מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' א. ארנסון בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב האישום שהוגש נגד הנאשמים, בגין העסקת עובדים זרים בלא היתר. לטענת הנאשמים, בנסיבות העניין היה על המאשימה לנקוט נגדם בדרך של הטלת קנס מנהלי, חלף נקיטת הליך פלילי יזום, ולפיכך דין כתב האישום להתבטל.

ביום 2/10/08 הוגש נגד הנאשמת 1 כתב אישום בגין העסקת 4 עובדים זרים בלא היתר כדין. העבירה בוצעה, לכאורה, ביום 22/5/03 במחסן כלים של הנאשמת במושב בצרה.

ביום 23/12/08 הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן, במסגרתו הוסף הנאשם 2 לכתב האישום. יאמר מיד כי הנאשמים אינם טוענים להתיישנות העבירה, וזאת בשים לב לפעולות חקירה שננקטו בשנים 2005-2006.

הדיון בתיק זה אוחד עם דיון בהליך נוסף שהוגש נגד הנאשמים (ת.פ. 1945/08) וישיבת ההקראה בתיקים נדחתה מספר פעמים על מנת לאפשר לצדדים לבוא ביניהם בדברים על מנת לגבש הסדר טיעון בתיקים. ההדברות בין הצדדים לא צלחה, ולפיכך הגישו הנאשמים בקשה זו לביטול כתב האישום שהוגש נגדם, ולהמרתו בהליך מנהלי.

לטענת הנאשמים, סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו – 1985 מחייב כי מקום שתובע מחליט להגיש כתב אישום בעבירה שסווגה כעבירה מנהלית אזי עליו לעשות כן "מנימוקים שירשמו". לטענת הנאשמים בנסיבות דנן לא נרשמו נימוקים לנקיטת הליך פלילי יזום עובר להגשת כתב האישום אלא שהטעמים הועלו על הכתב אך בשלב מאוחר, במכתבו של התובע אשר נשלח לנאשמים ביום 28/7/11.

לגופו של עניין סוברים הנאשמים כי נקיטת הליך פלילי חלף קנס מנהלי בעניינם, בחלוף כ- 5 שנים ממועד ביצוע העבירה, לאחר שהנאשמת 1 תיקנה את דרכיה ולא נרשמו לחובתה עבירות חדשות, נגועה בחוסר סבירות קיצונית. לטענת הנאשמים הנאשמת 1 שינתה פניה לאחר שבשנת 2007 הועברה השליטה בחברה מהנאשם 2 לבעלים אחרים. הנאשמת סבורה כי הטלת כתם פלילי בנאשמת 1, בנסיבות שתוארו לעיל היא בלתי מידתית ובפרט לנוכח תיקון סעיף 6א לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג- 1993, שלפיו הרשעת הנאשמת בפלילים עלולה להוביל לפגיעה של ממש ביכולתה להמשיך בעיסוקה.

ב"כ המדינה, בתשובתו לבקשה לביטול כתב האישום הבהיר כדלקמן:

"הנימוקים להגשת כתב האישום בתיק דנן נרשמו במערכת הפנימית בטרם הוגשו כתב האישום ועל בסיס אותם נימוקים ושיקולים הוגש כתב האישום. את הטעמים הנרשמים אין חובה למסרם או לכלול אותם בכתב האישום והם נמסרים לנאשם רק אם ביקש לקבלם. חובה היא לפעול על פי ההנחיות המחייבות את המאשימה והן מחייבות את כלל אורגני התביעה במדינת ישראל מכוח הנחיותיו של היועמ"ש.

משפנה ב"כ המבקשת אל הח"מ לאחר הגשת כתבי האישום לעניין נימוקי הגשתם הוא נענה במכתב הח"מ מיום 28/7/11, אליו הועתקו הנימוקים השמורים במערכת ואשר צורף לבקשה לביטול כנספח 1. המאשימה פעלה באופן תקין ועל פי הדין."

לגופו של עניין, מסתמך ב"כ המאשימה על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עפ"א 49108-05-11 מדינת ישראל נ' ג.מ. לירן בניה ופיתוח, שם נקבע כי די בנימוק שעניינו ריבוי עבירות כדי להצדיק נקיטת הליך פלילי יזום, חלף קנס מנהלי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה לביטול כתב אישום להדחות.

אשר לטענה כי לא נרשמו נימוקים עובר להגשת כתב האישום, הרי שעולה מן ההבהרות שמסר התובע, כי הנימוקים להגשת כתב אישום יזום חלף קנס מנהלי נרשמו כדין, בזמן אמת, עובר להגשת כתב האישום, והם שמורים במערכת הפנימית של המאשימה. לפיכך דין הבקשה ככל שהיא נוגעת לאי רישום הנימוקים – להדחות.

לגופו של עניין, על יסוד המסמכים שבפני, אני סבורה כי בנסיבות דנן ההחלטה בדבר נקיטת הליך פלילי יזום בעניינם של הנאשמים, חלף הטלת קנס מנהלי, איננה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, ולפיכך אין עילה לבטלה.

יאמר מיד, כי ריבוי עבירות, כשלעצמו, הוא טעם משמעותי אשר יש ליתן לו משקל בעת שמתקבלת החלטה בדבר הגשת כתב אישום יזום תחת קנס מנהלי, באשר בדרך כלל, יש בריבוי העבירות כדי להצביע על רצידיביזם, על "שיטה" ועל כך שההליכים המנהליים אינם אפקטיבים בנסיבות העניין.

יחד עם זאת, אל מול חומרת העבירות וכמותן, אין חולק כי יש ליתן משקל (והדבר אף בא לידי ביטוי בהנחיות בכתב של המאשימה) - לשיהוי שבו לקו הליכי האכיפה בנסיבות העניין, למשך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום, וכן יש לבדוק האם בפרק הזמן שחלף חזרו הנאשמים וביצעו עבירות נוספות.

בנסיבות דנן מהמסמכים שבפני עולה כי נגד הנאשמים הוגש כתב אישום נוסף בגין עבירה שבוצעה, לכאורה, בשנת 2005 (שנתיים לאחר מועד ביצעו העבירה דנן). כלומר, טענת הנאשמים כי תיקנו את דרכם לאחר ביצוע העבירה דנן, איננה מתיישבת עם חומר הראיות שבפני.

הנאשמים העלו טענות שונות ביחס לעניין לציבור בניהול ההליך דנן, בשים לב לחילופי הבעלות בנאשמת 1 ולשיהוי בו לוקה הגשת כתב האישום. אפשר שיש ממש בטענותיהם של הנאשמים כי ההחלטה לנקוט נגדם בהליך פלילי יזום איננה מידתית, ואולם, בשלב זה של ההליך, בטרם הובאו לפני בית הדין מכלול נסיבות העניין, שיקול הדעת בדבר נקיטת הליך פלילי נתון למאשימה, והביקורת על שיקול דעתה נתון ליועץ המשפטי לממשלה במסגרת סמכותו לעכב הליכים בתיק.

לנוכח האמור לעיל הבקשה לביטול כתב אישום נדחית. הצדדים יתייצבו לישיבת ההקראה שנקבעה ליום 13/5/12.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.