מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' ברט מוטי

החלטה בבקשה לעיון בחומר חקירה

נגד הנאשם, המנהל עסק לעבודות גינון, הוגש כתב אישום בגין העסקת עובד זר, אזרח תאילנד, בלא היתר כדין, מבלי שמסר לעובד תלוש שכר, ללא ביטוח רפואי וללא חוזה עבודה (עבירות לפי ס. 2(א), 2(ב)(2), 2(ב)(3) ו 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991). יאמר מיד כי בעת שהוגש כתב האישום יוחסו לנאשם עבירות בגין העסקת שני עובדים זרים, ואולם לאחר שהצדדים באו ביניהם בדברים, ביום 30/11/11 הוגש לבית הדין כתב אישום מתוקן, במסגרתו נמחקו פרטיו של אחד העובדים וכתוצאה מכך העבירות המפורטות בכתב האישום נוגעות לעובד אחד בלבד.

עוד יצויין, כי מלכתחילה הוטלו על הנאשם קנסות מנהליים. כתב האישום דנן הוגש בעקבות בקשתו של הנאשם להשפט.

הנאשם עתר לבית הדין לפי סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, בבקשה להורות למאשימה להעביר לעיונו את החלק המשפטי של חוו"ד היועץ המשפטי לממשלה בעניין העבירה המיוחסת לגב' נילי פריאל, וזאת על מנת שיתאפשר לו לבסס טענת הגנה מן הצדק.

הנאשם טוען כי הודה בפני מפקח בהעסקה של עובד סיני שאותו לדבריו אסף מהצומת, ומכאן, שלא העסיק את העובד נשוא כתב האישום שהוא אזרח תאילנד. לטענת הנאשם, מאחר שהעובד נשוא כתב האישום עזב את הארץ, לא יעלה בידו לזמן אותו לעדות במשפט ובכך תפגע הגנתו.

לטענת הנאשם יש פגם בכך שהמאשימה לא גבתה עדות מוקדמת מהעובד בטרם עזב את גבולות הארץ. על הפגם לומד הנאשם מתוך השוואה לעניין נילי פריאל שנחשדה בהעסקת עובדת זרה בלא היתר, ולפי פרסומים בתקשורת, בטרם נגבתה עדות מהעובדת נשוא העניין, החליט היועמ"ש לסגור את תיק החקירה מחוסר ראיות, וזאת על אף שהיתה בתיק הודאה של החשודה, אך מן הטעם שהעובדת לא נחקרה. לטענת הנאשם יש יסוד סביר להניח כי העקרונות המשפטיים שהינחו את היועמ"ש בפרשת נילי פריאל חלים גם בענייננו כלומר – כי בהעדר עדות העובד אין די ראיות להעמידו לדין.

המאשימה מתנגדת לבקשה. לטענתה חוות דעת פנימית איננה מהווה חומר חקירה בתיק, ובפרט כאשר מדובר בחוות דעת שניתנה בתיק אחר. לגופו של עניין, עמדת המאשימה היא כי טענות הנוגעות לטיב הראיות שבתיק, יש לברר במהלך ההליך עצמו, ואין ללמוד מהחלטה בדבר דיות ראיות בתיק אחד על החלטה בתיק אחר. על מנת לסבר את האוזן, מדגימה המאשימה כי אפשר שבתיק פלוני, שבו חומר הראיות מבוסס כל כולו על הודעת נאשם יהיה צורך בעדות העובד על מנת לספק תוספת ראייתית הנדרשת לשם הרשעה (מאחר שאין מרשיעים אדם על יסוד הודאה בלבד אלא שנדרש - "דבר מה נוסף"), ואילו בתיק אחר יהיו בידי המאשימה עדויות של עדי ראיה כגון מפקח שהיה עד לביצוע העבירה, באופן שאיננו מצריך עוד תוספת ראייתית, ואין צורך בעדותו של העובד לצורך ביסוס הראיות. כל תיק נבחן לגופו, ועמדה לעניין דיות ראיות בתיק אחד, איננה מלמדת על דיות הראיות בתיק אחר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להדחות.

בית המשפט העליון עמד לא אחת על כך שהזכות לעיון בחומר חקירה היא זכות רחבה, וכרוכה בעבותות בזכות לחירות ובזכות להליך הוגן, וכי רוחבה משתרע אל מעבר ל"גרעין הקשה" של ראיות התביעה וכולל גם ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע" (ראה בש"פ 3377/10 עדוי נ מ"י (פורסם בנבו).

כידוע, אין אף לשלול אפשרות כי חומר שאינו מצוי בפועל בתיק החקירה, יחשב כחומר חקירה, לרבות ראיות שתכליתן לבסס את טענות ההגנה, כאשר המבחן הקובע הוא - מבחן הרלוונטיות לבירור האשמה.

על רקע האמור, לא התרשמתי כי יש לחוות הדעת המבוקשת רלוונטיות כלשהי לאישום המיוחס לנאשם בתיק דנן.

יובהר, כי במרבית ההליכים הפלילים המתנהלים בפני בית הדין לפי חוק עובדים זרים, העובד נשוא כתב האישום איננו עד תביעה, וההליך הפלילי מתנהל זמן רב אחרי שהעובד עזב את הארץ מבלי שיש לנאשם אפשרות ראלית לזמנו לעדות, וכאשר חומר החקירה שבתיק מבוסס בעיקרו על עדות של מפקח אשר תעד את ביצוע העבירה בזמן אמת.

כפי שפירט ב"כ המאשימה, המשמעות הראייתית הנובעת מכך שלא נגבתה עדות מהעובד נשוא העבירה שונה מתיק לתיק, ובשלב ההחלטה על הגשת כתב האישום היא נגזרת, בראש ובראשונה מהיקף חומר החקירה שנאסף על ידי המאשימה ומטיבו, כאשר מטבע הדברים סוג הראיות שונה מתיק לתיק. לעיתים די בראיות שבתיק ולעיתים נדרש חיזוק ראייתי, בין היתר על דרך של חקירת העובד נשוא האישום.

אשר לחשיבות עדותו של העובד נשוא כתב האישום לצורך ביסוס הגנתו של הנאשם בתיק זה, הרי שעניין זה יתברר בהמשך ההליך, לאחר שבית הדין יוכל להתרשם הן מראיות התביעה, והן מעצמת הטענות שמעלה הנאשם בעדותו. אפשר שיהיו מקרים שבהם לאחר שמיעת ההוכחות יתברר כי במכלול נסיבות העניין, העובדה שלא ניתן היה לשמוע את עדותו של העובד תקים ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם באופן שיוביל לזיכויו, ואולם, אפשר שלאחר שבית הדין ישמע את עדויות הצדדים יסתבר כי גם מבלי לשמוע את עדות העובד, לא נוצר ספק סביר ביחס לאשמתו של הנאשם. שאלת המשמעות הראייתית של היעדרות העובד מרשימת העדים תתברר איפה בסיום ההליך, לאחר שבית הדין יוכל להתרשם מעדויות הצדדים, ומכל מקום, בוודאי שאין ללמוד בהקשר זה מתיק אחד למשנהו ואין להקדים את המאוחר.

זאת ועוד, בבחינת למעלה מן הצורך נוסיף ונטעים, כי הבקשה נוגעת לחוות דעת פנימית, וגם מן הטעם הזה יש לדחותה.

הלכה ידועה היא, כי מסמכים פנימיים, לרבות תכתובת בין גורמי החקירה והתביעה, חוות דעת פנימיות, סיכומי תיק החקירה ועוד כיוצא באלו אינם חומר החקירה, ואין לגלותם, אלא בנסיבות יוצאות דופן וחריגות, אשר אינן מתקיימות בענייננו.

רצונה של הנאשמת לעיין בחוות הדעת מן הטעם שאפשר שתאתר בתוכה אמירה כזו או אחרת שניתן להשליך ממנה על משקל הראיות בתיק זה, או להקים לה טענת הגנה מן הצדק, איננה מצדיקה סטיה מן הכלל בדבר חסיונן של חוות דעת פנימיות והיא מעלה ניחוחות של מסע דייג.

חזקה על המאשימה כי בחנה את חומר החקירה בתיק דנן והגיעה לכלל דעה כי די בראיות שנאספו על מנת להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, ואין צורך לגבות עדות מהעובד. טענות ההגנה בדבר משמעות החוסר בעדותו של העובד יתבררו בבוא העת לאחר שבית הדין ישמע את עדויות הצדדים, יכריע בדבר מהימנות הראיות ויקבע את משקלן.

לנוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ככל שהנאשם עומד על בקשתו להשפט, הצדדים יתייצבו לישיבת ההקראה הקבועה ליום 29/4/12 בשעה 9:00.