מ.י. משרד המסחר והתעשיה ת"א נ' לאליאן מנשה

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה על סעיף 1ה לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – חוק עובדים זרים).

להלן עובדות המקרה:

1.הנאשם הינו בעל משק חקלאי במושב צרופה.

2.בתאריך 20.5.05, במסגרת ביקורת שערכו מפקחים מטעם המאשימה בחממות של הנאשם, נבדקו מסמכיהם ומגוריהם של 2 עובדים זרים, המועסקים ע"י הנאשם.

3.לטענת המאשימה, הנאשם העסיק את העובדים הזרים מבלי להעמיד לשימושם מגורים הולמים, כמפורט בכתב האישום המתוקן שהוגש.

4.לאור האמור, הוטל על הנאשם קנס מנהלי בגינו ביקש להישפט.

5.עם תום פרשת התביעה, טען ב"כ הנאשם כי יש לזכות את הנאשם בטענה שאין להשיב לאשמה.

טענות הנאשם:

6.המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר.

7.המפקח מטעם המאשימה, שערך את הביקורת במבנה המגורים, אינו זוכר את המבנה ואת הליקויים.

8.דו"ח הביקורת מולא בצורה חלקית, ללא רישום הערות בכתב לגבי כל פריט.

9.לא הוגשו תמונות מטעם המאשימה שצולמו במהלך הביקורת.

10.לא ניתן להסביר את הסתירה בין דו"ח הביקורת שנערך במבנה המגורים ע"י מפקח מטעם המאשימה בתאריך 20.6.04, לבין דו"ח הביקורת, נשוא התיק דנן, מיום 20.2.05.

טענות המאשימה:

11.הדו"ח מיום 20.2.05 משקף את מצב מבנה המגורים באותו מועד והדבר יכול להשתנות לרעה או לטובה.

12.על אף שהמפקחים אינם זוכרים את המקרה, הומצאו לביה"ד מסמכים בכתב המתעדים את ממצאי הביקורת, ודי בכך בכדי לחייב את הנאשם להשיב על האשמה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

על מנת לחייב נאשם להשיב על האשמה די בראיות דלות להוכחת יסודותיה של העבירה.

(ראה – השופט קדמי "על סדר הדין בפלילים" חלק שני (תשנ"ח, 1998) עמ' 891).