מ.י. משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים נ' קהתי

הכרעת דין

הריני מזכה את הנאשם.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם אכן נהג ביום ובשעה ובמקום המצוינים בכתב האישום וכי הוא ביצע עקיפה של רכב שנסע לפניו כשבאותה עת התקדם לעברו רכב בנתיב הנגדי.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת אך ורק לשאלת מסוכנות העקיפה שביצע הנאשם.

בעניין זה המאשימה טוענת כי מדובר בעקיפה מסוכנת שסיכנה את הרכב שהגיע ממול ואילו הנאשם טען, כבר בתגובתו הראשונית לדו"ח כי אמנם ביצע עקיפה אך הוא עשה זאת בבטחה.

הדו"ח אשר עליו נסמך האישום הוא אמנם דו"ח מפורט שערוך כדבעי, אולם, דווקא בנקודה הזו שבמחלוקת באשר למרחקים המדויקים ולמסוכנות הנגזרת מהם בכל הנוגע לעקיפה, לוקה הדו"ח בחסר. השוטר עורך הדו"ח, מציין מרחק של 150 מטרים ממנו אך הוא איננו מציין האם אותם 150 מטרים הם המרחק שעה שהחלה העקיפה או בעיצומה של העקיפה או בעת סיומה.

הנאשם והעד מטעמו מעריכים, כפי שעולה מעדותם היום, כי בעת שהנאשם כבר סיים את העקיפה, הוא היה במרחק של כ- 250 – 300 מטרים מאותו רכב שנסע בנתיב הנגדי, כששני העדים גם העידו באופן דומה שאותו רכב היה במקביל לניידת המשטרה בעת שהעקיפה כבר הסתיימה.

עד התביעה מנגד העריך כי דובר במרחק של כ- 150 מטרים.

לא הנאשם והעד מטעמו ולא עד התביעה מדדו במדויק את המרחק והריני מקבלת את טענת הסנגור כי בנסיבות שכאלה, וכאשר האמון שנתתי בכל העדים שהעידו בפני היה אמון מלא ודומה, לא ניתן להעדיף דווקא את הערכתו של השוטר עורך הדו"ח באשר למרחק .

מכל מקום, מקובלת עלי גם הטענה שגם אם הערכתו של השוטר היא הערכה המדויקת יותר, משמע העקיפה הסתיימה כ- 150 מטרים מהרכב בנתיב הנגדי, ספק אם מדובר בעקיפה מסוכנת בהתחשב במהירויות הנסיעה עליהן העידו הנאשם ועד ההגנה מטעמו.

הראיה האובייקטיבית היחידה שהוגשה ממנה ניתן להעריך את המרחקים במקום, היא התמונות שצילם הנאשם במקום, שם תועד במדויק מקום עמידת הניידת המשטרתית שכאמור עמדה לטענת הנאשם ועדו במקביל לרכב בנתיב הנגדי שעשה שכבר הסתיימה העקיפה וניתן להבחין מתמונות אלה כי קו ההפרדה המקוקו במקום איננו מסתיים בסמוך לניידת המשטרה, אלא במרחק ממנה שגם עפ"י התמונות קשה להעריכו.

המאשימה איננה טוענת שהנאשם עקף בקו לבן ומכאן שיש לכל הפחות, לקבל את הטענה של הנאשם שהוא סיים את העקיפה לפחות במקום הסתיים אותו קו מקוקו שכאמור מרוחק מן הניידת.

הערכת המרחקים כשלעצמה, איפוא, כפי שהועלתה ע"י השוטר בדו"ח, אין בה כדי להביא להרשעת הנאשם.

נותרה רק עדותו לפיה הרכב שנסע בנתיב הנגדי נאלץ לבלום ולסטות על מנת למנוע תאונה, טענה שאם הייתה מוכחת, ניתן היה להסיק כי דובר בעקיפה מסוכנת גם ללא הערכת מרחקים.

אלה שגם בעניין זה, שוכנעתי כי נפל ספק בטענות המאשימה: באשר לבלימה – עד התביעה אישר כי מדובר בנסיעה בירידה כשניכר בתמונות שבכיוון נסיעת הרכב בנתיב הנגדי הוא גם התקרב לעיקול, כך שעצם עובדת הבלימה, אין בה כדי ללמד בהכרח על כך שהיא נבעה מסכנה שסיכן אותו הנאשם בעקיפתו.

באשר לסטייה – עומדות לפני גרסת עד התביעה שאותו רכב סטה לשוליים, אל מול גרסת הנאשם שנתמכת גם בעדות העד מטעמו שהינו עד ניטראלי , כאשר העדויות כאמור שוות במהימנותן ומשכך, גם לא ניתן לומר כי טענה זו הוכחה מעבר לספק סביר.

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תש"ע, 31/12/2009 במעמד הנוכחים.

אילונה אריאלי, שופטת

עריכת המסמך: אפרת גור

הוקלד על ידי: אפרת גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: