מ.י. משטרת נתניה נ' עאזם

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשני כתבי אישום מתוקנים.

במסגרת ת"פ 5006/09 הורשע הנאשם בעבירה של קבלת נכס שהושג בפשע, בכך שביום 31.12.08 נתפס על ידי המשטרה כשהוא נוהג ברכב, אשר נגנב יום קודם לכן, לכיוון שטחי האזור.

ב-ת"פ 22676-09-09, אשר צורף מבית משפט השלום בפתח-תקווה, הורשע בעבירה של התפרצות למקום מגורים וגניבה, בכך שביום 29.1.09 התפרץ לבית וגנב ממנו ציוד חשמלי, תכשיטים וכסף.

ביום 8/12/09 הציגו הצדדים הסדר הטיעון, במסגרתו תוקנו כתבי האישום והנאשם הודה, הורשע ונשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן, מבלי שגובשו הסכמות כלשהן לעניין העונש.

תסקירי שירות המבחן:

בתסקיר הראשון מיום 14.3.10, תוארו בהרחבה נסיבות חייו של הנאשם ומצבו ההתמכרותי. בתסקיר זה הובהר כי המדובר בגבר כבן 34, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים. הנאשם סיים 9 שנות לימוד ואחריהן, החל מגיל 16 לערך, החל לצרוך אלכוהול באורח חברתי, ובהמשך מגיל 18 ועד גיל 24 השתמש בסמים קלים ובכדורי אקסטזי בתדירות גבוהה.

באותן שנים הורשע הנאשם בכמה הזדמנויות בגין מעורבותו בעבירות רכוש, שבל"ר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כאשר בשנת 2000 נדון למאסר ממושך בן 36 חודשים. לדבריו הפסיק את השימוש בסמים במסגרת מאסרו ולאחר נישואיו בשנת 2002 התנתק ממנו בכוחות עצמו ולאורך זמן. ואולם, בהמשך, סביב חודש 10/08 חזר להשתמש בסמים קלים בתדירות גבוהה ויומיומית, ועל רקע זה הסתבך בעבירות שבפני.

לאחר הסתבכותו האחרונה וההתדרדרות במצבו פנה הנאשם, בעזרת בני משפחתו, בחודש פברואר 2009, לטיפול במרכז "אלאמל" בטייבה, שם נטל חלק בפגישות NA ומסר לאורך תקופה ממושכת בדיקות שתן.

התרשמות קצינת המבחן באותה עת הייתה כי מדובר באדם בעל דפוסים התמכרותיים המתקשה לגלות תובנה לחומרת מצבו והתמכרותו לסמים לאורך השנים. יחד עם זאת, התרשם שירות המבחן מקיומה של נזקקות טיפולית מובהקת ומנכונותו של הנאשם להשתלב בתוכנית טיפולית בכדי לשמור על ניקיון מסמים. לפיכך הוצע לו להשתלב בקבוצה טיפולית המיועדת למי שביצעו עבירות על רקע שימוש בסמים.

מאז ועד היום, מזה כשנה תמימה, עקב שירות המבחן, במספר תסקירים משלימים, אחר ההליך הטיפולי בו השתלב הנאשם. מהתסקירים עולה כי הנאשם החל להשתתף בקבוצה בסוף חודש מרץ 2010, הגיע למרבית המפגשים הקבוצתיים ושיתף פעולה בדיונים. מנחי הקבוצה התרשמו כי הנאשם לקח אחריות ונעזר במסגרת הטיפולית על מנת לשמור על תפקוד תקין וניקיון משימוש בסמים.

לאורך הטיפול התרשם שירות המבחן מהמוטיבציה שמגלה הנאשם להמשך הליכי הטיפול והשיקום ומקיום פוטנציאל ממשי לשינוי אורח חייו העברייני וההתמכרותי. לפיכך, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה, לצד ענישה מוחשית בדמות של"צ בהיקף של 100 שעות.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת המעשים שביצע הנאשם, בתוך פרק זמן קצר של כחודש ימים בלבד. המדובר בעבירות קלות לביצוע וקשות באכיפה המחייבות הטלת ענישה מרתיעה. בנוסף, המדובר בעבירות המשבשות את שגרת חייהם של אנשים, גוזלות את רכושם ופוגעות בפרנסתם, וכן מסבות נזק רחב היקף לציבור בכללותו.

עוד הצביעה התובעת המלומדת על עברו הפלילי של הנאשם, אשר כולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש, בגינן נדון למספר תקופות מאסר, לרבות מאסר ממושך בן 3 שנים, אשר גם בהן לא היה די כדי להרתיעו ולהביאו להתנתקות מוחלטת מנגע הסמים.

בנסיבות כגון אלה, יש לשים את הדגש על האינטרס הציבורי, בעוד המלצת שירות המבחן מקלה ואינה הולמת את חומרת העבירות. לפיכך, עתרה התובעת לעונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת בתיק ההתפרצות.

מנגד השליך הסנגור המלומד את יהבו על האמור בתסקירים, המבוססים על היכרות ארוכה ומעמיקה של קצינת המבחן עם מכלול נסיבותיו של הנאשם. ב"כ הנאשם הדגיש את הליכי הגמילה המוצלחים שעבר הנאשם זה לא מכבר, ואשר בהם פתח עוד בטרם החל ההליך המשפטי בעניינו, וביקש לראות בהתדרדרות שחלה במצבו, ואשר הביאה אותו לכדי ביצוע העבירות שלפני, משום מעידה זמנית נוכח השימוש בסם, אשר ממנה יוכל הנאשם לשוב ולעלות על דרך השיקום. לדבריו, הנאשם לא אמר נואש והוא מבקש לשנות מדרכיו ולעלות על דרך המלך.

עוד הזכיר הסנגור את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את התיקונים המשמעותיים בכתבי האישום ואת החיסכון בזמן ציבורי יקר והעובדה כי הנאשם בחר "לנקות שולחן" ולא לנהל שני הליכים במקביל. לפיכך עתר ב"כ הנאשם ליתן משקל בכורה לאינטרס השיקומי ולאימוץ המלצות שירות המבחן. לבסוף שמעתי אף את הנאשם עצמו, אשר הביע חרטה על מעשיו והתחייב שלא לשוב עוד לשימוש בסמים ולביצוע עבירות.

דיון והכרעה:

צודקת התביעה בטענתה כי העבירות שביצע הנאשם, גם בנסיבות המפורטות בכתבי האישום המתוקנים, הנן עבירות חמורות המחייבות תגובה עונשית הולמת. המדובר בעבירות נפוצות, אשר מסיבות נזקים ניכרים לקורבנות הישירים, כמו גם לחברה בכללותה. הנזקים אינם כלכליים גרידא, אלא באים לידי ביטוי גם בפגיעה בתחושת הביטחון האישי ולעיתים אף בסיכון ממשי לשלמות הגוף.