מ.י. משטרת ישראל - המטה הארצי נ' אבריאל

בפני

כב' השופטת רבקה בן יששכר

הכרעת דין

הנאשם זכאי.

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת 117 קמ"ש במקום 90 קמ"ש בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

מועד העבירה 2.2.07 .

המהירות נמדדה באמצעות מכשיר המולטונובה. הרכב הנמדד הונצח במצלמה.

ב"כ הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום.

התיק נקבע לשמיעת ראיות.

2.מטעם התביעה הוגשו הראיות הבאות:

תמונה (ת/1 ).

תעודת עובד ציבור לעניין הצבת העמדה (ת/2 ).

ותעודת עובד ציבור לעניין הפעולות, שבוצעו במכשיר טרם האכיפה והפעולות הנוגעות לפיתוח הסרט, לאחר האכיפה (ת/ 3 ).

מטעם ההגנה לא נשמעו עדים ולא הוגשו ראיות.

3.התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם על סמך הראיות שהוגשו, תוך הפניה לסעיפים 27א(ב)  לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א -1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ותקנה 166 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

התביעה גרסה, כי אין עליה חובה לכייל את המכשיר וכי אין היא כפופה לפסק דין של ערכאת הערעור בע"פ (ב"ש) 4556/07 מ"י נ' דומב בילה (26.10.09) [פורסם בנבו] (להלן: "פסק דין דומב").

התביעה סבורה, כי אין להשית עליה הוצאות. התביעה גורסת, כי לא מתקיימת אף אחת מהחלופות של סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:"חוק העונשין").

לדעת התביעה, ערכאת הערעור שגתה וקביעתה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, שאינן מחייבות כיול המכשיר. לפיכך ונוכח החזקה שבסעיף 27א(א)(5) לפקודת התעבורה סבורה התביעה, כי נטל ההוכחה עבר לכתפי הנאשם והוא לא הרימו.