מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' ראב

גזר דין

הנאשמת בפני הורשעה כל סמך הודאתה בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3) ו64ב (א) ו- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"); ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

תמצית הטענה העובדתית היא, כי בתאריך 08.12.2009 בשעה 07:20 או בסמוך לו, נהגה הנאשמת בכביש 1. בבדיקה שנערכה לנאשמת באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלה הוא 560 מיקרוגרם.

סעיף 39א לפקודה קובע עונש מינימום של שנתיים פסילה לעבירת הנהיגה בשכרות. עם זאת, לבית המשפט נתונה הסמכות להפחית בנסיבות מיוחדות מעונש המינימום.

בתת (י-ם) 16231/08 מדינת ישראל נ' השאש (לא פורסם, 9.8.2009), ציינתי כי עונש המינימום הקבוע לנהיגה בשכרות הינו מכליל ומציב בכפיפה אחת נהגים שמידת סיכונם קלה יחסית (שתו מעט ולא היו מודעים לכמות) עם נהגים המסכנים את חיי הציבור ממש (שתו הרבה ואינם כשירים לנהיגה). הפיתרון לכך לטעמנו, וכפי שציין כאמור ב"כ הנאשם בטיעוניו, הוא ביצירת מדרג בעבירת הנהיגה בשכרות וקביעת עונשים שונים לרמות אלכוהול שונות.

ואולם עד שיעשה כן המחוקק, יש מקום לטעמנו, ובהתאם להוראת סעיף 36(ב) לפקודה, לקבוע כי פסילת המינימום כולה או חלקה תהיה על תנאי. (ראו בעניין זה ת"ת 10214/09 מדינת ישראל נ' כהן (לא פורסם, 17.11.2009). אני ער לעובדה כי התביעה טוענת שזאת יעשה בית משפט בנסיבות מיוחדות מאוד אולם אין דעתי כדעתה ונציין שאין פסיקת בית משפט עליון בסוגייא זו. ישנם מספר פסקי דין מחוזיים שכולם מסכימים שבית המשפט רשאי לעשות זאת, אך גם הם לא קובעים מסמרות מתי בדיוק וכל מקרה לגופו.

גישתו של מותב זה מקובלת למעשה על כלל שופטי התעבורה ועל בתי המשפט המחוזיים. כך למשל בע"פ (נצ') 1355/06 מדינת ישראל נ' קסהון (לא פורסם, 28.1.2007), דחה כבוד השופט הווארי את ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על הנאשם והותירו על כנו, תוך שציין כי ה"עונש מאוזן, מידתי והולם את נסיבות המקרה". במקרה זה הורשע הנאשם לאחר שבדמו נמצא ריכוז אלכוהול של 170 מ"ג. בית משפט קמא (ת"ת 3879/05) גזר על הנאשם עונש של 11 חודשי פסילה, 6 חודשי פסילה על תנאי, 200 שעות של"צ, קנס ו-6 חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט התחשב בכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, סייע בפרנסת משפחתו מאז מותו של אביו, אינו מכור לטיפה המרה, מתפקד באורח תקין ואחראי במסגרות חייו השונות. הנאשם טען שם כי שתה אלכוהול במסגרת מסיבה במהלכה הוזעק על ידי אשתו לבית חולים בשל מחלת בנו.

זאת ובנוסף, בע"פ (נצ') 1183/07 מדינת ישראל נ' אחמד (לא פורסם,25.10.2007), אישר בית המשפט (מפי כבוד השופט הווארי) את גזר דינו של כבוד השופט דבור בת 6902/05 לנאשם שהורשע בשכרות לאחר שריכוז האלכוהול שנמדד בליטר נשוף היה 690 מיקרוגרם. במקרה זה השית בית המשפט על הנאשם קנס, פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים, פסילה בפועל לתקופה של 11 חודשים ו – 28 ימים, התחייבות ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. כבוד השופט הווארי התחשב בכך שהנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי, עברו התעבורתי מקל, הנאשם בן למשפחה שכולה וזו היא לו פעם ראשונה שהיה מעורב באירוע תעבורתי חמור. ראו עוד בעניין בע"פ (ב"ש) 5037/08 מדינת ישראל נ' כרמי ניסן (לא פורסם, 15.7.2008, וראו גם בעפ"ת (מר') 09-09-14209 ישר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.11.200). ישנם מאות פסקי דין שבהם לא ניתן עונש המינימום ואפילו לא על תנאי כך שאין כאן כל מקרה יוצא דופן.

עיון בתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינה של הנאשמת עולה, כי מדובר בנאשמת בת 34, רווקה, עובדת כאופטומטריסטית ב"אופטיקה דורון" ברמת אביב. עוד עולה, כי עברה התעבורתי של הנאשמת נקי לחלוטין. צוין, כי הנאשמת "מביעה צער וחרטה על שנהגה תחת השפעת אלכוהול ומסרה כי זוהי התנהגות אשר אינה מאפיינת אותה בדרך כלל ונבעה ממצבה הרגשי באותו הערב". שירות המבחן ציין בתסקיר, כי לא התרשם מקיומה של בעיית התמכרות אלכוהול אצל הנאשמת. הנאשמת מנהלת אורח חיים נורמטיבי. הנאשמת הודתה באישום המיוחס לה, נטלה אחריות לביצוע העבירה ובכך חסכה מזמנו של בית המשפט. שרות המבחן בנה לנאשמת תוכנית של"ץ של 250 שעות במסגרת "כפר עופרים" בתל-אביב במרכז התעסוקה בתפקיד הדרכה, ליווי טיולים ובבריכה.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשמת עונש של פסילה לתקופה של שנתיים ימים. אולם לא נראה לי שנהגת שעברה נקי לחלוטין שנים רבות ולא פגעה באיש תיענש בחומרה שכזו, ולא זה המקרה שהתכוון אליו המחוקק.

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ואת נסיבותיה האישיות של הנאשמת, הודאתה באשמה, הזמן שחסכה למערכת המשפט, עברה הנקי, החרטה שהביעה, רכיבי הענישה התחליפים ובהתחשב בשלל גזרי דיני שבהם דנתי בכל הנימוקים הרלוונטים בסוגייה דנן, ובשלל גזרי הדין הסוברים כך גם הם, אני דן את הנאשמת כדלהלן:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל אחד עשר חודשים, בניכוי 30 ימים בהם נפסל מנהלית. הפסילה של עשרת החודשים תחושב החל מיום 28.04.2010 (בו הפקידה הנאשמת את רישיונה). יתרת שלושה עשר חודשים, יהיו על תנאי לשלוש שנים, אם תנהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותם תבצע הנאשמת במסגרת "כפר עופרים" בתל- אביב במרכז התעסוקה בתפקיד הדרכה, ליווי טיולים ובבריכה. במידה ויהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשמת מוזהרת כי אם לא תעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"ץ ולגזור את דינה מחדש. חרף בקשת ב"כ המאשימה, בנסיבות העניין, לא מצאתי לעכב את עונש השל"ץ.

למרות שלא הוטל עליה עונש של מאסר על תנאי, הנאשמת מוזהרת כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

5129371

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים ולשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן בלשכתי בהעדר הצדדים היום יום שלישי 11 ינואר 2011.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: