מ.י. מע"מ באר-שבע נ' א.י. קייטרינג בע"מ ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו עפ"י הודאתם בשני כתבי אישום מתוקנים שצורפו, בעבירות שלהלן: בת.פ. 6009/01 – ב – 56 עבירות של אי הגשת דוח במועד לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו – 1975 ביחד עם סעיפים 67 ו – 78 לחוק וביחד עם תקנות 20 ו – 23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו – 1976.

על פי כתב האישום המתוקן ברביעית, הנאשמת מס' 1, היא חברה בע"מ, שרשומה כעוסק מורשה כהגדרת סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף. הנאשמים 3 ו – 4 שימשו בתקופה הרלוונטית כבעליה הפעילים של נאשמת 1. הנאשמת 1, באמצעות הנאשמים 3 ו – 4 לא הגישו 56 דוחות תקופתיים לתקופה שבין דצמבר 2000 לדצמבר 2006, כאשר 13 מהם הוגשו באיחור ו – 43 הנותרים לא הוגשו עד למועד הגשת כתב האישום המתוקן, הכל כמפורט בכתב האישום.

נכון למועד הדיון יתרת המס לתשלום במונחי קרן הינה בסך 2,559,560 ₪.

2.בת.פ. 3839/09 – מדובר בנאשמת מס' 2 שאף היא חברה בע"מ, שנאשמים 3 ו – 4 שימשו בה במועדים הרלוונטים מנהליה הפעילים. כמו כן בכתב אישום זה, מיוחסות לנאשמים עבירות כמו בת.פ. 6009/01. על פי כתב האישום המתוקן בשנית, הנאשמת 1, באמצעות הנאשמים, לא הגישה במועד 46 דוחות תקופתיים לתקופות שבין דצמבר 2005 ליוני 2010, כאשר 9 מהם הוגשו באיחור והיתר לא הוגשו עד למועד הגשת כתב האישום המתוקן.

נכון למועד הדיון יתרת המס לתשלום במונחי קרן היא 769,803 ₪.

3.סך הכל בשני כתבי האישום מדובר ב – 104 דוחות, שהוגשו, שלא במועד, מתוכם טרם הוגשו 75 דוחות יתרת קרן המס הכוללת לתשלום עומדת על סך 3,329,363 ₪.

4.הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון בכתבי האישום המתוקנים והורשעו.

טיעונים לעונש של ב"כ המאשימה:

5.לטענת ב"כ המאשימה יש להשית על הנאשמים עונשים חמורים, נוכח העבירות החמורות שבוצעו והיקפן. ב"כ המאשימה הציגה בפני בית המשפט אסופה של פסקי דין, בהן נגזרו על מבצעי עבירות, כמו אלה שביצעו הנאשמים, עונשי מאסר בפועל וקנסות כבדים.

6.לפיכך, טוענת ב"כ המאשימה כי לאור ריבוי התיקים, העבירות וחומרתן ונוכח המשך ביצוע העבירות, וכן כאשר נכון למועד הגשת הסדר הטיעון לבית המשפט, עדיין נמנעים הנאשמים מלהגיש דוחות תקופתיים למע"מ, מבקשת ב"כ המאשימה להשית על הנאשמים 3 ו – 4 עונשי מאסר כבדים, מאסר מותנה וקנס.

לגבי הנאשמות א.י. קייטרינג ואחוזת אורנים – מבקשת ב"כ המאשימה כי יושת עליהם קנס סמלי.

טיעונים לעונש של ב"כ הנאשמים בשני התיקים:

7.בתחילת דבריו ציין ב"כ הנאשמים כי אמנם מדובר בשני כתבי אישום אך שתי הנאשמות, 1 ו – 2, שהינן חברות בע"מ, קשורות אחת לשנייה והעבירות שבוצעו בוצעו ע"י בעלי המניות של שתי החברות, שהם גם נאשמים 3 ו - 4.

8.טוען ב"כ הנאשמים כי מדובר בחוב שלא נוצר ע"י הנאשמים, אלא על ידי מי שבעבר ניהל את החברות, שהוא אחיהם הבכור של הנאשמים, שנפטר, וזהו חוב ממוחזר. למעשה, הנאשמים לקחו על עצמם את חוב של אחיהם והסתבכו.

9.עוד לדברי ב"כ הנאשמים במהלך כל השנים עשו הנאשמים כל שיכלו כדי לשלם את החוב למע"מ אך לא הצליחו בכך. לא רק זאת, לצורך כיסוי החוב הם מכרו את נכסיהם הפרטיים ושילמו חובות למס הכנסה וגם למע"מ.

10.ב"כ הנאשמים מודע לדחיות הרבות שהיו בתיק זה, אך כולן נעשו בהסכמה ומתוך רצון כן, גם של המאשימה, לנסות ולהסדיר את החוב.

11.ב"כ הנאשמים ציין כי ההלכות בעניין הענישה, במקרים כמו התיקים שבנדון, הן ידועות אך לדבריו, יש לעשות אבחנה לטובת הנאשמים בתיק זה, אשר למעשה לא פעלו בזדון אלא נטלו על עצמם חוב שהיה קיים וניסו לפרוע אותו. דא עקא, שהם לא הצליחו לעמוד בהיקף ההתחייבויות, כולל לגורמים נוספים עד אשר היקף החובות הלך וגדל ואף התגלגל ככדור שלג, שלא ניתן לעצור אותו.

12.לדבריו, מדובר בשני נאשמים שהינם אנשים נורמטיבים ואשר נקלעו גם לאיומים מצד גורמים עבריינים בגין החובות אליהן נקלעו שתי החברות, שאותם החלו לנהל לאחר מות אחיהם.

13.עוד ציין ב"כ הנאשמים כי שני הנאשמים אינם צעירים. נאשם מס' 3 יליד 1942, בן 68. הנאשם מס' 4, יליד 1946, בן 64 שכל חייהם עבדו לטובת בני משפחתם ולטובת החברה. אי לכך סבור ב"כ הנאשמים שזה מקרה מיוחד שבו על בית המשפט להתחשב בשיקוליו לגבי העונש שיש להשית על הנאשמים. לכן, לדבריו, אין להשית עליהם מאסר בפועל.