מ.י. מע"מ אשדוד נ' פומר בנין ופיתוח בע"מ ואח'

החלטה

מתקבלים ומסומנים נ/4 (א-ג).

ניתנה והודעה היום ב' אדר תש"ע, 16/02/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

גזר דין

שקלתי את טענות הצדדים לנסיבות העניין, לא אחזור על הכרעת הדין המדברת בעד עצמה.

המדובר בתיק ישן למדי, כבר כמה שנים מתנהל ההליך. זכותם של הנאשמים כמובן היתה לכפור באשמה ולא על כך צריך להחמיר איתם, נהפוך הוא, לאור דבריו האחרונים של נאשם 2 אני מוכן לראות בהם כהודאה וחרטה, גם אם בשלב מאוחר ובמובן זה יזכו להקלה נוספת כאילו היתה הודאה בתיק. מקרה זה יוכיח שוב כמה קשה היא מלאכת גזירת הדין מחד, ודאי צודקת באת כוחה המלומדת של המאשימה בטיעוניה אודות החומרה הרבה שיש להתייחס לעבירות כלכליות. פגיעתן הקשה במשק, בערך השוויון, בעמידה בנטל המס ועבירות שכאלה מצדיקות ענישה ממשית שמדיניות הענישה ראוי שתשקף את הסכנה הגדולה לפרטי לציבור כאחד. רבות נאמר, חזרו ושנו בתי המשפט כולם לרבות בית המשפט העליון, כאשר מדובר בעסקינן בעברייני מס אשר תקוותם להפיק רווח כספי, חשוב להטיל בצד קנס משמעותי גם עונש מאסר בפועל ראוי, למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר. כאשר עבירות של מס כלכליות הפכו להיות לרעה חולה, יש מקום ליתן משקל לפן ההרתעתי. לא ניתן להתעלם מנסיבות אישיות, ממצוקה כלכלית, מבעיות בריאותיות, אך משקלן צריך להיות שקול ופרופורציונאלי ולא מעבר למידה הראויה והנדרשת. במובן זה, ראוי היה להחמיר עם הנאשמים בזו הפעם ולמצות הענישה עימם, להרתיע אותם ואחרים שכמותם. התרשמתי שאין הכשלון כאן חד פעמי אלא המדובר במסכת שיטתית המתוכננת היטב להערים על שלטונות המס. מאידך בבואי לגזור דינו של הנאשם אינני יכול להתעלם מטענות הסניגור והעונש ראוי הוא להיות מוטל על הנאשמים אשר בפניי. גישה ספציפית המיושמת במקרה שלפני הלכה למעשה. לכן, וודאי ניתן להביא פסיקה מכאן ומכאן, ספק אם ניתן למצוא אירוע זהה לחלוטין מן העבר, צריך להקיש וגזור ולהשוות למקרים דומים מן העבר למדיניות הענישה הראויה. לעניין זה, חזרתי ועיינתי בפסיקה הרלוונטית, מרביתה יצאה מלפני בית המשפט העליון, לא ארבה בציטוטים די אם אפנה למראה המקום ורק זאת אך בקצירת האומר. לעניין זה, שיוויתי לנגד עיני את פסקי הדין שיצאו מבית משפט העליון, בין היתר, בע"פ 624/80, 6474/03, 3137/04, ומהעת האחרונה בתיקי רע"פ 5823/09, 5779/09, 9635/09, וכן עניינים שנדונו בבית המשפט המחוזי באר שבע בתיקים ערעור פלילי 7369/06, 4232/07.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים מזה ומזה, אינני סבור שאפשר להסתפק כאן בעונש מאסר בפועל שניתן ואפשר שירוצה בעבודות שרות, גישה כזאת תהיה מקלה יתר על המידה ותחטיא את מטרות הענישה ועלולה אף להתפרש כזילות הענישה. יחד עם זאת, גם אינני סבור שזהו המקרה לשלוח את הנאשם שאיננו אדם צעיר ואיננו בריא לתקופת מאסר ממושכת, אלא, לתקופה המינימאלית המתחייבת בנסיבות העניין. עצם שליחתו של הנאשם למאסר בפועל למאסר מאחורי סוגר ובריח, טראומתית היא לנאשם ולכן חייב בית המשפט לשקול את הדברים שקול היטב. מבלי להתעלם מחומרת העבירות שעברו הנאשם ומה חבל שלא הסירו את מחדליהם, שגם לשיטת הסניגור המלומד שעל פי תחשיביו נופלים הם מאלו של תחשיביה של באת כח המאשימה, אך עדיין עולים סכום חוב קרן מס, סך של למעלה מ-300,000 ₪ כאשר לנגד עיני מקרים שבהם הוסרו המחדלים ואף היה חיסכון בזמנו של בית המשפט דוגמת המקרה בתיק ערעור פלילי 4232/07 מבית משפט המחוזי באר שבע, אני גוזר על הנאשמים את העונשים המינימליים המתחייבים בנסיבות העניין כדלקמן:

על הנאשמת מס' :

1 קנס בסך 50,000 ₪ אשר ישולמו עד לתאריך 1.5.2010.

על הנאשם מס' 2:

1.12 חודשי מאסר לריצוי בפועל .

2.12 חודשים מאסר על תנאי שהנאשם לא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה דומה לזו בה הורשע.

3.קנס בסך 25,000 ₪ או 50 ימי מאסר במצטבר לעונש המאסר בפועל שנגזר על הנאשם. הקנס ישולם עד לתאריך 1.5.2010, ולא – יאסר הנאשם לתקופת המאסר תחתיו.

4.מחייב הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך 50,000 ₪ שלא יעבור על עבירה זו בה הורשע. אי חתימה היום על ההתחייבות תגרור מאסר של 50 יום במצטבר בעונש המאסר שנגזר על הנאשם.

כדי לאפשר לנאשם 2 במידה ויחפוץ להעמיד גזר דיני או פסק דיני למבחן ערכאת ערעור על מנת לאפשר לו להערך לעונש המאסר בפועל וגם בהתחשב בחג הפסח הממשמש ובא אני מורה על עיכוב ריצוי בפועל עד לתאריך 11.4.2010 שעה 10:00 במועד זה על הנאשם להתייצב במזכירות בית המשפט כאן לריצוי עונש המאסר, אלא אם תינתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המוסמך.

ועוד בשולי הדברים, לאור המסמכים הרפואיים נ/6 אני מאחל לנאשם בריאות שלמה לו ולכל חולי בית ישראל.

זכות ערעור כחוק תוך 45 יום מהיום לביהמ"ש בבאר-שבע

ניתנה והודעה היום ב' אדר תש"ע, 16/02/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

קלדנית: מיכל חן ציון

החלטה