₪.

בנסיבות שבפניי לא מצאתי מדוע יש "להקל" על הנאשם, חרף הפסיקה הענפה אליה הפנה ולהפחית מהקנס המינהלי – בשים לב למכלול השיקולים ביחס לאכיפה המינהלית והצורך לקיים דיון פלילי מלא, בהעדר "הסכם ניוד" מאושר כחוק.

אין חולק כי קמה לנאשם הזכות לקיים הליך פלילי – אלא שבשוקלנו זכותו זו מול נסיבות ההליך, כולל חלוף הזמן מהעבירה, תיקון כתב האישום, תכלית חוק עבירות מינהליות, כמו גם כפירתו מול עדותו ויתר הטיעונים שהועלו – אין מקום לפסיקת עונש הנמוך מהקנס המינהלי שהושת.

לא מצאתי בנסיבות, כולל עיתוי העבירה וחלוף הזמן (כולל תיקון כתב האישום ואופייה של העבירה) ובשים לב להלכות אליהם הפנה בבקשתו שעפ"י סעיף 71 א' לחוק העונשין – לא מצאתי כי יש להטיל עליו (עם הרשעה או בלעדיה) שרות למען הציבור. איזון מכלול השיקולים – אין בו כדי להצדיק בנסיבות קבלת חוו"ד קצין מבחן.

הנאשם ישא בקנס שהושת עליו ב- 10 תשלומים שווים חודשיים ורצופים, החל מ- 15.7.13 לפי שוברים שיקבל במזכירות ביה"ד, לפי פנייה אישית שלו למזכירות, בתוך 15 יום מקבלת גזר הדין.

כן יחתום הנאשם, בתוך 15 יום, על התחייבות עפ"י סעיף 72 לחוק העונשין לפיה לא יעבור עבירה עפ"י חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, במשך 3 שנים, שאחרת ישא בקנס המירבי הקבוע בחוק לעבירות האמורות (116,800 ₪).