מ.י. מועצה מקומית אזור נ' שמש חי אחזקות בע"מ ואח'

החלטה

ככל שמדובר בעובדות רלוונטיות לסגירת המפעל, ממילא השאלה והתשובה רלוונטיות.

ניתנה והודעה היום ו' אלול תש"ע, 16/08/2010 במעמד הנוכחים.

אברהם הימן, סגן נשיא

גזר דין

כפי המפורט בהכרעת הדין, הנאשם הורשע בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון, בניגוד לחוק רישוי עסקים. אשר על כן, ראוי בפתח הדברים, להציב תכלית החוק. נראה כי לעיתים משום ריבוי ההליכים, על פי חוק רישוי עסקים, נטשטשה במידה ניכרת תכלית החוק.

חוק רישוי עסקים, תכליתו אחת היא והיא ברורה. היא באה להגן על אינטרס ציבורי חשוב. האינטרס הציבורי הוא בכך שעסקים שאליהם מתייחס החוק, התנהלו וינוהלו אך ורק בהיתר שבחוק. אחרת, נמצא כי שלום הציבור ובריאותו יפגעו במידה רבה. לא מצאתי להרבות דיבור בעניין זה, שהרי ככל שאדם מנהל עסק, מבלי שיהיה פיקוח על עסק זה והדרך לפיקוח היא אחת, הרישיון על פי החוק, ממילא זה אומר שהציבור נתון בסיכון רב.

העסק אותו מנהלים הנאשמים הוא ייצור ושיווק של דודי שמש. ייצור דודי שמש כרוך בעבודה שבכלים ובאמצעים מסוכנים. די בכך אם נאמר כי מדובר בריתוך מתכות ואיש לא ישכנעני כי בעבודת ריתוך אין כדי סיכון. עבודת ריתוך מתכות כרוך בה שימוש באש ודי בכך לכדי הצורך להרחיב בסיכונים.

הוא הדין באשר לניהול עסק על פי או מתוך מבנה שאין לו היתר או שקיים ועומד נגדו צו הריסה. גם בכך אין צורך להרחיב הדיבור.

אשר על כן, אסכם ואומר שיטתי ודעתי בעניין שלפני, כמו בעבירות אחרות על חוק רישוי עסקים.

העיקרון השליט הוא שאין לעסוק בעסק ללא רישיון. כלל זה הוא הכלל היחיד שאני מבין ויודע וכל תקוותי שייושם כלפי עסקים.

לצערי, יש ולעיתים רומסים בעלי עסקים עקרונות חוק רישוי עסקים, מסכנים הציבור ובריאותו, בכך שפותחים עסק, מנהלים אותו ללא רישיון, מתוך תקווה או אמונה כי במהלך הזמן יתקבל רישיון. אני סבור שדרך זו אסורה ויש לשרשה.

מכאן נסיבות המקרה. כתב האישום הוגש לפני כ6 שנים. הוא מתייחס למועד ביצוע העבירה מלפני 8 שנים. במהלך השנים הרבות הללו היה לנאשמים ובמיוחד לנאשם 2 די והותר זמן, לשון המעטה, לתקן המעוות או להוציא רישיון כדין או למצוא מקום חלופי אחר לעסקו.

במהלך המשפט נשמעו טענות אם לא עדויות שהרי הנאשם לא העיד במהלך המשפט, שהנאשם עשה מעשים כלשהם כדי לקדם מתן הרישיון. אין בכך ולא כלום. על מנת שעסק כמו עסקו של הנאשם יתנהל, חובה שיהיה בידו היתר כדין. נראה כי נסיבות כלכליות כספיות העדיף הנאשם לנהל ההליכים תוך שהוא סומך על כך שהליכים משפטיים במקומותינו מתנהלים במשך זמן רב ובמשך זמן זה ינהל עסקו ללא רישיון כדין.

שמעתי טענה שהנאשם האמין שיש בידו רישיון כדין ולפיכך יש להקל עמו. טענה זו היא טענה בעלמא. ראשית לכל, אחזור ולא אפסיק בכך שהנאשם לא העיד במשפט זה, עדותו לא נשמעה, לא עמד בחקירה נגדית מושכלת בעניין זה. שנית, אני קובע שהנאשם ידע שהוא מנהל עסק ללא רישיון. אני קובע שהנאשם ידע במשך כל השנים, שאין בידו רישיון כדין. יחד עם זאת, לפחות משנת 2006, על פי הסדר דיוני שהיה עם הנאשם, ידע באופן מוחלט וברור שעליו להוציא רישיון כדין, אך לא עשה כן.

הטענה שמשום בעיות טמונות ביסודות העסק או בגורמים חיצוניים שפגמו ביסודות העסק מבחינת הבנייה, היא טענה שאין לקבלה. אם מגיע אדם לכלל מסקנה, שאין בידו הדרך לקבל רישיון כדין, הרי ימצא מקום חלופי ששם יקיים עסקו על פי החוק.

אי אפשר להשתחרר במקרה זה מהמסקנה שהנאשמים, במיוחד נאשם 2, מסתתרים מאחורי מגן אנושי וכוונתי לכך שסומכים הם ידם כי בית משפט לא יתן צו סגירה לעסק בסדר גודל ובהיקף, כפי עסקם של הנאשמים המפרנס כ-80 משפחות ולפיכך, המשיכו הנאשמים בניהול העסק. אין לקבל דרך התנהלות זו, שהרי אם בית משפט ירחם על העובדים, וכך בית משפט זה עושה, ויכשיר מעשה בניגוד לחוק, ימצא שמגיע לתוצאה קשה ביותר. התוצאה היא כשאדם מפר חוק, תוך שהוא מסתתר מאחורי גבם של אומללים – עובדיו.

באשר לעובדים שסגירת העסק על פי צו בית המשפט תגדע מטה לחמם, אכן בעייה אנושית קשה לפני. מצבו של העסק ממילא בכי רע. מדובר בעובדים שמן החלשים שבמשק, אשר משכורותיהם אינם גבוהות, ופיטוריהם בעקבות צו סגירה של העסק יביאו לפגיעה קשה בהם ובמשפחותיהם. אשר על כן, כפי שאורה להלן, אתן ארכה להסדיר עניין הרישיון או מציאת מקום חלופי, ולו בלבד משום הרצון שלא לפגוע באותם עובדים.

באשר לטענה כי לקוחות של הנאשמים יפגעו משום סגירת העסק, טענה זו אין בה ממש. מכל מקום אין בה כדי למנוע הוצאת צו סגירה, ככל שידוע קיימים בעלי מקצוע אחרים המייצרים ומתחזקים דודי שמש.

ואלה העונשים שאני משית על הנאשמים:

אני משית על הנאשמת 1 קנס בסך 10,000 ₪.