מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' שמעון

גזר דין

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב (א) וסעיף 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן- "הפקודה"), ועבירה על תקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").

תמצית הטענה העובדתית היא, כי ביום 01.01.2010 בשעה 02:35 בלילה או בסמוך לו, נהג הנאשם ברכב מסוג "פולקסווגן" מ.ר. 81-652-18 בכביש מס' 1 בירושלים, כשהוא שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא 455 מיקרוגרם.

סעיף 39א לפקודה קובע עונש מינימום של שנתיים פסילה לעבירת הנהיגה בשכרות. עם זאת, לבית המשפט נתונה הסמכות להפחית בנסיבות מיוחדות מעונש המינימום. לטעמנו, רשאי בית המשפט לקבוע כי פסילת המינימום כולה או חלקה תהיה פסילה על תנאי.

בית משפט זה נתקל בנהגים רבים שהואשמו בעבירת הנהיגה בשכרות. מרביתם שונים מדמות ה'שיכור' במובנה המקובל. המדובר על פי רוב באנשים חיוביים ונורמטיביים, שסברו בכנות כי השתייה לא השפיעה עליהם והם יכולים לנהוג. נהגים אלה לא ידעו כי הם נוהגים ברמת השכרות האסורה בחוק. יש טעם לפגם שעונש המינימום הוא שנתיים פסילה. אין זה עונש מידתי יחסית לעונשים אחרים בפקודה. כך למשל יכול נאשם לדבר במכשיר נייד, לעבור באור אדום, ולגרום לתאונה ועדיין יהיה עונשו נמוך משמעותית מעונשו של מי שבדמו כמות אלכוהול מעבר למתור.

יוער כי קיימת מחלוקת בפסיקה ביחס לשאלה האם בכל מקרה בעבירות שבהן נקבע עונש מינימום של פסילה, רשאי בית משפט להורות כי הפסילה שקבע תהא, כולה או מקצתה, על תנאי. בסוגייה זו לא קיימת פסיקה של בית משפט העליון, ואלו בבתי המשפט המחוזיים אין תמימות דעים בעניין (ראו למשל מחד בעפ"ג 2001-10 מדינת ישראל נ' כהן (לא פורסם, ניתן ביום 28.12.2010), ומאידך ראו בע"פ 1183/07 מדינת ישראל נגד אחמד (לא פורסם, ניתן ביום 25.10.2007 ראו גם, בע"פ (ת"א) 70230/02 פרקליטות מחוז ת"א-פלילי נ' שמעון (לא פורסם, ניתן ביום 16.01.2003)). עם זאת, הכל מסכימים, כי כפי שעולה מסעיפים 36 ו- 39א לפקודה נתונה לבית המשפט הסמכות להפחית בנסיבות מיוחדות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה כולה או חלקה תהא על תנאי. והשאלה היא כמובן אם יש נסיבות מיוחדות והתשובה היא כן.

במקרה שלפנינו עולה, כי מדובר בנאשם בן, 31, נשוי. ב"כ הנאשם טען לפניי, כי מדובר באדם נורמטיבי, וכי זוהי הפעם ראשונה שהנאשם נהג בשיכרות. עוד נטען, כי הנאשם עבר הליך גירושין מורכב לפני כשלוש שנים, וכי הוא אב לילד נכה הסובל מבעיות רפואיות לא קלות. כן טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם נזקק לרישיונו לצורך הסעת בנו הנכה ממקום למקום. הנאשם הדגיש בפניי, כי הבין את חומרת מעשיו, הפיק לקחים והביעה את התנצלותו.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש (ביום 05.01.2011) בעניינו של הנאשם עלה, כי הנאשם נשוי בשנית. עוד עלה, כי הנאשם סיים שתיים עשרה שנות לימוד ושירות צבאי מלא. בתום שחרורו מצה"ל למד במשך שלוש שנים במכינה ולאחר מכן החל בלימודי משחק במסגרת הסטודיו למשחק. בנוסף ציין שירות המבחן, כי מאז סיום לימודיו, הנאשם עובד כשחקן בסדרות טלוויזיה וב"תיאטרון יהודי" שהיה אף שותף להקמתו. כמו כן נכתב, כי הנאשם מתנדב בעמותת "אמנים משמחי לב", עמותה העוסקת בעידוד אוכלוסיות חלשות. שירות המבחן התרשם מהנאשם באופן חיובי וציין כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. בנוסף ציין, כי הנאשם מייחס את מרבית הרשעותיו הקודמות בתעבורה לטלטלות הרגשיות שעבר בתקופת נישואיו הראשונים. להערכתו של שירות המבחן, העדר עבירות תעבורה בשנתיים אחרונות, עשוי להצביע על שינוי במאפייני נהיגתו כתוצאה מהתייצבות מצבו.

שירות המבחן ציין, כי הנאשם הביע רצון לבצע צו שירות לתועלת הציבור בכדי להימנע מפסילה ארוכה, מאחר שזקוק לרישיון נהיגה לצורך הסעת בנו לטיפולים רפואיים. לבסוף ציין שירות המבחן, כי הנאשם הביעה בפניהם את רצונו "לבצע את השל"צ בתפקיד משמעותי ותורם לאוכלוסיות נזקקות". שירות המבחן מצא את הנאשם מתאים לביצוע צו שירות לתועלת הציבור ובנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות אותן יבצע בחינוך ומתן שיעורי עזר במסגרת מתנ"ס גוננים, בירושלים.

לנאשם עבר תעבורתי קל. הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו ובכך חסך מזמנו של בית המשפט.

ב"כ המאשימה ביקש, כי יושת על הנאשם עונש של שנתיים פסילה, פסילה על תנאי וקנס. זאת לטענתו לאור עברו התעבורתי ולאור כמות האלכוהול.

לאור האמור למעלה, הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ולאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאתו באשמה, לקיחת אחריות, כמות האלכוהול, עברו התעבורתי הקל והודאתו באשמה.

כהערת אגב אציין כי לא נראית לי עמדת המאשימה בהתנגדותה העקרונית לשל"ץ. עונש הפסילה הוא עונש שרק פוגע בנאשמים ולא תורם לחברה. שירות לטובת הציבור מנגד תורם לחברה ומהווה גם עונש ברור ומוחשי לנאשם. מן הראוי לציין, כי מחקרים מצביעים על כך ש – 60% מהנהגים שרישיונם נפסל ממשיכים לנהוג בזמן פסילה ולפיכך אין עונש הפסילה אפקטיבי בהכרח. (יש הסוברים כי המספר הנכון הוא 75%) (ראו במאמרי "על הענישה הראויה בתעבורה", הסניגור 154, ינואר 2010, עמודים 8-7). לא ברורה לי התעקשותה של המאשימה על עונש אחר, אשר אמפירית מסתבר כבעייתי ולא תורם לחברה.

מה עדיף לה לחברה? ענישה אשר במסגרתה הנענש תורם לציבור? או ענישה אשר הנענש רק סובל? נדמה לי שהתשובה ברורה ואין טעם להאריך בכך.

לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל תשעה חודשים בניכוי חודש פסילה מינהלית שכבר ריצה. הפסילה של שמונת החודשים תחושב החל מיום 23.01.2011 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו), וחמישה עשר חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, אם ינהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם במסגרת בחינוך ומתן שיעורי עזר במסגרת מתנ"ס גוננים, בירושלים. במידה ויהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"ץ ולגזור את דינו מחדש.

חרף בקשת ב"כ המאשימה, בנסיבות העניין, לא מצאתי לעכב את עונש השל"ץ. מדובר במתן שיעורי עזר לילדים ולצערי אין עודף במורים מעין אלו, והמצע קצר מלהשתרע. רצוי לכן ששעורים אלה יעשו מוקדם ככל האפשר בתחילת השנה, ואין לדחותם.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

5129371