מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' חדד טאס עבודות עפר ופיתוח בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב האישום מן הטעם שהעובדות המפורטות בכתב האישום אינן מגלות עבירה ולחילופין מחמת הגנת זוטי דברים והגנה מן הצדק.

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקת עובד זר שלא כדין (עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים תשנ"א - 1991). מעובדות כתב האישום עולה כי לנאשמת 1 היה היתר להעסקת עובדים זרים בעבודות רתכות בלבד, ואילו העובד הזר נשוא כתב האישום הועסק על ידי הנאשמים בעבודות של פיזור כורכר וישורו.

לטענת הנאשמים העבודות שביצע העובד בעת שנערכה באתר ביקורת של משרד התמ"ת, היו בבחינת הכנה לביצוע עבודות ריתוך לצורך הקמת עמודי תאורה, ומתקנים אחרים שאותם יש לקבע לקרקע, ולפיכך לא ניתן להפריד בינן לבין עבודות הרתכות. לנוכח האמור טוענים הנאשמים כי העסקת העובד היתה בהתאם להיתר, ואיננה מהווה עבירה, ולחילופין – כי מדובר בזוטי דברים.

עוד טוענים הנאשמים, כי יש לבטל את כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק בשים לב לשיהוי בהגשת כתב האישום ולכך שהנאשם 2 לא זומן לחקירה עובר להגשת כתב האישום נגדו, וכן מחמת אכיפה סלקטיבית, באשר חברת כ"א שהיתה מעורבת בהעסקתו של העובד נשוא כתב האישום, לא הועמדה לדין.

לאחר שעיינתי בתגובת המאשימה הגעתי לכלל דעת כי דין הבקשה להדחות.

סעיף 1יג לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 [להלן גם: "החוק"] קובע כדלקמן:

1יג.(א)לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית.

(ב)היתרים לפי סעיף זה יינתנו בשים לב, בין השאר, למאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים. (ההדגשה אינה במקור א.ד.).

העסקת עובד זר בניגוד להוראת סעיף 1יג נקבעה כעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק.

כאמור, לפי העובדות המתוארות בכתב האישום לנאשמים היה היתר להעסקת העובד נשוא כתב האישום בעבודות ריתוך, והם העסיקו אותו בעבודות של פיזור כורכר, אשר לכאורה אינן קשורות לעבודות ריתוך, כלומר בניגוד לתנאי ההיתר, ומכאן, שעל פני הדברים כתב האישום מגלה עבירה.

טענת ההגנה שמעלים הנאשמים, לפיה יישור הכורכר היה בבחינת עבודות הכנה לביצוע הריתוך, היא טענה עובדתית אשר איננה מקובלת על המאשימה והיא טעונה בירור. בטרם ישמעו עדויות הצדדים אין בידי בית הדין לקבוע ממצאים בדבר אופי העבודה שביצע העובד נשוא כתב האישום, או להכריע בשאלה האם ניתן לראות בעבודות שביצע העובד חלק מעבודת הריתוך שלשמה קיבל היתר.

אשר לטענת הנאשמים להגנה מן הצדק יובהר, כי השיהוי בו לוקה הגשת כתב האישום בתיק דנן איננו חריגה בהשוואה לכתבי אישום אחרים המוגשים בעבירות דומות לפי חוק עובדים זרים. אשר על כן, ובשים לב לכך שהגנה מן הצדק היתה ונותרה טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד, השיהוי במקרה הנדון איננו מקים עילה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. עוד יובהר, כי מהמסמכים שצורפו לתגובת המאשימה עולה כי הנאשם 2 זומן לחקירה ובחר שלא להתייצב ולפיכך גם טענה זו איננה יכולה להוות עילה להגנה מן הצדק.

הטענה לאכיפה בררנית אף היא אינה יכולה להצדיק את ביטול כתב האישום בשלב זה. כידוע, הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית, אף שהיא פוגעת בעיקרון השוויון, כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית על דרך של ביטול כתב אישום (ראה ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

לשם העלאת טענה בדבר "הגנה מן הצדק", הנשענת על טענה לאכיפה בררנית, ראשית יהיה על הנאשמים לשכנע את בית הדין, כי מבחינת הראיות שבידי המאשימה היה מקום לנקוט בהליכים פלילים נגד אחרים. שנית יהיה עליהם לשכנע כי ההחלטת לנקוט בהליכים פלילים נגדם ולא נגד אחרים היתה ממניעים פסולים.

בשלב זה, בטרם התבררה התשתית העובדתית העומדת ביסוד ההחלטה להגיש כתב האישום נגד הנאשמים (ולא נגד אחרים), אין בידי בית הדין להתערב בשיקול דעתה של המאשימה, ובפרט שעה שעומדת לה חזקת התקינות אשר עומדת לכל רשות המנהלית (ראה בג"צ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עירית ב"ש פ"די נ"ג (3) 289). מה גם שעל פני הדברים, ההבחנה בין הנאשמים לבין מעורבים אחרים בפרשה, עליה עמדה המאשימה בסעיף 25 לתגובתה היא סבירה ועניינית.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב אישום נדחית.

הצדדים יתייצבו לישיבת ההקראה שנקבעה ליום 20/11/11.

ניתנה היום, כ"ג אב תשע"א, 23 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: