מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' תופאקגי

גזר דין

הנאשם שלפני הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של נהיגה בשכרות.

על פי המפורט בהכרעת הדין, נתון היה הנאשם בעת שאחז בהגה תחת השפעת אלכוהול כבדה. בבדיקת ינשוף שנערכה לו התקבלה תוצאה של 660 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. בדיקת המאפיינים שנעשתה לו העלתה כי רמת השכרות בה היה נתון, הנה כבדה.

נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה ומסוכנת ביותר, הטומנת בחובה סכנה של ממש לנהג עצמו ולמשתמשים האחרים בדרך. כפי שצוין בפסיקתו של בית המשפט העליון, התופס הגה והוא שיכור, הרי הוא כמכונת מוות נעה (רע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל).

לאור חומרתה של העבירה נקבע בפסיקה באופן עקבי כי על בית המשפט לגזור על נהג אשר הורשע בנהיגה בשכרות, פסילה לתקופה שלא תפחת משנתיים ימים, פסילת המינימום שנקבעה בחוק (לדוגמה בלבד ראו: ע"פ ירושלים 2434/08 עמיחי נ' מדינת ישראל, ע"פ ירושלים 2792/08, מדינת ישראל נ' אזברגה). הובהר בפסיקה כי יש להחמיר בענישה ולהרתיע מפני ביצועה של עבירה זו, וכי על בית המשפט לבכר את האינטרס הציבורי על שיקום הנאשם והפגיעה הצפויה בו משלילת רשיונו (ע"פ (ירושלים) 4528/09 מדינת ישראל נ' סאמי). עוד הובהר בפסיקה כי נסיבות אישיות "רגילות", כגון ריכוז אלכוהול נמוך, בדיקת מאפיינים שאינה כושלת לחלוטין, תלותו של הנאשם ברישיון הנהיגה לצורך פרנסתו, עבר תעבורתי נקי, נאשם צעיר או לחילופין מבוגר, נאשם הסועד את בני משפחתו או התורם לחברה, אפשר שישמשו את בית המשפט בגזירת עונש פסילה העולה על הרף המינימלי הקבוע בחוק, אך אין בהם כדי לשמש טעמים מיוחדים המצדיקים להפחית מעונש המינימום (ע"פ (ירושלים) 2699/08 מדינת ישראל נ' לוי).

הפסיקה קבעה, וחזרה וקבעה, כי בית המשפט מנוע מלהטיל על נאשם עונש של של"צ חלף תקופת הפסילה, או חלקה.

בהתאם למפורט לעיל, לא מצאתי כי הנסיבות אליהן התייחס הסניגור בטיעוניו, מצדיקות להקל עם הנאשם ולהפחית מעונש המינימום שנקבע בחוק.

בחינתן של הנסיבות מלמדת כי לא ניתן להסתפק בעונש המינימום. אמנם, הנאשם צבר במשך 10 שנות נהיגה 8 הרשעות בלבד, אולם שתי ההרשעות האחרונות, הנן חמורות. מדובר בעבירה של נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק וסטיה מנתיב נסיעה, ובעבירה קודמת של נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול.

לנוכח עברו זה של הנאשם ורמת השכרות הגבוהה בה היה נתון, אין מנוס מלהחמיר עמו מעבר לפסילת המינימום.

עם זאת, אינני מוצא להיעתר לבקשת התביעה ולגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל. עונש כאמור הוכר בפסיקה כמתאים לעבירה של נהיגה בשכרות כאשר היא נעברת בסמיכות לעבירה קודמת של נהיגה בשכרות, או כאשר היה בה כדי לגרום לתאונת דרכים בה נגרמו נזקים ממשיים. תנאים אלו, אינם מתקיימים בעניינו של הנאשם.

לאור האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1.לתשלום קנס בסך 2,500₪ אשר ישולם ב -10 תשלומים חודשיים החל מיום 1.6.10.

2.לפסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 3 שנים בקיזוז חודש פסילה מנהלית. הנאשם יפקיד רשיונו או אישור משרד הרישוי על העדר רשיון במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 30.6.10.

3.אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 45 ימים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אם ינהג בפסילה או בשכרות.

הנאשם דובר עברית ובית המשפט וידא כי הנאשם הבין היטב את האמור.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום י"ט אייר תש"ע, 03/05/2010 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

החלטה

ההחלטה הקודמת מהיום, אשר ניתנה בהעדר התייצבות הנאשם, מובטלת.