מ.י. מע"מ באר-שבע נ' בן אבוט

החלטה

התיק קבוע למתן גזר דין וגזר הדין יינתן היום.

גזר הדין טרם הוצא בשל תקלה במחשב שמטופלת ברגעים אלה.

ניתנה והודעה היום א' אב תש"ע, 12/07/2010 במעמד הנוכחים.

ג'ורג אמוראי, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן {מס' 6} בביצוע 41 עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים, לפי ס' 117(א)(6)+ 67+ 88 לחוק מע"מ ביחד עם ס' 67 ו- 88 וביחד עם תקנה 20+23 לתקנות מע"מ.

עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, המדובר בהגשת 4 דוחות שהוגשו באיחור {ביחס לתקופה שבין אוגוסט 2002 ועד לחודש אוגוסט 2003} וכן ב- 37 דוחות אשר טרם הוגשו {ביחס לתקופה שבין פברואר 2003 ועד לחודש אוקטובר 2009}.

במסגרת הטיעונים לעונש, עתרה המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. בטיעוניה הפנתה לריבוי העבירות, חומרתן, סכום קרן המס שנגרע, מדיניות הענישה, הקנסות המנהליים אשר לא הרתיעו, אדישותו של הנאשם והעדר הסרת המחדלים חרף הדחיות הרבות בתיק לצורך הסרתם. מנגד, ב"כ הנאשם, עתר להשתת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות וקנס סימלי. בטיעוניו הפנה למצבו הכלכלי של הנאשם, לגילו, למספר תיקי ההוצאה לפועל שפתוחים כנגדו, להליך ההוצאה לפועל ביחס לדירת המגורים, לגירושיו, להעדר עבר פלילי לחובתו ולפטירת אימו לפני מס' חודשים.

כל צד הגיש פסיקה בתמיכה לעמדתו העונשית.

דיון:

העבירות בהן הודה והורשע הנאשם – אי הגשת דוחות תקופתיים במועד , מסכלות את האפשרות להתחקות אחר הכנסתו האמיתית של העוסק וכפועל יוצא לגבות ממנו מס. עסקינן בעבירות חמורות אשר גורמות נזק לקופה הציבורית, למשק, לכלכלה, לחברה ולערך השוויון בעמידה בנטל המס. הנאשם לא דיווח על הכנסותיו והוצאותיו ובכך נמנע מלשלם המס לקופת המדינה. אין צורך להכביר מילים בדבר מדיניות הענישה המכבידה והמרתיעה בעבירות כלכליות. מדיניות הענישה בעבירות אלו נותנות משקל רב ביותר ליסוד ההרתעה- האישית והכללית {ראה רע"פ 1572/06 זיאד אסלה נ' מדינת ישראל}

יחד עם זאת, יישומה של מדיניות ענישה זו, יעשה על פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, במסגרת החלת עקרון הענישה האינדיבידואלי ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של כל נאשם.

במסגרת שיקולי הענישה ולחומרה ינתן המשקל לנסיבות ביצוע העבירות, משך תקופת ביצוען, היקפן וסכום המס שנגרע. עסקינן בביצוע 41 עבירות באופן רציף, במשך תקופה של 7 שנים: משנת 2002 ועד לשנת 2009, ולמעשה עד להיום, כפי העולה מטיעוני הצדדים לעונש. כתב האישום המקורי הוגש בשנת 2005 ומאז תוקן 6 פעמים, כך שכל תיקון כלל תקופה נוספת בה לא הוגשו דוחות ע"י הנאשם. חרף חלוף הזמן והדחיות בתיק לא השכיל הנאשם להסיר את מחדליו למעט הגשת 4 דוחות באיחור ותשלום סך של 12,600 ₪. יתרת קרן המס לתשלום עומדת ע"ס 41,000 ₪. הנאשם לא התייצב למספר דיונים, צווי הבאה שהוצאו כנגדו הביאו לאיתורו והנאשם שוחרר לאחר הפקדת ערבויות להבטחת התייצבותו. העסק בו בוצעו העבירות פעיל וממשיך לכאורה לבצע עבירות דומות. חרף קנסות מנהליים שהוטלו על הנאשם בעבר, שב וביצע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן.

לצד החומרה שבמעשיו יש ליתן המשקל לנסיבותיו לקולא לרבות הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, מצבו הכלכלי והעדר עבר פלילי.

באשר לחומרה מפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כב' השופט הנדל, בע"פ 7164/03 אלבדור אחמד נ' מדינת ישראל: " לנוכח מספר העבירות והיקף המחדל, עונש המאסר כפי שהוטל אינו חמור. נקבע לא פעם ולא פעמיים כי על בתי המשפט לתרום את חלקם כנגד התופעה של העלמת מיסים, באמצעות גזירת עונשים חמורים לרבות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. המתחמק מתשלום פוגע בכספי הציבור. הוא מחזיק ומשתמש בכסף שאינו שייך לו. אלמנט שליחת היד לקופה הציבורית בולט ביותר כאשר מדובר במיסוי מסוג מע"מ, שכן מלכתחילה הכספים נועדו לשימוש ציבורי ומי שמקבלם אינו אלא סוג של שליח מטעם המדינה".

לעניין מדיניות הענישה וחומרת העבירות אפנה להחלטת בית המשפט העליון, כב' השופט ס. ג'ובראן, ברע"פ 1572/06 זיאד עאסלה נ' מדינת ישראל: "ביחס לעבירות אלו אמרתי בפרשה אחרת , ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (3) 721: עבירות המס הכלכליות , הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה של הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם שאשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבותיו האישיות ולמצוקה כלכלית. { ראה ת"פ (נצ') 7228/97 מדינת ישראל נ' דיב (6)}.

בעניין דרכי הענישה בעבירות כלכליות עמד השופט ד' לוין במאמרו: כאמור, גישת התגמול דהיום רואה להדגיש הסטיגמה שראוי להטביע בעבריין למען יחוש בסלידת החברה כלפיו, על מנת שיוטבע בו אות קלון. הפסיקה חזרה והדגישה היבט זה, ככל שמדובר בעבירות פיסקליות, בעבירות מס הכנסה, שבהן יש והחברה מתייחסת לעבריין, לא כאל מי שחטא כלפיה, לא כמי שראוי לענישה של ממש, אלא כמי ש"התחלק" ובשל כך עליו לבוא על עונשו (ראה ד' לוין גוזרים את הדין, המשפט א (תשנ"ג 187, 185)

כן ראו גם את דברי חברתי, השופטת א' פרוקצה, ברע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל, אשר עסק באותה עבירה בדיוק: למותר לחזור ולהדגיש את חומרתן של העבירות הכלכליות מסוג אלה שנעברו על ידי המבקש, ואת הצורך להעביר מסר ענישה מרתיע לגביהן נוכח תוצאותיהן ההרסניות למשק, לכלכלה, לחברה ולערך השיוויון בעמידה בנטל המס שהוא אבן יסוד במערכת אכיפת חוק תקינה".

הפסיקה המקלה אליה הפנה הסנגור אינה יכולה לטעמי לשקף את האיזון הראוי במקרה זה. לא מצאתי מקרה שידמה או שישווה בנסיבות הביצוע למקרה שבפניי וזאת בשים לב למספר העבירות, תקופת ביצוען, העדר הסרת המחדלים ויתרה מכך אף ביצוע עבירות נוספות של אי הגשת דוחות, מעת לעת. עסקינן בפסיקות בתי משפט השלום, בכתבי אישומים שונים, הגם שבחלקם עסקינן בסכומי מס העולים על המיוחס לנאשם שבפניי, אין ניתן לגזור מהם לעניין העונש הראוי במקרה שבפניי.

בנסיבות האמורות, ובדגש על מס' העבירות, משך תקופת ביצוען, סכום המס שנגרע והעדר הסרת המחדלים, הרי שיש להשית על הנאשם עונש ממשי ומרתיע. באשר לנסיבותיו לקולא לרבות נסיבותיו האישיות, על כל המשתמע, ינתן המשקל ביחס למשך ואופן ריצוי העונש.