מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז

גזר דין

1.הנאשם הורשע בעבירות של העסקת עובדים זרים ללא היתר, וזאת בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א – 1991 (להלן – חוק עובדים זרים).

2.הרשעת הנאשם באה לאחר שהתקיימו שתי ישיבות הוכחות בהן נשמעו הראיות ביחס לארבעה כתבי אישום שהוגשו כנגד התובע ועל פי הסכמת הצדדים (עמוד 29 לפרוטוקול).

3.בהתאם לסימן א'1 לפרק ו' לחוק העונשין, על בית הדין לקבוע את מתחם הענישה ההולם, טרם גזירת הדין על הנאשם הספציפי (לתכליתו של התיקון לחוק ר' בהרחבה בע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, 5.8.13). שאלת אופן גזירת הדין לאחר תיקון 113 לחוק העונשין פורטה במספר פסקי דין, בין האחרונים שבהם הוא ע"פ 1127/13 גברזגיי נ' מדינת ישראל, מיום 15.1.14 (להלן – פרשת גברזגיי), בו נפסקו הדברים הבאים:

"עם כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, ביולי 2012, השתנה האופן בו בית המשפט גוזר עונשים. תיקון זה מתווה שלושה שלבים לקביעת עונשו של נאשם פלוני שהורשע במספר עבירות. בשלב הראשון, על בית המשפט לקבוע האם הנאשם הורשע בכמה עבירות. במקרה כזה, להבדיל ממקרה בו הורשע נאשם בעבירה אחת, על בית המשפט לבחון האם מדובר בעבירות המהוות אירוע אחד או מספר אירועים, ובהתאם לקבוע מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד. בשלב השני, על בית המשפט לקבוע את מתחם הענישה ההולם לעבירה ולאור נסיבות ביצועה. לבסוף, בשלב השלישי, בית המשפט יגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם, תוך בחינת נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה (ראו גם: ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, פסקה 22 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (6.8.2013))."

4.לטענת המאשימה, לזכותו של הנאשם עומדת העובדה שהודה באישומים טרם הכרעת הדין ובכך חסך מזמנו של בית הדין. ביחס לאישום בתיק פ 1940/08, אשר הוגש בשיהוי, עמדת המאשימה היא כי יש להעמיד את מתחם הענישה על שיעור שבין 20% ל – 40% מהקנס המירבי העומד על 116,800 ₪. לגבי שני האישומים האחרים, עמדת המאשימה היא כי המתחם הראוי הוא 35% עד 70% מהקנס המרבי הקבוע בדין. המאשימה ביקשה להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם ולגזור עליו עונש ברף התחתון.

5.הנאשם ביקש להתחשב במצבו האישי ובחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולהטיל עליו קנס של 1,000 ₪ על כל עבירה ולחילופין להטיל עליו מאסר על תנאי. לגבי מצבו האישי של הנאשם, נטען כי הוא בן 60, אב לארבעה ילדים, שניים מהם עדיין גרים עמו. הוא הוכרז חייב מוגבל באמצעים וכל רכושו נמכר. הנאשם אף מצוי בהליכי גירושין מזה שלוש שנים, הוא אינו עובד כיום ומתפרנס ממכירת ציוריו. הנאשם הדגיש את העובדה כי פעל בתום לב, כי מאז ביצוע העבירות חלפו שנים רבות וכי הוא אינו מעסיק עובדים זרים ואף אין סיכוי שיחזור על כך מאחר שאינו עוסק עוד במשלח ידו זה.

6.הרשעת הנאשם מתייחסת לשלושה אירועים שונים: אירוע אחד מיום 30.3.03, ביחס לעובד סיני (פ 1940/08), אירוע שני מיום 19.2.06 ביחס לעובד פלסטינאי אחד (פ 1711/08) וארוע שלישי מיום 5.12.05 שבו נמצאו שלושה עובדים פלסטינאים, ללא היתר עבודה כדין (הע"ז 33816-12-10).

7.על פי פסיקת בית המשפט העליון, שאלת ריבוי העבירות היא נתון שיש לשקול בקביעת מתחם הענישה, וכך נפסק בפרשת גברזגיי:

"בשלב זה קובע בית המשפט את מספר מתחמי הענישה הנדרשים בעבירות שנעברו. סעיף 40יג לחוק העונשין, קובע כי אם הרשיע בית המשפט נאשם במספר עבירות, עליו לקבוע אם עבירות אלה היוו אירוע אחד או כמה אירועים. במידה ומהוות הן אירוע אחד, יקבע מתחם ענישה הולם לאירוע כולו, וייגזר עונש כולל לכל העבירות באותו אירוע (סעיף 40יג(א)). אם קבע בית המשפט כי העבירות מהוות כמה אירועים, עליו לקבוע מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן הוא רשאי לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים. במידה וייגזרו עונשים נפרדים, יש גם לקבוע את מידת החפיפה או ההצטברות ביניהם (סעיף 40יג(ב))."

בענייננו, מדובר בשלושה אירועים שונים, כאשר בשניים מהם מדובר בהעסקה שלא כדין של עובד זר אחד ואילו באירוע אחד מדובר בשלוש הרשעות (העסקת שלושה עובדים זרים ללא היתר כדין), אך זאת ביחס למקום אחד של ביצוע העבודה, היינו – אירוע אחד.

לגבי הארוע מיום 5.12.05, בו נתפסו שלושה עובדים זרים ללא היתר, יש לציין כי על פי פסיקת בית המשפט העליון, "כאשר לפני בית המשפט מספר עבירות המהוות אירוע אחד... הכלל המנחה הוא שמירת ההלימה בין חומרת המעשה וגובה העונש, זאת בהתחשבות בערך החברתי שמגלות כל העבירות יחדיו; מדיניות הענישה הנוהגת של כל אחת מן העבירות ולבסוף גם הנסיבות של כל העבירות."

8.מסקירת פסיקת בתי הדין לעבודה ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם, עולה כי כאשר עסקינן ביחיד שהורשע בעבירות אלה במסגרת משלח ידו בנסיבות שונות, מתחם הענישה נע בין 11,000 ₪ ל – 46,000 ₪ (ר' למשל הע"ז (ב"ש) 1356/08 מדינת ישראל נ' פריד, 31.12.13; הע"ז (ב"ש) 1987-05-10 מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן, 16.10.13; הע"ז (ת"א) 2219/09 מדינת ישראל נ' אוחיון, 31.1.13).

9.עוד ראוי לציין כי במועד ביצוע העבירות, הקנס המנהלי בגין העבירות עמד על 5,000 ₪ (בגין העבירה מיום 30.3.03 – ק"ת 5848 תשנ"ז 1094) ועל 10,000 ₪ (בגין העבירות מ – 5.12.05 ו – 19.2.06 – ק"ת 6252 התשס"ג עמוד 868).

10.בקביעת מתחם הענישה ראוי ליתן משקל לחומרת העבירות בהן הנאשם הורשע, לגביהן נפסק על ידי בית הדין הארצי כי מדובר בעבירות חמורות וכי העסקת עובדים זרים ללא היתר הפכה להיות בעיה חברתית ומוסרית, בעלת השלכות על שוק העבודה המקומי ובמקרים מסויימים גם השלכות בטחוניות. משכך, יש מקום לקבוע קנס שייצור הרתעה משמעותית מפני ביצוע העבירה ויהפוך את ביצועה לבלתי כדאית (ע"פ (ארצי) 1001/01 מדינת ישראל נ' ניסים, פד"ע לח 145 (2002)).

11.לגבי נסיבות ביצוע העבירות, יש לציין כי העבירות נעברו במסגרת משלח ידו של הנאשם, ונתון זה שוקל לחובתו. מאידך גיסא, בשתיים משלוש ההרשעות, מדובר בהעסקת עובד אחד ובכל המקרים מדובר בביקורת אחת בלבד שבוצעה במקום.

12.יוזכר כי על פי הוראת סעיף 40ח' לחוק העונשין, אם מתחם הענישה ההולם כולל עונש קנס, בית המשפט יתחשב גם "במצבו הכלכלי של הנאשם, לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם". לפיכך, כבר בשלב זה, של קביעת מתחם הענישה, מצאתי כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, באשר אין חולק כי מדובר בחייב מוגבל באמצעים.

13.לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי מתחם הענישה המתאים והראוי בגין כל אחד מהאירועים הוא כדלקמן:

בגין העבירה מיום 30.3.03 מתחם הענישה הראוי הוא בין 5,000 ₪ ל – 35,000 ₪;

בגין העבירה מיום 5.12.05, הנוגעת לשלושה עובדים זרים – בין 15,000 ₪ ל – 60,000 ₪;